בתשובה לדב אנשלוביץ, 05/07/20 20:29
זאב זאב 721468
אריק • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ב', 6/7/2020, 1:07
אני מסכים לרוב דבריך.
מלכתחילה חשבתי שהדרך היעילה למנוע התפרצות של המגפה היא סגירת השמיים ובידוד יעיל של החשודים.תגובה 713746 מ 24 בפברואר, את הראשון ישראל נקטה מוקדם, אבל את השני ביצעה בשלומיאליות (שלחו אנשים לבידוד ברכבת)
משהחלה ההתפרצות הדרך היעילה לדעתי היתה להגן על הזקנים ולשמור על ריחוק חברתי (מסכות, איסור התקהלויות, איסור על הפעלת שירותים אישיים המחייבים קרבה כמו קוסמטיקאית). האוכלוסיה בארץ לא ממושמעת, ולכן את הריחוק החברתי צריך לאכוף בעוצמה, ולהסביר אותו השכם והערב.
בנקודות של התפרצות צריך לטפל על ידי סגר מקומי, שימנע פיזור של ההדבקות, מה שבסופו של דבר נעשה.
בזמן אמת חשבתי שהסגר הכללי בערב פסח היה הגזמה, אבל בדיעבד נוכחתי שהיתה לו הצדקה. בליל הסדר התנועה של האנשים בין ערים היא אדירה, ושיעור עצום מהאוכלוסיה מתכנס בקבוצות גדולות בחלל סגור אחד. קבוצות שמאחדות תאים משפחתיים שלא נפגשים ביום יום.
אני חושב שהסגר הארוך הזיק פעמיים- בפעם הראשונה הוא היה אמצעי חמור שננקט לזמן ארוך מדי, וגרם נזק גדול מדי לכלכלה. בפעם השניה הוא הזיק כאשר בגלל הזמן הארוך מדי של הסגר השחרור ממנו היה לא מבוקר. לדוגמה- לדעתי היה אפשר להחזיר את ילדי בית הספר היסודי וגני החובה ללימודים, ואת הוריהם לעבודה, כבר בשבוע הראשון אחרי פסח. עם חטיבת הביניים והתיכון היה אפשר לחכות. כתבתי על כך ב 28/4 תגובה 718155 ולא שיניתי את דעתי:
א. ילדי חטיבה ותיכון יכולים להשאר לבד בבית בזמן שהוריהם חוזרים לעבודה והמשק חוזר לפעילות. לא כן ילדי גן החובה והיסודי.
ב. ילדי החטיבה והתיכון מידבקים יותר מילדי הגן והיסודי (כמה התפרצויות היו בתיכונים וכמה ביסודיים?)

אבל משום שהסגר היה ארוך ומתח את העמידות של האנשים לקצה, השחרור ממנו היה פראי והאנשים הפכו ללא ממושמעים וזלזלו באמצעי הריחוק החברתי.
וסליחה שאני מעלה את שמו של פרופסור לס- בדבר אחד אני מסכים איתו לחלוטין: עיקר תשומת הלב צריכה להיות מופנית להגנה על אוכלוסיות בסיכון: כלומר בני 70+ ובעלי מחלות רקע. זה אומר נהלים מי ואיך נכנס לבית אבות, הקצאת מרחב בתחבורה הציבורית וכו'. לדוגמה ברכבת אפשר היה לעשות קרון (גיל ה)זהב בכל נסיעה, עבור אוכלוסיות בסיכון בלבד, ובו יושבים אחד בכל ספסל. הצעירים הבריאים יכולים להמשיך להידחק כרגיל. באוטובוס אפשר להקצות מספר מהשורות הראשונות לאוכלוסיות בסיכון, ושכל הצעירים יצטופפו מאחור. גם בסופרים הגדולים אפשר לעשות קופות נפרדות שמשרתות רק אוכלוסיות בסיכון ושם מקפידים יותר על ריחוק.
הסברה ומודעות לכך שזהו מאמץ של כל האוכלוסיה לשמור על ההורים או הסבים והסבתות שלנו היתה יכולה לעבוד לדעתי.

וכמובן אכיפה דרקונית שתסביר לציבור שהשלטון מתכוון למה שהוא אומר. לא לרדוף אחרי גולשים בים, אלא להעניש בעונש שיגיע לדף הראשון בעיתון מי שהסתובב בפרהסיה עם סימפטומים. לעשות דוגמה ממי שהפר הוראות בידוד, וגם מהרבי שאומר לקהילה שלו להפר את הוראות הריחוק החברתי.
לצערי הדוגמה שהשלטון נתן היתה הפוכה. שרים ונשיא המדינה היו דוגמה רעה במקום דוגמה טובה, וזה עודד את הציבור לזלזל בהוראות עוד יותר, כאשר תנאי הפתיחה שלנו מבחינת אופי האוכלוסיה (סמוך, יהיה בסדר) לא היו מוצלחים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות