 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעניין "מפיצי מחלות" נראה שראש הממשלה פחות מתעניין במה שלא קורה מול ביתו, למשל במקומות מעין אלה . אחרת היינו שומעים בטח על מכתב נוסף ליוהמ"ש עם תביעה לפתוח בחקירה נגד מפיצי המחלות וגם נגד אלה שמעודדים את חסידיהם חסרי הבינה להתעלם מהוראות החוק. אבל ברור שכמה מטומטמים עם בלונים מגעילים חשובים הרבה יותר מעניין פעוט של שרשרות הדבקה בלתי נגמרות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לחשוב שגם עניין המפגינים המחרבנים הוא חלק מסעיף האישום על הסתה כנגד רוה''מ. לא נראה שעניין המחרבנים הציק לראשון לשמו בהפגנות של מתנחלים, חרדים ואנשי ימין. גם העניין הזה שכמעט לא רואים בישראל שרותים ציבוריים המתוחזקים ע''י השלטון המוניציפלי, לא נראה מטריד אותו. קראתי שרוה''מ התגולל על משרתו שסרח מנדלבליט שאינו רודף מספיק את אלו הקוראים לרצוח אותו ולאנוס את אשתו. איני חסיד של ממש של רל''ב. ביבי . הוא הסימפטום ולא המחלה. ולכן פשיטא שיש להתנער בשאט נפש מקריאות כאלו. אבל משום מה קשה לי להתעלם מן הצד השקספירי של כל העניין. המלך מקבת מבלפור רואה את גואל הדם אורב לו בחוץ. בסיוטיו דמי מקדף זועקים אליו מן האדמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שירותים ציבוריים בגן העצמאות. אין לי מושג מה מצבם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחזה הסקוטי מתברר שדווקא מקדאף רצח את מקבת. מקבת, בעצם ליידי מקבת' רצחה את המלך דאנקן. בעצם כנראה שהייתי צריך להשתמש בשמו של אבנר בן נר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שנתניהו הוא הסימפטום ולא המחלה, ועדיף לתקוף את מחולל המחלה ולא את הסימפטומים, אבל איך אתה מציע לעשות את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלשון הפוליטיקאים, לא זו השאלה. אם אכן יש כאן מחלה מסוכנת, סופה שתכריע את מחולליה. יש לי חשש גדול מאד שהולך ומתפתח פה מצב ונצואליאני של משבר שלטוני ללא אלטרנטיבה. במקום להפגין מול בתי אזרחים תוך שאתה מספח לעצמך ארגוני עצמאיים הזוממים לשדוד את קופות הביטוח של השכירים, בעלי אולמות ומסעדנים הרוצים להמשיך לחגוג גם אם פה ושם איזה קשיש יתפגר, אומני פרובוקציה המחפשים במה ואורות תקשורת, אנארכיסטים מקצועיים וסתם חובבי בומבמלות, עדיף שתכין אלטרנטיבה שלטונית שתהיה מוכנה בבוא הזמן לקבל את השלטון. העובדה שהאלטרנטיבה הקודמת קרסה באופן מביש, אינה בבחינת פטור מן הצורך באלטרנטיבה כזו. קריסת כחול-לבן ממשקל עצמה העידה שמנהיגיה היו משקל נוצה. מפלגת העבודה נמחקה בגלל שהתנהגה באופן מחפיר אל מצביעיה ובגלל שאבדה את אמונתה בדרכיה. יש ואקום גדול במשבצת של אופוזיציה שלטונית. יש עתיד ומרץ סקטוריאליות מדי. מפלגות סקטוריאליות מטיבן שהן בעד כולם ונגד אף אחד. הן בעד שכולם יקבלו מה שהם רוצים, רגע אחד אחרי שהסקטור שלהן יקבל את כל משאלותיו (מה שכמובן לא יקרה לעולם). אופוזיציה שלטונית חייבת להחליט נגד מי היא ומי ידחק לסוף התור תחת שלטונה. אותי צפריר יכול לשכנע שבואו נפטר קודם כל מנתניהו ואח''כ נראה מה יהיה. בתוך הימין (כמו בזמן שלטון השמאל) יש מגזר משמעותי של אופורטיניסטים המחפשים תמיד להצביע בעד השולט. בהעדר אלטרנטיבה שלטונית ברורה ובעלת סיכוי, אותם צפריר לא ישכנע. איפה למצוא אלטרנטיבה כזו. זה כבר עניין של מזל מקרי. אם היה אפשר לגבש ציר של ניר ברקת-רון חולדאי-דנילוביץ-אייזנקוט שאליו יחברו לפיד ויעלון ואפילו גנץ ואשכנזי, זה היה בעיני הרבה יותר אופטימי מאשר התקהלויות המוניות בזמן מגיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שככל שיותר אזרחים ימחו נגד השלטון הקיים, גדול הסיכוי שציר נגדי כלשהו יתגבש. לכן לדעתי המחאה לא צריכה להתמקד בנתניהו, אלא למחות כנגד כל הכשלון השלטוני (שנתניהו מוביל). נראה לי שחלק לא קטן מבין המפגינים זו מחאתו. לנתניהו (ולתקשורת) נוח להציג את המחאה כמחאה של שמאלנים ולשים בפרונט את זועקי רל''ב, אבל נראה לי שהמחאה מקיפה יותר. אני מקווה שככל שתתגבר המחאה, בסופו של דבר הפוליטיקאים יפנימו. על כן השתתפתי בהפגנה בשבת האחרונה, ואשתתף גם בשבת הקרובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אני השתתפתי בהפגנה בשבוע שעבר בחיפה. לא רוצה חהשתמט מטעמי עצלות. אבל עדיין איני מאמין בהפגנות ונראה לי שמלאתי חובתי למגזר. אני שב וממליץ להשתתף בכינוסים של המפלגות הפוליטיות ולנסות לראות את המועמדים ללא תיווך התקשורת. בעיני זה עדיף על כינוסים אקראיים של אנשים על סמך אחדות אינטרסים מקרית וזמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר ותוהה, אגב, על העובדה שלא רק שאף מפלגה אינה מציעה שינוי בשיטת הבחירות שימנע את הוואקום המתמשך הנוכחי אלא אף מפלגה ואף גוף צבורי אינו מעלה את עצם הצורך בכך לדיון צבורי. אמנם גם הוואקום הזה הוא סימפטום של מחלה רחבה יותר, אבל לעתים קרובות טיפול בסימפטומים נחוץ לא פחות מאשר טיפול במחלה עצמה, ולעתים הוא אף תנאי לעצם היכולת לטפל במחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה שינוי אתה חושב? היה נסיון לבחירות ישירות לראשות הממשלה שהסתיים בבלאגן, והכנסת מייד החזירה את המצב לקדמותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחירה ישירה?! הוא הא. בדיוק ההיפך הגמור זה מה שצריך. עם ישראל צריך להגביל את תפקיד ראשות הממשלה ולהפוך אותו לפחות מהותי למערכת הפוליטית. כן ביבי/לא ביבי... דייייי כבר נודניקים כולם! עם שלם מתעסק בשטויות. אנחנו הולכים לקלפי לבחור מפלגות. ממשלות לא אמורות ליפול או לקום על בסיס השאלה מי ראש ממשלה. מי ראש ממשלה אמורה להיות שאלה פוליטית/טכנית של מאבקי כוחות פוליטיים בין הנציגים בפרלמנט ולא משהו שעמישראל צריך בכלל להתעסק איתו. להחליף ראש ממשלה צריך להיות אקט פשוט וחסר משמעות למערכת כמו החלפת תפקיד שר או סגן שר. זה תפקיד אדמינסטריבי ולא מלוכה או נשיאות. כל החוקים הטפשיים האלה של התקעות ראש ממשלה בתפקיד זה הטמטום שתוקע לנו את כל המערכת הפוליטית וזאת הסיבה לכל תיאטרון האבסורד הפוליטי בשנים האחרונות. לכן: 1) תוגבל הכהונה למקסימום שתי קדנציות. 2) אדם שקיבל את הסמכות מהנשיא להרכיב ממשלה ונכשל בכך פעמיים, יהיה פסול מלקבל זאת מהנשיא פעם נוספת. בשביל מה צריך ללכת לבחירות חוזרות בגלל איש אחד קונטרוברסלי? אז מה אם המפלגה שלו בחרה אותו בבחירות של המפלגה. ראש ממשלה אמור להיות ראש ממשלה של כולם ולנהל קואליציות ולא סתם מישהו שפופולרי בתוך מפלגתו שלו. 3) אדם בעל עבר פלילי או עם כתבי אישום לא יכול לקבל מהנשיא מנדט להרכבת ממשלה. החוקים העלובים האלה של ״עד פסק דין חלוט״ צריכים להזרק לפח האשפה, שם מקומם. 4) אפשרות לכנסת להביע אי אמון בראש ממשלה עם רוב רגיל של 61 חברי כנסת להדחת ראש הממשלה בלי צורך בהפלת הממשלה והליכה לבחירות. רוב בכנסת גם יכול לבעוט בתחת לראש ממשלה בממשלה זמנית. המצב הזה של אדם שנתקע בתפקיד למרות שהוא במיעוט הוא מצב חולני. העם כבר הצביע למפלגות ויחסי הכוחות יכולים להשמר. שהפוליטיקאים יפתרו את הבעיה של מי ראש ממשלה ביניהם ושיעזבו את העם בשקט. הרי לא שאלו את העם מי יהיה ראש ממשלה גם ככה, אז מה אתם רצים לבקש ממנו תשובה טובה לשאלה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיונות טובים. לדעתי גם הורדת אחוז החסימה תשרת ממשלה יציבה יותר. החתירה תהיה לקואליציה רחבה יותר בה לאף מפלגה קטנה בודדת אין הכח לפרק את הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כרגע משהו מוגדר. אפשרות אחת היא בכיוון שהציע האלמוני. אפשרות אחרת היא להטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה (או, אם הולכים בכיוון של האלמוני, על נציג המפלגה הגדולה). עוד אפשרות יכולה להיות יותר השפעה לאזרחים על בחירת הח"כים בתוך הרשימות שהם מצביעים להן. ברור שלכל כיוון צריך להקדים דיון מעמיק ביתרונות ובחסרונות, מי מרוויח ומי מפסיד; לכן הצעה פרקטית כזו צריכה לבוא לא ממפלגה בודדת שתתפור אותה למידותיה אלא מקבוצה בין-מפלגתית. אבל מפלגה בודדת יכולה להציע ולקדם הקמת קבוצה כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אפשר לחלק את ישראל ל-40 אזורי בחירה שכל אחד מהם יבחר 3 חברי כנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל לדעתי קצת קטנה לשיטה כזו, אין כאן כמעט משמעות לפוליטיקאי שמייצג אינטרסים של איזור מסוים. שיטה כזו תתקשה, לדעתי, ליצור מפלגות וקואליציות יציבות (למפלגה יהיה קשה לאכוף היררכיה ומשמעת על ח''כים שנבחרים ישירותע''י התושבים המקומיים) והיא פגיעה מאד לשרטוט קווי התיחום של האזורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום עניין בפוליטיקאים שייצגו אזורים מסויימים. מאלו יש לנו די והותר. אם השיטה תיצור יותר תלות בין הנבחר לבוחריו, זה יתרון בעיניי. הטענה להחלשת המפלגות הלאומיות היא השאלה הגדולה בעיניי. בדרך פלא, שאיני יודע להסביר עד הסוף, קורה בדיוק ההפך הגמור (ראה בריטניה, ארה"ב, גרמניה). המלאכה של איסוף תמיכה ציבורית היא מלאכה קשה הרבה יותר ממה שיועצי כורסה כמוני יכולים להעריך. נראה שרוב מוחלט של הפוליטיקאים רוצים את הגב של המפלגה הגדולה מאחוריהם. באורח פלא מה שנדרש לפוליטיקאים האלו, רק מפלגות גדולות יכולות לספק: משרדים, אולמות לכינוסים, סוקרים, יחצ"נים, מזכירות, מאבטחים, נהגי מוניות, דגלים, סנדביצ'ים, טפסים ומודעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבישראל (וכנראה לא רק בה) הפוליטיקאים מעדיפים מפלגות גדולות לא בגלל המנגנונים שלהן, אלא בגלל היותן מותגים, שמבטיחים לפוליטיקאי הצבעה של כך וכך מצביעים נאמנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת, זה קצת פלא בעיני שדוקא שיטת הבחירות האזורית של בריטניה וארה"ב מבטיחה רוב גדול למפלגות השלטון. היית חושב שפוליטיקאי מצוי ישתכר מן האמון האישי שניתן בו ויתנהג כנבחר בלתי תלוי וזה ממש לא קורה. הפוליטיקאים נאמנים באופן מפתיע למפלגתם ואפילו אם מדובר בעיזא עיוורת כמו טראמפ. יתכן שכדבריך, זה נובע מגושי המצביעים שהתמיכה המפלגתית מביאה למועמדים, אבל לתחושתי המועמדים גם זקוקים למנגנון המפלגתי לצורך התהליך הממושך של המירוץ לבחירה. רוב המועמדים אינם מסוגלים לגייס קאדר של מתנדבים שיעזור להם. מה שמטריד אותי הוא המנטליות הישראלית המיוחדת העשוייה לשבור את התבנית הזאת: כאשר עמי ארצות והדיוטות נחותים באמת כמו אורן חזן, נורית קורן ואסנת מארק משוכנעים שהם קורצו מן החומר שנועד לנהל ולהנהיג ואפילו לבחור את שופטי ישראל, אני חושש להפתעות מרות בחזית המשילות בשיטת בחירות אזורית. תקוותי היא שבשיטת בחירה עם מספר גדול מספיק של בוחרים, אנשים כאלו לא יצליחו להיבחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אני חוזר על הצעה שכבר עלתה כאן ותהיה הרבה יותר יעילה - לחלק את ישראל לשני איזורי בחירה אוטונומיים. נראה לי שכל אחד מהם יבחר בקלות ממשלה יציבה לשיטתו, וכולם יהיו מרוצים. אני אהיה מרוצה כל עוד גם הכלכלה תהיה אוטונומית וכל איזור יהיה יחידה כלכלית עצמאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יעבוד רק אם תצליח לשכנע את החמאס והחיזבאללה לירות את הרקטות שלהם רק על מי שאתה לא אוהב. ספר לי כשתצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? לכל אוטונומיה יש צבא משלה, שמגיב ככל יכולתו לאיומים על תושביה. עכשיו שהחמאס והחיזבאללה יעשו את השיקולים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענין הוא שכשהקבוצה השניה מרגיזה אותם הם יורים דווקא עליך. וכמו שאני מדמיין לי את המפות שלך, כדי להגיב תצטרך לעבור דרכם. אתה לא לבד. הפנטזיה של ''בניכוי החרדים והערבים מצבנו מצוין'' משותפת לך ולפוליטיקאים בכירים, אפילו ראש הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אתפשר על צבא משותף במסגרת הפדרציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחלוקת הקבוצות ששמת בפי לא מדויקת, היה כדאי שלא תקפוץ למסקנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד. אפשר להשתמש במודל של צפון אירלנד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |