 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש הרבה הנחות המבוססות על מעט עובדות בהצעה שלך. "האו"ם והמדינות המעונינות בפתרון הסכסוך יקימו מוסד קבע אקס טריטוריאלי..." איזה מדינות מעוניינות בפתרון הסכסוך? מדינה היא יצור פוליטי, שלשיטתך אינו מצליח להגיע לפתרון. ספק אם הוא מנסה. בקשת הרשות הפלסטינית מגורמים שונים בעולם לתמוך כלכלית במשפחות המתאבדים לא מראה על איזה שהוא רצון לפתור את הסכסוך. אני יכול להפנות אותך לישראלים הטוענים ששרון אינו מעוניין לפתור את הסכסוך. כיצד הגעת למסקנה שהאו"ם מעוניין לפתור את הסכסוך? מאפייני הקונגרס שלך הם: "נשים וגברים מכל מגוון הגילים, העיסוקים, רמות ההשכלה ואזורי המגורים". אין מדגם כזה. אתה יכול להחליט שכל המעורבים בסכסוך יהיו חברים בקונגרס (כמה זה? 9 מיליון איש?) אבל זה כבר מתבצע. "[ההסכם] ...ישלח לקיצונים בכל צד מסר ברור וחד משמעי שהרוב המכריע של עמם בוחר בשלום" נו, אז מה? האם הקיצונים כיום עושים את מה שהם חושבים שרוב העם רוצה, או את מה שלדעתם טוב וכדאי על פי הבנתם או ההנחייה הרוחנית שהם מקבלים? "אני שייך לרוב הרוצה בשלום ומוכן לפשרות בתנאי שבסך-הכל חייו לא יורעו." איך אתה יודע שיש רוב כזה או שהפשרות האלה קיימות? האם אין כוונתך שאתה מוכן לשלום בו יאבד מישהו את ביתו בתנאי שאתה לא תאבד את ביתך? ואם כוונתך אינה כזו, על איזה פשרות אתה מדבר? לשון אחר - תן לי דוגמא לפשרה שאתה מוכן אליה ושאינה מרעה את חייו של מישהו. "כדי שהישראלים ירגישו בטוחים, הם צריכים להיווכח שהרוב המכריע (נניח, שני שלישים) של הפלסטינים מעדיף באמת "ציפור אחת ביד משתיים על העץ". כלומר, שאנשים אלו בחרו במודע לחיות בשלום, ויתרו לתמיד על טענותיהם, יחנכו את ילדיהם בהתאם וימנעו, אפילו בכוח, מאחיהם הקיצוניים לפעול ולהסית נגד ההסכם." ואם לא תגיע לשני שלישים (ונעזוב לרגע את הבעיות הבאמת קשות שכבר הוצגו בפניך על ידי מספר מגיבים), מה ההמשך? האם אז תוכל לענות על השאלה 'לאן מועדים פני הפלסטינים'? "...חסות בינלאומית של ארה"ב, אירופה, רוסיה, האו"ם, מצרים, ירדן, סעודיה והליגה הערבית." מדוע דווקא ההרכב הזה? היכן תורכיה? היכן מיקרונזיה? מה עם יפן וקנדה? האם מצרים, ירדן, סעודיה והליגה הערבית הם נותני חסות אובייקטיביים? אם כך - אשמח לבקר השבוע בסעודיה. אבל אנחנו יודעים שהם צד בסכסוך ולא 'נותני חסות'. "...מבחינה מעשית, תיווצר דינמיקה חיובית." איך אתה יודע? עד כאן ציטוטים מהמאמר. בתגובותיך אתה ממשיך: "אם לכל פלסטיני היה שלום עם ישראלי אחד ולכל ישראלי היה שלום עם פלסטיני אחד, היינו במצב הרבה יותר טוב." שוב - מאין לך? ההיכרות האישית עם אדם בודד מהצד השני אינה מונעת את ההתנגדות הקולקטיבית. בהחלט יתכן שהמצב שאותו אתה מתאר קיים, למעשה, בשטח. יש לי שלום עם כמה פלסטינים באופן אישי. גם להם יש שלום אתי. נו, אז? "סבירותם של תסריטים פוליטיים תלויה, בין היתר, במידת התמיכה בהם." א. לא השתכנעתי. היה בשלב כלשהו רוב ל"שלום" לא מוגדר בשני הצדדים, וראינו מה קרה. ב. אם זה נכון, בינתיים על פי מדגם מגיבי האייל, לא נראה שסיכויי הפתרון שלך מזהירים. "אני חושב שהתנהגות שני הצדדים לא משקפת את רצונם האמיתי של מרבית בני עמיהם אלא את החשש שלהם זה מפגיעתו של זה." זו בדיוק הבעיה. אתה חושב משהו, ופועל על סמך הנחה מפתה שאינה נתמכת על ידי העובדות בשטח. בהמשך, אתה מסייג ב: "אגב, אני אכן מקווה אישית ש"דעת הקהל האמיתית" רוצה בשלום אבל אם לא כך הדבר, חשוב מאוד שנדע זאת כדי לפעול בהתאם (ניערך לסכסוך רב שנים או נפעל להסדר כפוי או נפעל להכרעה)." בניגוד אליך, אני חושב שיש לנו כבר די נתונים כדי לדעת ש"דעת הקהל האמיתית" של הפלסטינים אינה רוצה בשלום, ואפשר כבר להיערך לסכסוך רב השנים, כפי שאתה מציע. אחת הדרכים (לדעתי, הדרך היחידה, אבל זה כבר עניין אחר) היא לכבוש מחדש את השטח. "הייצוג הוא סטטיסטי בלבד ללא "סטרטיפיקצייה". הנציגים ייבחרו בתהליך אקראי של הגרלה מכלל האוכלוסייה (למשל לפי בחירה אקראית של מספרי זהות). כל אחד ייצג את עצמו בלבד ולא כל מגזר שהוא." זהו המדגם המייצג? אני צריך לכבד את המלצתם של אנשים שנבחרו באופן הזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. האו"ם והמדינות שהזכרתי הצהירו על צונן לפתור את הסכסוך ולחלקן יש גם אינטרסים ברורים (מדיניים, כלכליים ואפילו מוסריים) שהסכסוך ייפתר. 2. כתבתי ברור שמדובר במדגם מייצג (כנראה כ 400 איש מכל צד). נכון שאי אפשר להגיע כך לייצוג ליטרלי של "כל המגוון" אך התכוונתי לכך שמדובר באנשים "רגילים" ולא למשל פוליטיקאים, פקידים או אנשי אליטות. 3. יש אכן קיצונים שגם אם הרוב המכריע של עמם יחליט לעשות שלום, ימשיכו להילחם בשם "אללה" או "ההבטחה האלוהית לא"י". מאידך, רבים מאלה הנלחמים כיום עושים זאת כי נדמה להם שהם עושים את רצון עמם המדוכא ונימוק זה לא יהיה קיים יותר. בנוסף, ברגע שקיימת מחוייבות ברורה של מרבית העם להילחם בקיצוניים שלא מצייתים לרצונו, משוואת האינטרסים משתנה ולא כל כך קל למצוא מחסה בתוך האוכלוסייה האזרחית. 4. פירטתי במאמר את סולם הערכים שלי. ברור שכל פשרה עשויה לפגוע בחלק מערכיי ולתמוך באחרים. אני מעוניין בפשרה שבסה"כ לא תרע (ורצוי שתשפר) את מצבי הכולל. לדוגמה, אם הסיכון לחיי וחיי משפחתי קטן מאוד ומצבי הכלכלי משתפר, אני יכול "לשלם" בכך שאעבור מחסום פלסטיני בדרך לבילוי סופשבוע בחברון. כתבתי בפירוש שאני לא מאמין בתיקון עוול אחד בעזרת עוול אחר. מבחינתי, אחת האינדיקציות לנכונות פלסטינית אמיתית בשלום היא האפשרות להמשך קיומם של יישובים יהודים גם בשטחים שיהיו פלסטינים אך גם נכונותינו לאפשר לפלסטינים (בתנאים ברורים מסויימים) לגור בתחומי ישראל (בדיוק כמו שאנו מאפשרים זאת לאמריקאי או פיליפיני). אני בהחלט חושב שפשרות תרענה את חייהם של הקיצונים. למשל, אם יהודי חושב שא"י יהודית כולה היא הדבר החשוב ביותר בחייו, אזי הסכם קבע שאינו כולל טרנספר יכול בהחלט להרע את חייו כי הוא מקטין את התקווה שאירוע כזה יתרחש. דוגמה קיצונית פחות היא אם יתברר כי ביתו של מישהו נבנה על אדמה שלא נרכשה כחוק. במקרה כזה, אותו אדם ייאלץ כנראה לקנות את האדמה מבעליה (אם זה יסכים) או לקבל פיצויים ולעבור למקום אחר. להערכתי, אם הפיצויים יהיו הולמים ואם יהיו היתרונות האחרים (יותר ביטחון, שיפור המצב הכלכלי, גישה חופשית למקומות הקדושים וכו') הרי שגם מצבו של מי שייאלץ לעבור יהיה טוב ממצבו כיום. 5. הסיבה לדרישת שני השלישים היא כדי להגיע לביטחון סביר שהמתנגדים הם מיעוט קטן. אם לא נגיע לכך יהיה לי ולרבים אחרים קשה להניח שבידי הרוב (נניח 55%) יש את הכוח לרסן את המיעוט. במקרה כזה יהיה צורך בהוכחות מעשיות נוספות (כמו הסדר ביניים ארוך) ו/או במקדמי ביטחון נוספים. 6. נותני החסות לא צריכים להיות אובייקטיביים (מה זה?). בהצעתי הם מגבים כל הסדר שהצדדים מגיעים אליו ביניהם. נקבתי בשמות של המדינות שזוהו כמעורבות בתהליך ואפשר בהחלט להוסיף אליהן נוספות. באשר לסעודיה והגורמים הערביים, הם דרושים כדי למנוע פתחון פה עתידי על חוסר לגיטימיות וכן כדי שלא יהיו "יותר צדיקים מהאפיפיור". 7. הסברתי מדוע תיווצר דינמיקה חיובית (תקווה, פחות לחץ על המנהיגים, רצון לרכך את עמדות נציגי הצד השני). 8. שוב אתה נכנס לנוקדנות מיותרת. אחת ממטרות התהליך היא ליצור היכרות עם מדגם מייצג של העמים כיד לשבור את הסריאוטיפיות ולהגיע למסקנה ש"אני לא באמת מעוניין להרוג/לגרש 99% מהאנשים הספציפיים האלה. אבל רגע, אם הם מייצגים סטטיסטית את עמם, כנראה שאני לא באמת מעוניין להרוג/לגרש 99% מכל עמם. כנראה שאלה שיצא לי לראות כטרוריסטים (או כחיילים מתעללים) בטלוויזיה או בעיתונות הם רק מיעוט שולי" 9. כל תסריט פוליטי חדש יזכה בתחילה למקלחת קרה מאנשים שבטוחים שהמצב הנוכחי והדעות הנוכחיות הם האפשרות היחידה. התסריט שהצעתי מורכב למדי ומרבית המגיבים לו קראו אותו די בשטחיות והגיבו מהבטן. למשל רבים מהם ייחסו לי מייד עמדה שמאלנית למרות שכתבתי במפורש שאינני מזדהה כלל עם הצעותיו של השמאל. נדרש זמן לחילחול דעות חדשות וייתכן כמובן שהרבה בטרם זה יקרה יתרחש כאן תהליך בלתי הפיך של מלחמה או פיגוע המוני (חס וחלילה) שיטרוף את כל הקלפים. אחת הסיבות לכך שפרסמתי דווקא באייל היתה כי רציתי ביקורת בצורת ציפיתי לנימוקים כבדי משקל שיפילו את הצעתי או יעזרו לשיפורה. התגובות עד כה לא שכנעו אותי בצורך להסיר את הצעתי אך ייתכן שתגובות ענייניות נוספות תגרומנה לכך. 10. עמדתי על נקודה זו בפירוט בתשובתי לדב אנשלוביץ. קיימת האפשרות שהסכסוך לא מייצג את דעתם של העמים ויש למצות את בדיקת האפשרות הזאת. בנקודה זו לא חשוב מה אתה או אני חושבים, העובדה היא שיש אחוזים גדולים (רוב מחנה השמאל וחלק מהמרכז) שמאמינים בכך. אם הם צודקים יש למצות את הסיכוי (אך לא בדרכם המסוכנת לדעתי) ואם לא, גם הם צריכים להשתכנע בכך כדי שיהיה ברור שאין ברירה. "הבדיקה" שביצע אהוד ברק ושאותה מצטטים כאן ובכל מקום שוב ושוב הוכיחה לכל היותר שההנהגה הפלסטינית לא רוצה בשלום. לדעתי הוויתורים הגדולים שברק הציע עוצבו דווקא ע"י הגישה שהתחיל רבין לפיה העם הפלסטיני אינו בדיוק רוצה בשלום אך אפשר לעשות עסק עם הנהגתו שתרסן אותו. גישה זו הובילה לוויתורים גדולים מדי ולא במימדים הנכונים ולכן (אולי) למלחמה (שלא בהכרח) הייתה מחיוייבת המציאות). במילים אחרות, בשלום אמיתי בין עמים לא היו מתמקחים על כל מטר אלא עוסקים בשאלות אחרות לגמרי. 11. אכן היו לך 11 נקודות... התשובה היא כן ולא. המדגם המייצג נועד אכן לייצג וכך הוא נבחר. אתה לא צריך לכבד אותו אלא לעקוב אחרי הדיונים ולגבש את דעתך על סמך העובדות. חלק חשוב מאוד מדעתך יהיה הערכת תגובת המדגמים להצעות של וועדת הניסוח. אני מניח שעם הזמן תתחיל לבדוק את דעותיך מול המציאות ולעדכן אותן (לכאן או לכאן) למשל ייתכן שתגיע למסקנה שהפלסטינים אינם המון צמא דם ואולי מישהו שמאלני יותר יגיע למסקנה שהם אינם קורבנות תמימים של כיבוש אכזרי. מכל מקום, בסופו של דבר תתבקש לחתום על הסכם שזכה לתמיכה מסיבית של המדגמים ותוכל לחתום או לסרב לחתום לפי הבנתך ושיקולך של עד כמה ההסכם טוב עבורך (לפי מגלול שיקוליך וערכיך) ועד כמה אתה מוכן לעשות אותו עם אנשים שאת מייצגיהם הסטטיסטיים הכרת כה היטב במשך שנות הדיונים בקונגרס בני אברהם. לסיכום, תודה על שטרחת להביא כה הרבה נקודות לדיון. אני מקווה שתשובותי מספקות, אך אם לא, אשמח להרחיבן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |