 |
|
 |
||
|
||||
 |
השלטון לא אמור להגיד לי בכלל כמה סיכון אני רוצה לקחת על עצמי, אחרת היו תקנות ממשלה נגד סקי. הוא רק מכריח אותי לא לסכן אחרים. ואני מסכים בעניין התעריפים הדיפרנציאליים. לכן גם אני מתנגד כמוך פילוסופית לעקרון של חיוב חגירה על הנהג עצמו. כמובן שאחריותו של הנהג לבטחון הנוסעים צריכה לחייב אותו בחוק לדאוג שהם יחגרו. זה הופך את עמדתי הפילוסופית לעוד פחות ישימה משלך. קל וחומר חיסון. טובת הכלל דורשת מכל פרט להתחסן כדי לא להעמיד את האחרים בסיכון. הייתי שוקל לתת פטור למי שזה נוגד את אמונתו- לא משום שזה נכון, אלא משום שזה הנוהג הרווח במדינה שלנו. בכל מקרה אני משער שבעתיד הקרוב יהיו הרבה דברים שלא תוכל לעשות בלי תעודת כשרות ויראלית, כך שהתמריץ להתחסן יגדל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו שנעלם מהדיון עד כה בענין הנהג החוגר את עצמו. בניגוד להנחה הראשונית לפיה נהג שלא נחגר מזיק רק לעצמו, המציאות מסובכת הרבה יותר: נהג שלא נחגר ובעקבות זה מעצים מאד את הנזק העצמי מתאונה - עד כדי מוות במקום פציעה קלה - משפיע רבות גם על סביבתו. החל מההשפעה הטריויאלית על משפחתו הקרובה, ועד ההשפעה הלא זניחה על הנהגים האחרים המעורבים בתאונה. נהג שהיה מעורב בתאונה שבה נהג הרכב שמולו נהרג, ההשפעה על חייו עקב כך יכולה להיות עצומה - מהטראומה הרגשית שעשויה להימשך כל חייו, ועד הטראומה הכלכלית והפיזית לו ולמשפחתו, אם עקב כך יישפט למאסר ממושך או לקנסות כבדים. רוצה לומר - הנהג הנחגר איננו אי מבודד, הוא איננו יכול לבודד את אחריותו האישית מהנזקים הסביבתיים. ועל כן הצידוק המוסרי-פילוסופי לחיוב החגירה, גם העצמית, יכול לנבוע מהשיקול החברתי סביבתי ולא רק האישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שמוכנים לקבל הנמקות כאלה אי אפשר לעצור. גם טיפוס הרים, למשל, נגוע באותם נגעים, כמו הרבה פעילויות אחרות. אם סיכון עצמי לא מספיק מעניין, משם לא רחוקה הדרך אפילו לאבסורדים עוד יותר קלים לזיהוי לפיהם צריך לחייב מסעדות להגיש רק אוכל כשר כדי לא לפגוע בניצה וחבריה לדיעה (דמיין קישור מתאים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן טיפוס הרים באזורים עירוניים צפופים (קרוי לעיתים סנפלינג גורדי שחקים) אסור בתכלית האיסור. לא אמרתי שסיכון עצמי לא מעניין, אמרתי שכשהוא משפיע גם על אחרים הוא הופך לעוד יותר מעניין. לו אוכל כשר (או אחר) היה משפיע ישירות על בריאות הסובבים, מן הסתם היו תקנות מתאימות בענין - בדיוק כמו עישון פאסיבי ואיסור הבאת כריכי טחינה, חומוס, אגוזים ושקדים לבית ספר שיש בו שלושה תלמידים רגישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השפעות הלוואי, שאינן סיכון מיידי של הסובבים, שייכות לביטוח החובה, ועל זה כבר ענינו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |