|
||||
|
||||
יש כאן את כל הויכוחים מעוטי התוחלת אבל המאוד מעניינים, מי מהמשפיענים-לכאורה באמת "הזיז" את ההיסטוריה ומי רק היה בר המזל להיות שם ברגע הנכון, ובלעדיו היה קורה אותו דבר שנתיים אחר כך. הגיג מתחום הספורט: אם אני מבין נכון (סביר שלא), מיצואו צוקהארה היה הראשון להצליח לבצע תרגיל מתבקש, שכולם לפני כן בוודאי פנטזו עליו. לעומתו, דיק פוסברי (או מאמניו) חשבו לחלוטין מחוץ לקופסה, המציאו תרגיל במקום שבו אף אחד לא חשב שצריך להמציא תרגיל, באנלוגיה לכלי טיס כבד מהאוויר. כמובן, גורמים עלומים בהיסטוריה אפשרו את זה, במקרה זה השימוש במזרונים עבים לנחיתה. |
|
||||
|
||||
דיק פוסברי ולא מאמנו. „מאמן הנבחרת האמריקאית בקפיצה לגובה הזהיר לפני המשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי כי השיטה "תמחק דור שלם של קופצים לגובה שישברו את הצוואר".״, מתוך כתבה עליו . |
|
||||
|
||||
מתוך הכתבה (ההדגשות שלי): "הוא גילה שעל ידי ריצה מהצד ויצירת קשת בקפיצה דווקא עם גבו, מרכז הגובה יכול להישאר מעל הרף." מה? כל הפואנטה היא שמרכז הכובד יכול להישאר מתחת הרף. |
|
||||
|
||||
מתחכם, בטח לא קפצת פוסברי אפילו פעם אחת בחיים שלך :) |
|
||||
|
||||
תתפלא. דווקא לתקופה קצרה (מאד) בתיכון התאמנתי בקפיצה לגובה, כמובן שבפוסברי. |
|
||||
|
||||
חששתי שכך תאמר. השיא הספורטיבי שלי היה כשייצגתי את היסודי שלי בקפיצה לגובה בכיתה ח' באיזה תחרות מקומית - אבל לא בפוסברי. |
|
||||
|
||||
כל עוד קפצנו מספרת ביסודי, הייתי אומלל עוד יותר ממה שהייתי ברוב ענפי הספורט. התקשיתי עם עצם התנועה המתואמת של הרגליים, בלי לדבר בכלל על לעבור איזשהו גובה. מתישהו המורה הסביר לנו על גלילת בטן, והרגשתי שזה הרבה יותר פשוט ושזו תהיה הפריצה שלי, מהפרמילון ה-1 של בני גילי ל-1.5 אם לא יותר, אבל אז נגמר היסודי ויותר לא קפצנו לגובה (או שהדחקתי). אז עברתי להיות אומלל בכדורעף. |
|
||||
|
||||
אז במספרת הייתי דוקא בסדר, ואכן - למדנו גם גלילת בטן והיא היתה הסגנון החביב עלי1. 1 זה נשמע הרבה יותר רציני מהמציאות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |