בתשובה לתשע נשמות, 16/08/20 1:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי שום עניין בפוליטיקאים שייצגו אזורים מסויימים. מאלו יש לנו די והותר. אם השיטה תיצור יותר תלות בין הנבחר לבוחריו, זה יתרון בעיניי. הטענה להחלשת המפלגות הלאומיות היא השאלה הגדולה בעיניי. בדרך פלא, שאיני יודע להסביר עד הסוף, קורה בדיוק ההפך הגמור (ראה בריטניה, ארה"ב, גרמניה). המלאכה של איסוף תמיכה ציבורית היא מלאכה קשה הרבה יותר ממה שיועצי כורסה כמוני יכולים להעריך. נראה שרוב מוחלט של הפוליטיקאים רוצים את הגב של המפלגה הגדולה מאחוריהם. באורח פלא מה שנדרש לפוליטיקאים האלו, רק מפלגות גדולות יכולות לספק: משרדים, אולמות לכינוסים, סוקרים, יחצ"נים, מזכירות, מאבטחים, נהגי מוניות, דגלים, סנדביצ'ים, טפסים ומודעות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבישראל (וכנראה לא רק בה) הפוליטיקאים מעדיפים מפלגות גדולות לא בגלל המנגנונים שלהן, אלא בגלל היותן מותגים, שמבטיחים לפוליטיקאי הצבעה של כך וכך מצביעים נאמנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת, זה קצת פלא בעיני שדוקא שיטת הבחירות האזורית של בריטניה וארה"ב מבטיחה רוב גדול למפלגות השלטון. היית חושב שפוליטיקאי מצוי ישתכר מן האמון האישי שניתן בו ויתנהג כנבחר בלתי תלוי וזה ממש לא קורה. הפוליטיקאים נאמנים באופן מפתיע למפלגתם ואפילו אם מדובר בעיזא עיוורת כמו טראמפ. יתכן שכדבריך, זה נובע מגושי המצביעים שהתמיכה המפלגתית מביאה למועמדים, אבל לתחושתי המועמדים גם זקוקים למנגנון המפלגתי לצורך התהליך הממושך של המירוץ לבחירה. רוב המועמדים אינם מסוגלים לגייס קאדר של מתנדבים שיעזור להם. מה שמטריד אותי הוא המנטליות הישראלית המיוחדת העשוייה לשבור את התבנית הזאת: כאשר עמי ארצות והדיוטות נחותים באמת כמו אורן חזן, נורית קורן ואסנת מארק משוכנעים שהם קורצו מן החומר שנועד לנהל ולהנהיג ואפילו לבחור את שופטי ישראל, אני חושש להפתעות מרות בחזית המשילות בשיטת בחירות אזורית. תקוותי היא שבשיטת בחירה עם מספר גדול מספיק של בוחרים, אנשים כאלו לא יצליחו להיבחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |