בתשובה לאנטילופה, 27/07/20 20:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב ככה, אבל כנראה רוב העם כן חושב ככה על עצמו. אחרת אי אפשר להסביר למה הרוב לא מרוצה מתפקוד נתניהו ובכל זאת מצהיר שיבחר בו גם בבחירות הבאות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרוב לא בחר בנצניהו, לא בבחירות האחרונות ולא בקודמות להן. אפילו אם נעשה לך הנחה ונכלול את כל הגוש ולא רק את מי שהצביע לליכוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה רוב קצת מבלבלת. לא רוב מוחלט בעם הוא בעד נתניהו, אבל בהחלט בחירת המצביעים היא כזאת שמעניקה לו את רוב הכוח הפוליטי. רוב במשטר פרלמנטרי לא נבנה על ידי ספירת אנשים בקבוצה א׳ מול הספירה בקבוצה ב׳. לא שואלים אנשים שאלה בינארית של בעד ונגד ואז סופרים למי יש רוב. השיטה היא גם לא מבוססת על גושים, למרות שזה יותר נוח לניתוח שדומה למשחק ספורט בין שתי קבוצות בתקופת בחירות, בשביל הדרמה הטלוויזיונית. הכוח בשיטה שלנו נוצר על ידי קואליציות סביב ציר של מפלגת שלטון שמצליחה לצבור הכי הרבה כוח פוליטי ואז מפלגות קטנות יותר מתחילות להסתובב באורביט סביב ריכוז המסה הגדול ביותר. מפלגת הליכוד של ביבי היא מרכז מסה שכזה שמשאיר את המתחרים אוכלים אבק הרחק מאחור. אפילו הרכבה של יצורי כלאיים לא יציבים כמו כחול-לבן-יש-עתיד-תלם בקושי הצליחו להתמודד מבחינה מספרית עם גיוס הכוח המונוליטי שיש למפלגת השלטון שהיא הליכוד ובטח שהם לא הצליחו לעשות זאת מבחינה פוליטית (לא חוכמה לגייס מספר מצביעים גדול אם הרשימה שלך מתפרקת לחתיכות שניה לאחר סיום הבחירות). אז כן - הרוב המוחלט של המצביעים אולי לא מצביעים נתניהו, אבל אותו רוב מוחלט שלא מצביע לנתניהו גם לא מצליח לתרגם את הרוב המספרי שלו לרוב פוליטי ולכן הוא מפורר/מתפרק ולמעשה איננו רוב פוליטי בשום צורה או אופן. לצד השני יש רוב עם שיניים וברוב הפוליטי הזה שולט לחלוטין אדם אחד ושמו נתניהו. בקיצור: הרוב כן בוחר, שוב ושוב, בכוונה או שלא בכוננה, בנתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה. אפשר להיות לא מרוצים גם מהטובה שבאלטרנטיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מתיחסים לבחירות רק כמאבק בין מועמדים/נציגים שלציבור ניתנת הזכות לענות על השאלה ״מי לדעתך יעשה את העבודה הטובה ביותר / הכי פחות גרועה״ אז יש הגיון להמשיך להצביע שוב ושוב לאלו שאתה חושב שהם גרועים אבל הכי פחות גרועים. אבל ציבור שמוותר על זכותו להעניש בקלפי את השלטון שהוא לא מרוצה ממנו מוותר על הכלי כמעט יחידי שיש לו במאזן הכוח בין הפוליטיקאים/נציגים לבין כוחו של הציבור עצמו. אם השלטון יכול לעשות מה שמתחשמק לו בלי להסתכן בכך שהוא יוחלף (אפילו אם הציבור לא מרוצה), אז זה כבר לא ממש דמוקרטיה, גם אם פורמלית יש בחירות מידי פעם. העם ויתר על כוחו מול נציגיו כי הוא שוכנע שאין תחליף לדרעק שנמצא כרגע בשלטון. ככה דמוקרטיות מגיעות לסוף דרכן כדמוקרטיות והופכות למשהו קצת אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אני מסכים איתך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |