בתשובה לתשע נשמות, 09/08/20 14:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפעם הראשונה שנתקלתי בשוטר בארה"ב היתה בניו-המפשייר. ברגע שהבחנתי בו נוסע מאחורי, הורדתי מהירות ממהר מאוד (בדיעבד, אחרי קבלת הדו"ח, 82 מייל לשעה) למהירות המותרת (כביש מהיר, 65 מייל לשעה), אבל גם הוא האט ולא ניסה לעקוף אותי או לסמן לי שום דבר מעבר לאורות המהבהבים ולא הייתי בטוח אם הוא רוצה שאעצור ואם בכלל מותר לי לעצור בשוליים של כביש מהיר, אז המשכתי לנסוע. הוא נסע אחרי עם אורות מהבהבים כ-10 דקות או רבע שעה, אבל לא הפעיל כריזה או סירנה, ואני התחלתי להרגיש לא נוח, אז האטתי עוד יותר אל מתחת ל-60 מייל בשעה, אבל גם הוא האט, האטתי עוד ולבסוף הוא עקף אותי, התיישר מולי וסימן לי לעצור בצד. עצרתי והמתנתי ברכב, הוא ניגש אלי ושאל למה לא עצרתי יותר מוקדם. אמרתי לו שעד כמה שידוע לי, אסור לעצור בשוליים של כביש מהיר שלא בעקבות מצב חירום או הוראה של שוטר. הוא הסביר לי שהייתי אמור לעצור ברגע שהבחנתי בו נוסע אחרי עם אורות מהבהבים וביקש רשיונות, נתתי לו והוא סיפר לי שחלפתי על פניו כשהוא עמד בצד הכביש (לא הבחנתי בו) במהירות מופרזת כל כך שהוא לא יכול להסתפק באזהרה. הוא הוסיף שאם אני אבחר שלא לשלם את הקנס, אני עשוי להעצר מיידית בפעם הבאה ששוטר יעכב אותי (מן הסתם זה נכון רק לניו המפשייר). הודעת הקנס הושלכה לפח הראשון שראיתי ומאז לא יצא לי להיות בניו המפשייר, אבל נהגתי פעמים רבות בארה"ב בלמעלה מ-20 השנים שחלפו מאז ואפילו נעצרתי לבדיקת רשיונות ועל נהיגה במהירות מופרזת (55 מייל לשעה במקום 45 ב-Blue Ridge Parkway, אבל הוא הסתפק באזהרה) ללא סיבוכים נוספים. אני נוטה להאמין שאפילו בניו-המפשייר כבר חלה התישנות על העבירה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שההתיישנות על עבירות אזרחיות היא 7 שנים. ההתנהגות האמריקאית בעניינים כאלו די תמוהה. במדינות אחרות (למשל גרמניה), אם אתה חייב משהו למוסדות המדינה, זה עובר לטיפול פדראלי. נניח ואתה זקוק לויזה, כבר בשגרירות יודיעו לך, שלא תוכל להכנס עד שהחוב יוסדר. בארה"ב ברור שלא כך. שם יש מקרים לא נדירים, בהם אדם נדרש לשלם את חובו בנחיתה ומועלה אחר כבוד על מטוס חזרה. לרוב, אם אתה חייב מס הכנסה בפנסילבניה, אפאחד בשה"ת בניו-יורק לא יודע על כך. יכול להיות שזה קשור למאבק הכוחות ההיסטורי בארה"ב בין הקונפדרציה לבין הסטייטס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו לי מספר התקלויות עם אוכפי חוק בחוף המערבי בשני טיולים שעשיתי שם בשנות התשעים. כולן הסתיימו בטוב. במרכז היפה של סן דיאגו הלכתי לאיבוד, ושוטר עצר אותי כי נסעתי בלי משים נגד כיוון התנועה. הוא היה חביב מאוד ונתן לי כיוונים למלון. טוב שהוא לא עשה לי בדיקת אלכוהול. בעליה לאיזה הר בסקויה פארק או סביבתו עצר אותי ריינג'ר על נסיעה במהירות מופרזת (המהירות המותרת היתה 30 מייל, בשלטים שחזרו על עצמם כל כמה מאות מטר). הוא כעס עלי כי אני מפריע לסביבה או משהו, ביקשתי סליחה והוא נתן לי ללכת עם אזהרה. בלוס אנג'לס קיבלתי דו"ח חניה מפקחית עירונית כי עצרתי בתחנת אוטובוס. לא היה לי מושג שזו תחנת אוטובוס כי היה רק ספסל על המדרכה, בלי עמוד ובלי סימון שפה. המנוע היה פועל ואנשים היו באוטו (עצרתי רק כדי לצלם מגרש מכוניות משומשות שכולו קורבטים). הפקחית התעקשה לתת לי את הדו"ח. שלחתי מכתב נרגש לעירית לוס אנג'לס (ניתן לערער רק אחרי התשלום) והם החזירו לי את הכסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שזה כל כך נפוץ לישראלים מהאייל להיעצר על-ידי ריינג'ר בפארק ("קודאכרום" ביוטה, אאז"נ1, 40 מייל לשעה כשמותר 25, כל כך התפעמתי מהנוף שלא שמתי לב למהירות. אחרי שעצרתי והוא מאחורי כרז לי דברים במגאפון, לחלוטין לא הבנתי אותו, בסוף הוא בא ודיבר איתי מקרוב), ולצאת באזהרה מנומסת. 1 למרות מה שאפשר לחשוב, לא מדובר בקשר ציני בן תאגיד לנכס ציבורי. יש קשר, אבל לא ציני במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לריינג'רים מין קטע כזה שהם לא מוטרדים מהאפשרות שתעשה תאונה כשלעצמה, רק מהנזק לפארק. הריינג'ר שעצר אותי לא חשש מכך שאתנגש ברכב אחר, רק מכך שאני עלול לדרוס בעל חיים כלשהו. בסקוטלנד פעם עצרתי בדאבל פארקינג באיזושהי כיכר כדי שאשתי תוכל להכנס רגע לסוכנות כרטיסים ולקחת עבורנו את הכרטיסים לשייט שהזמנו. לא חסמתי אף אחד ולא הפרעתי לאיש, אבל תוך דקה וחצי נקשו על החלון שוטר ושוטרת (שמסיירים רגלית!) וביקשו בנימוס תקיף להתנדף משם. נאלצתי לעשות רונדלים עד שאשתי יצאה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |