 |
מנדלבליט אכן לא נבחר. הוא מונה לתפקיד בדרישת לא אחר מאשר נתניהו עצמו, למרות אזהרות שהמינוי לא ראוי. אז, זה לא הפריע לבייס. היום הם זועקים בגרון ניחר, עם רוח גבית מהפמיליה. מזכיר את ההלצה של סבתי ז"ל על האיש שרצח את אמו ואביו ואח"כ במשפט ביקש התחשבות כי הוא יתום.
קרולינה לנדסמן כתבה ב"הארץ":
"... אלא שהמסר כאילו נתניהו שגה כשהתעלם מסימני השאלה מעל מנדלבליט, או שלא היתה לו תמונה מלאה כשהחליט למנותו, הוא מריחת השנה. היועמ"ש יהודה וינשטיין העניק בשעתו לנתניהו סיבות טובות לא למנות את מנדלבליט. נתניהו לא מינה אותו למרות האזהרות, אלא בגללן.
מנדלבליט לא הראשון. כבר בתחילת הקריירה שלו העדיף נתניהו למנות את רוני בר־און לתפקיד, בגלל שנחשב "בלתי מתאים" (בדיעבד, ללא הצדקה). נתניהו מחפש נאמנות אישית. אחת השיטות — תשאלו כל מאפיונר — היא למנות אנשים "גבוליים", שיידעו שבהינף אצבע תימצא אמתלה להיפטר מהם. סביב המינוי של מנדלבליט היו "דגלים אדומים", ונתניהו ודאי היה ער להם. ובכל זאת, הוא התעקש על מינוי מנדלבליט, שנחשב לאיש אמונו. אז נכון שחלק מהמידע עליו לא היה נגיש לוועדה, ואין לדעת מה היה קורה אילו היה נגיש. אבל אולי לנתניהו היה נוח שקלטות מנדלבליט־אשכנזי לא ייחשפו בפני הוועדה למינוי בכירים, כדי שהמינוי לא יטורפד. כך הוא שלט בגובה הלהבה: איפשר למינוי להתקבל, אך חרך את גלימת היועמ"ש באופן שיועיל, כך האמין, לו עצמו."
(למי שיש גישה, אני ממליץ על קריאת הכתבה במלואה)
___
מבקש את סליחתך, אח של, שנתליתי בתגובתך לעיל. אתה יודע, הבחילה...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש