|
||||
|
||||
אני מניח שרוב האוכלוסיה לא שתתה חלב ולא שלשלה, הם אכלו מוצרי חלב מעובד (חמאה, גבינות, יוגורט) דלי לקטוז (נשאר במי הגבינה או הותסס לחומצת חלב). אצל מיעוט קטן באוכלוסיה הופיעה היכולת לעכל לקטוז, אבל רוב הזמן לא היה בה יתרון אבולציוני, עד שהגיעה מגיפת הכולרה. מי ששתה מים, מת. מי ששתה חלב (או שתייה אלכוהולית) שרד והוריש את היכולת לעכל לקטוז (ואת העמידות היחסית לאלכוהול שיש לאנשים ממוצא אירופי לעומת שחורים ואסייתים). |
|
||||
|
||||
מעניין. קשה לי להאמין שלא שתו חלב. בתנ"ך החלב מופיע הרבה יותר מהגבינה. "ארץ זבת חלב ודבש"; "מים שאל - חלב נתנה". ומה לגבי הדוגמה השניה שהבאתי? |
|
||||
|
||||
אני מניח שלא שתו חלב גם בישראל. “מים שאל חלב נתנה, בספל אדירים הקריבה חמאה”. מהתקבולת אפשר לנחש שלא היה מדובר בחלב במשמעות שאנחנו משתמשים אלא במוצר של חלב, מן הסתם מותסס. לפני המצאת המקרר חלב גולמי היה כמעט חסר תועלת כמזון. על הדוגמה השנייה שלך אין לי משהו מעניין להגיד. |
|
||||
|
||||
בכל מקרה, אבותינו אכלו בשר, דגים וירקות עלים (כרוב) מיליון שנה, עמילנים (באזורים מסוימים) מאתיים אלף שנה (מאז השימוש באש לבישול), קטניות לפחות 50 אלף שנה, דגנים רק עשרת אלפים שנה, מוצרי חלב רק שמונת אלפים שנה, סוכר מזוקק רק 200 שנה, ושומנים מוקשים, מונוסודיום גלוטמט וכו' פחות מ 100 שנה. |
|
||||
|
||||
שומנים צמחיים מוקשים (וכמובן שומנים רוויים מהחי) ומונוסודיום גלוטומט נמצאים בטבע ואבותינו מן הסתם גם אכלו מהם. סוכר לבן הוא אכן בעיה קשה. |
|
||||
|
||||
איפה נמצאים בטבע שומנים צמחיים מוקשים? |
|
||||
|
||||
בטבע הם לא ''מוקשים''. הם נולדו ככה. אני לא חושב שיש תהליך הידרוגנציה של חומצות שומן בטבע. |
|
||||
|
||||
הם מוקשים - תהליך היצור (הטבעי) שלהם הפך אותם למוצקים בטמפרטורת החדר. איך נוצרים שומנים רוויים בצמחים (למשל חומצה פלמיטית [ויקיפדיה])? |
|
||||
|
||||
האם זה אומר שאבוקדו מזיק לבריאות כמו מרגרינה? |
|
||||
|
||||
סביר שפחות כי אבוקדו (בכמות שאדם נורמלי מורח על פרוסת לחם) מכיל פחות שומן ממרגרינה (בהנחה שהיא ללא שומן טרנס, שאז היא ודאי מזיקה הרבה יותר). |
|
||||
|
||||
אז למה באתר כללית דוקא ממליצים על השומנים שבו? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע. למיטב ידיעתי כמחצית מהשומן שבאבוקדו הוא רווי (שזה עוד טוב לעומת שומן קוקוס או שומן דקלים). אישית, אני לא חושב ששומן רווי הוא כזה נורא לבריאות, אבל מה אני כבר מבין. |
|
||||
|
||||
בכלל לא. שמני הפירות (זית, אבוקדו, אגוזים) נחשבים טובים לבריאות. העניין הוא שהבדלים מינוריים במבנה המולקולות גורמים להבדלים עצומים בתהליך העיכול, ובהשפעה על הבריאות. הרי כל ההבדל בין שומני הטראנס, שהם ממש רעל, לבין שומני הציס המקבילים להם הוא הסידור המרחבי מסביב לקשר הכפול- האם אטומי המימן נמצאים שניהם מאותו צד או לא. בחומצות שומן טראנס הם לא באותו צד, ולכן המולקולות פחות מעוקלות מרחבית. כל ההבדל בין חומצות שומן אומגה 3 הטובות לאומגה 6 הרעות הוא מיקום הקשר הכפול בשרשרת הפחמנים במולקולה. כן צריך להתייחס למכלול- כל השמנים מהטבע מכילים המון דברים ביחד ואלוהים יודע איך בדיוק הגוף שלנו מתייחס לקשרי הגומלין ביניהם. |
|
||||
|
||||
לא, הוא לא (סטודנט לשעבר, ידע אישי). |
|
||||
|
||||
קצ'ורטו וזנאיה |
|
||||
|
||||
אני חושב שאריק צודק. יש שומן רווי "טוב". בדם שלנו יש 3 סוגי שומנים (ששניים מהם ידועים ככולסטרול "טוב" ו"רע") והשאלה היא לאיזה מהם תורמת אכילת סוגי השומן השונים במזון. מעבר לכך, לכל שומן יש צד רע והוא ערכו הקלורי הגבוה. השומן הרווי של אבוקדו הוא לא בריא כמו הסוכר בפרי הדר או אננס. למיטב ידיעתי, השומן של אבוקדו אינו מומלץ למי שיש בעיות כולסטרול רע, אבל האבוקדו עצמו מכיל גם סיבים, מינרלים וויטמינים שמאזנים את הנזק ביחס למשל לתוספים הכימיים השונים שאתה יכול למצוא במרגרינה. |
|
||||
|
||||
כולסטרול הוא לא שומן, אין בדם שומן אלא חומצות שומן ויש הרבה יותר משלושה סוגים שלהן. |
|
||||
|
||||
התכוונתי ל-כולסטרול LDL, כולסטרול HDL וטריגליצרידים. |
|
||||
|
||||
אפשר לקרוא לטריגליצרידים “סוג של שומן” (למעשה שומן מורכב בעיקר מטריגליצרידים, אבל לא רק), אבל כולסטרול (משני הסוגים) הוא לא שומן אלא ליפיד (למעשה גם טריגליצרידים הם סוג של ליפיד). בדם יש עוד הרבה ליפידים אחרים, אבל בבדיקת דם שכוללת פרופיל ליפידי, אלה באמת שלושת המדדים שנבדקים. |
|
||||
|
||||
אחרי שנפטרנו משומן טראנס, מה שדופק את הכימיה של הדם (טריגליצרידים, כולסטרול וכו') הכי הרבה זה צריכת סוכר דווקא, ודוק- פרוקטוזה1. החלק הבעייתי ביותר בצריכת הפרוקטוזה הוא המשקאות הממותקים, שגם מכילים כמויות אדירות של פרוקטוזה2, וגם בגלל שזה בשתיה הגוף שלנו לא כל כך מבין ועוד פחות מסתדר עם זה מאשר עם סוכר מוסף באוכל. לצורך צריכת הפרוקטוזה, ככל שראיתי, לא נמצא הבדל אם שתית קולה או מיץ תפוזים סחוט טרי. אכילת תפוזים זה משהו שונה לגמרי כי א. מי אוכל 7 תפוזים בארוחה אחת? ב. אתה מקבל את כל החבילה, כולל הסיבים התזונתיים שכנראה עוזרים לגוף להתמודד עם הפרוקטוזה. ג. תאכל בננות, יש בהן פחות פרוקטוזה. ___________________ 1 החצי השני- הגלוקוזה- היא מקור האנרגיה הראשי של התאים של כל בעל חיים. אנחנו מייצרים גלוקוזה באופן מיידי מכל הפחמימות שאנחנו אוכלים (תלעס לחם מספיק זמן והוא יהפוך למתוק). 2 סוכר לבן הוא חצי חצי גלוקוזה ופרוקטוזה (במולקולה אחת שהיא דו-סוכר, ומתפרקת מיידית בגוף). סירופ התירס שממתיק את כל המשקאות המוגזים מוטה ביחס יותר מסוכר לטובת הפרוקטוזה, משהו כמו 60-40. כך ש 5 כפיות HFCS שוות 6 כפיות סוכר מבחינת צריכת הפרוקטוזה. |
|
||||
|
||||
מי שותה מיץ מ-7 תפוזים בארוחה אחת? התפוזים שאני קונה בסופר מייצרים בין שליש לחצי כוס מיץ גדולה (250 סמ”ק) ליחידה. |
|
||||
|
||||
הקטנים שארוזים ברשת? בדוכני מיצים הכוס הקטנה היא בסביבות 250 סמ"ק. הגדולה יותר דומה ל 400 סמ"ק. יאללה נתפשר- מי אוכל 5 תפוזים בארוחה אחת? |
|
||||
|
||||
לא, בתפזורת ולא מאוד קטנים. בדרך כלל 2 כאלה מספקים לי כוס מיץ כמעט מלאה. |
|
||||
|
||||
איך אתה סוחט? בסחיטה ידנית אני מפיק הרבה פחות. |
|
||||
|
||||
מסחטה ידנית פשוטה מפלסטיק. |
|
||||
|
||||
מעניין שבחרת דווקא מיץ תפוזים. אני רגישה לסוכר פירות (או פרוקטוז - לא ברור לי למה היא צריכה את סיומת קמץ+ה). כמעוטת האנזים הרלוונטי, השאלה החשובה ביותר עבורי היא היחס של סוכר הענבים (גלוקוז) לעומת סוכר הפירות במאכל המדובר, שכן הראשון מנטרל את האחרון. בתפוח יש מעט סוכר פירות אבל אין מספיק סוכר ענבים שיאזן אותו. בתפוז לעומת זאת יש יותר סוכר פירות, אבל הוא מנוטרל לחלוטין. לכן, מיצי פירות הדר (טריים, לא משומרים) הם בין מיצי הפירות היחידים שאני יכולה לשתות בלי חשש. |
|
||||
|
||||
אני רגיש במקצת לפרוקטוזה לכן קשה לי דבש שיש בו המון פרוקטוזה, יש לי הרגשת בחילה ומחנק מאכילת דבש. מאותה סיבה יש לי בחילה קלה משתיית מיץ תפוזים טבעי ואפילו מאכילת תפוזים. לעומת זאת נוח לי ונעים מיץ אשכוליות. הטעם המריר של אשכולות כנראה מנטרל את המתיקות המוגזמת של תפוזים. |
|
||||
|
||||
אבותינו (לפחות האבות של של רוב הכוסתבים באתר) לא אכלו אבוקדו. |
|
||||
|
||||
יש שומן רווי גם בקוקוס, לצורך העניין (וכמובן שיש בשומן מהחי). |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני מבין, השומן, גם מהחי, הפסיק כבר מזמן להיות האויב המרושע שעשו ממנו פעם. בכמויות סבירות הוא יותר מועיל ממזיק, ועדיף לאין ערוך על תזונה עשירת פחמימות וסוכרים. |
|
||||
|
||||
מעולם לא טענתי אחרת. רק טענתי ששומן רווי יש גם ממקור צמחי, כך שהרעיון של שומנים צמחיים מוקשים הוא לא כל כך רדיקלי וחדשני. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח כמה קוקוס היה זמין לרוב אבות אבותינו (בטח יותר מאבוקדו) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |