 |
|
 |
||
|
||||
 |
איפה אתה עומד בעניין חובת חגירת חגורת בטיחות? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי כמה פעמים אני נגד. טוב, נמנע. כלומר אני בעד. נגד, כי במקום חוק היה עדיף לקבוע תעריפי ביטוח דיפרנציאליים (בזמן האחרון המילה הזאת הפכה פופולארית) שישיגו אותה תוצאה בלי שהממשלה נוטלת לידיה את הזכות שלי להחליט מה מידת הסיכון העצמי שאני מוכן לקחת בחיי. נמנע, כי ברמת האכיפה הנהוגה בארץ הקודש תעריפים דיפרנציאליים ישיגו את המטרה רק באופן חלקי מאד. בעד, כי בהתחשב בתנאים האלה התוצאה תהיה שהוצאות הטיפול בפצועים ובנכים שלא טרחו לחגור תיפולנה עלי, וזאת פגיעה חמורה בחופש שלי להחליט מה לעשות עם כספי (אותה דילמה שהיתה לגריזלים מממפיס ב-2018). אבל השאלה הספציפית הזאת פחות חשובה מהעיקרון הכללי: גם אם נקבל שיש מצבים בהם השלטון צריך להתערב כדי להגן על הפרט עצמו אסור להשתמש בהם כסיוע לחקיקת חוקים נוספים, כי המדרון הזה באמת חלקלק עד אימה, כפי שהאפוד הזוהר שחבוי לו אי שם במכונית שלי מוכיח. מכל מקום, יש הבדלים משמעותיים בין חגורות בטיחות לחיסון גם מבחינת חומרת ההתערבות בחופש האזרח (אין חולק על כך שחגורות הבטיחות מגנות על מי שמשתמש בהן. לגבי החיסון יש חששות מוצדקים פחות או יותר) וגם מבחינת השאלה על מי החוק נועד להגן כי החיסון שאתה תחוייב לקחת יגן גם עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלטון לא אמור להגיד לי בכלל כמה סיכון אני רוצה לקחת על עצמי, אחרת היו תקנות ממשלה נגד סקי. הוא רק מכריח אותי לא לסכן אחרים. ואני מסכים בעניין התעריפים הדיפרנציאליים. לכן גם אני מתנגד כמוך פילוסופית לעקרון של חיוב חגירה על הנהג עצמו. כמובן שאחריותו של הנהג לבטחון הנוסעים צריכה לחייב אותו בחוק לדאוג שהם יחגרו. זה הופך את עמדתי הפילוסופית לעוד פחות ישימה משלך. קל וחומר חיסון. טובת הכלל דורשת מכל פרט להתחסן כדי לא להעמיד את האחרים בסיכון. הייתי שוקל לתת פטור למי שזה נוגד את אמונתו- לא משום שזה נכון, אלא משום שזה הנוהג הרווח במדינה שלנו. בכל מקרה אני משער שבעתיד הקרוב יהיו הרבה דברים שלא תוכל לעשות בלי תעודת כשרות ויראלית, כך שהתמריץ להתחסן יגדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו שנעלם מהדיון עד כה בענין הנהג החוגר את עצמו. בניגוד להנחה הראשונית לפיה נהג שלא נחגר מזיק רק לעצמו, המציאות מסובכת הרבה יותר: נהג שלא נחגר ובעקבות זה מעצים מאד את הנזק העצמי מתאונה - עד כדי מוות במקום פציעה קלה - משפיע רבות גם על סביבתו. החל מההשפעה הטריויאלית על משפחתו הקרובה, ועד ההשפעה הלא זניחה על הנהגים האחרים המעורבים בתאונה. נהג שהיה מעורב בתאונה שבה נהג הרכב שמולו נהרג, ההשפעה על חייו עקב כך יכולה להיות עצומה - מהטראומה הרגשית שעשויה להימשך כל חייו, ועד הטראומה הכלכלית והפיזית לו ולמשפחתו, אם עקב כך יישפט למאסר ממושך או לקנסות כבדים. רוצה לומר - הנהג הנחגר איננו אי מבודד, הוא איננו יכול לבודד את אחריותו האישית מהנזקים הסביבתיים. ועל כן הצידוק המוסרי-פילוסופי לחיוב החגירה, גם העצמית, יכול לנבוע מהשיקול החברתי סביבתי ולא רק האישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שמוכנים לקבל הנמקות כאלה אי אפשר לעצור. גם טיפוס הרים, למשל, נגוע באותם נגעים, כמו הרבה פעילויות אחרות. אם סיכון עצמי לא מספיק מעניין, משם לא רחוקה הדרך אפילו לאבסורדים עוד יותר קלים לזיהוי לפיהם צריך לחייב מסעדות להגיש רק אוכל כשר כדי לא לפגוע בניצה וחבריה לדיעה (דמיין קישור מתאים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן טיפוס הרים באזורים עירוניים צפופים (קרוי לעיתים סנפלינג גורדי שחקים) אסור בתכלית האיסור. לא אמרתי שסיכון עצמי לא מעניין, אמרתי שכשהוא משפיע גם על אחרים הוא הופך לעוד יותר מעניין. לו אוכל כשר (או אחר) היה משפיע ישירות על בריאות הסובבים, מן הסתם היו תקנות מתאימות בענין - בדיוק כמו עישון פאסיבי ואיסור הבאת כריכי טחינה, חומוס, אגוזים ושקדים לבית ספר שיש בו שלושה תלמידים רגישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השפעות הלוואי, שאינן סיכון מיידי של הסובבים, שייכות לביטוח החובה, ועל זה כבר ענינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היה לי מאוד ברור שגם אני בעד חופש לפרט לפגוע בעצמו. עכשיו אני די נגד. מרצוני החופשי אני נכנע ללא הרף ליצרים, חשקים ועצלנויות שלא טובים לי בכלל. וכשאני מסתכל לצדדים, אני רואה את רוב האנשים עוד הרבה יותר חלשים ממני, וגם יותר טפשים. אני רואה את הבן שלי, בן העשר, וחושב לעצמי (וגם אומר לו) איזה מזל יש לו שעדיין יש לו מבוגר עם סמכות שיכריח אותו (פחות או יותר) לסגור את המים במקלחת מתישהו, לסגור את הפלייסטיישן מתישהו, לאכול המבורגר לא יותר מפעם בשבוע ומלפפון לא פחות מפעמיים ביום; וכמה רע מזלי שלי אין אבא שיכריח אותי. הייתי רוצה להיות כמו אודיסאוס לקראת הסירנות, שמראש הקריב את חירותו והטיל על אחרים לאכוף את המגבלה; המדינה היא אמצעי מוצלח למדי לעשות זאת. כמובן, צריך להגביל את זה למצבים שבהם ברור מאוד מה נכון וטוב. אבל אני חושב שיש המון המון דברים שנכונים וטובים לרוב עצום של האנשים, וקשה עד אימה לרוב עצום של האנשים לעשות אותם. כפשרה, מה דעתך על הרעיון האופנתי של היפוך ברירת המחדל? המדינה תחייב חגורות בטיחות, אבל תיתן פטור למי שיסור למשרד התחבורה וימלא לפני פקיד טופס שבו הוא מצהיר שהוא לא מעוניין? כנ"ל עם החיסון וכו'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
https://xkcd.com/1674/ (אלט-טקסט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''המדינה היא אמצעי מוצלח למדי לעשות זאת.'' - זה השועל שמסתתר בתגובה שלך. זו הנחת יסוד מאד מפוקפקת, או בניסוח אחר - זהו ליבו של הויכוח, או לפחות אחד משני הלבבות שלו. אם הנחת היסוד הזו קורסת, או שהסיכון שהיא מכילה עצום ורב, זה טיעון נגדי מאד חזק לנטייה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהירות, אתה בדרך לחזרה בתשובה. הגישה לפיה אנחנו ילדים קטנים שזקוקים להורה (לויתן ביתי?) מורה ואוכף מאד מאכזבת כשהיא מגיעה ממישהו כמוך, מה עוד שבמקרה שלפנינו הצעתי מנגנון חלופי פחות פוגעני. אתה באמת רוצה את מיקי זוהר ואת אוסנת מארק כהוריך הרוחניים? אתה חושק בליצמן או במרב מיכאלי כמורי הדרך שלך? אני מעדיף למות בתאונת דרכים וזהו. האפשרות ל-opt out מחגורות בטיחות או חיסון עדיפה בהרבה על חיוב מוחלט, אבל לדעתי גם היא פוגענית במידה רבה מהרצוי. למה להתרכז בשוט כאשר הגזר זול וקל לחלוקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הגזרים שלך יהיו כפופים למיקי זוהר ואסנת מארק. אני, כמובן, בעד חוקים טובים ונגד חוקים גרועים. מחוקקים גרועים מועדים לעשות חוקים גרועים. האם אנחנו יכולים קודם להסכים האם החוק ההפיותטי כשלעצמו הוא חוק טוב? אני מניח שאתה תרצה לטעון שאם אני מסכים לעיקרון, אני לא אוכל למנוע מהמחוקקים הגרועים להפעיל אותו בצורה גרועה. אבל האם האם בכלל שואלים אותי אם אני מסכים לעיקרון לפני שהם מפעילים אותו בצורה גרועה? האם, אחרי שנים שיש לנו חובת קסדה באופנועים ואופניים, חגורות במכונית, איסור על מבחר חומרים פסיכואקטיביים, ופנסיה חובה, החלקנו כבר במדרון החלקלק? איפה החוקים הבאמת איומים שהיינו אמורים לטבוע בהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על תרומת איברים? אפילו איברים חיוניים כמו ריאות או לב, בעודי בחיים? אם אני צריך את הכסף בשביל המשפחה שלי. זו הרי החלטה שלי ולא הייתי רוצה שהמדינה תכתיב את ההחלטות שלי... ומה דעתך על הרואין? נניח מגיל 18 ומעלה - למה לאסור? הרי כל אחד מאיתנו הוא אוטונום רציונלי ושקול המסוגל לקבל החלטות רציונליות בהתאם לטובתי האישית... לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי בנושא - יש מקום לאפשר למדינה להגן על האזרח מפני הטמטום של עצמו, אבל זה חייב להעשות רק במקרים מובהקים. הדיון על הגבול הזה חייב להתקיים כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מספיק קרוב לדעתי מכדי שיהיה כדאי להיכנס לדיון על הדקויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, כנראה איבדתי את חוט המחשבה של השרשור. זה מספיק קרוב - מה זה "זה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יש מקום לאפשר למדינה להגן על האזרח מפני הטמטום של עצמו, אבל זה חייב להעשות רק במקרים מובהקים. הדיון על הגבול הזה חייב להתקיים כל הזמן.'' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |