 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבה של שרית רוטשילד ב"הארץ": "בניו-זילנד עומדים לאשר המתות חסד. הם לא יודעים עד כמה המדרון חלקלק". הכתבה הקצרה סוקרת מה קרה מאז במדינות שחוקקו חוק דומה לזה של הולנד שנידון פה למעלה. בכולן הדיונים מאז הן רק על יותר ויותר הרחבות של ההיתרים להמתת חסד. גם, למשל, לילדים, לחולי נפש דכאוניים, לדמנטים שכבר לא מביעים את רצונם בזה (אבל הביעו את רצונם בזה לפני החמרת הדמנציה). הקו של הכתבה מאוד תקיף נגד חוק כזה. הבעיה שלי היא שכל הדוגאמות שלה נראות לי סבירות ומעלה. הכי בעייתי הוא "בקוויבק שבקנדה התברר שרופאים בחדרי מיון לעתים לא טיפלו באנשים שהגיעו לחדר מיון לאחר ניסיון אובדני, על אף שניתן היה להציל את חייהם" - אבל כל מה שנאמר על זה הוא המשפט שציטטתי כאן, ונראה שחסרים בו הרבה פרטים ורקע (צעירים בריאים בגופם, או חולים סופניים קשישים?) סיפור שאמור לזעזע הוא חולת סרטן ריאה מאורגון, שלאחר שהטיפול הכימותרפי בה נכשל, הביטוח הרפואי המדינתי סירב לממן לה טיפול ניסיוני ב-4000 דולר לחודש, אבל הסכים לממן לה טיפול תומך שכולל המתת חסד. רוטשילד ישרה מספיק כדי לספר מה קרה בסוף: היא יצאה נגד זה ברעש גדול, קיבלה את הטיפול הניסיוני, שלא הצליח והיא מתה אחרי שלושה חודשים. הכתבה לא מספרת מה חשבו בדיעבד יקיריה, רופאיה והיא עצמה לקראת הסוף, שהיה כדאי. בכל מקרה חכמת הדיעבד כאן היא דמגוגית משהו מצידי, אבל אנחנו יודעים שטיפולים ניסיוניים לסרטן (ולעתים קרובות גם טיפולים שכבר אושרו ואפילו בסל הבריאות) הם בור ללא תחתית, מדרון חלקלק בהרבה, ועניין מפוקפק בשיקולי טובת המטופל, בפרט לעומת טיפול תומך שמביא למוות טוב יותר, שלפי הרבה כתבות אחרות הוא באמת הטיפול שלא ניתן מספיק. הכתבה מנסה להדגים בזה את מה שכולם חוששים ממנו, שהמדרון החלקלק יביא לכך שעניים "יוסללו" להמתת חסד בעוד שעשירים יקבלו טיפול רפואי יקר ומועיל יותר. אני מניח שהסכנה הזו עדיין קיימת, תיאורטית, אבל האקדח המעשן שרוטשילד מצאה הוא רק הסיפור הזה מאורגון. ולבסוף, אני אפילו לא בטוח שבאמת מדובר במדרון חלקלק. לאור זה שרוב המקרים שהיא מביאה נראים לי סבירים, אני חושד שמי שתמכו בהמתת חסד מלכתחילה ראו זאת כסביר להרשות גם אותם, אבל העדיפו (ובצדק) להתחיל ב"פיילוט" של מקרים שבהם ההחלטה קלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה ללא ספק מדרון חלקלק במובן שההיתרים להמתת חסד התרבו במידה ניכרת מעבר למה שהוחלט בהתחלה, כלומר ברגע שהמתת חסד הפכה לחוקית עבור מקרי קצה (מחלות סופניות בשלביהן האחרונים כאשר החולה סובל), נפרצה הגדר לבצע אותה אותה גם במקרים פחות קיצוניים (כל מי שמספיק רוצה וגם כמה כאלה שרצו בעבר ואין שום דרך לדעת מה ואם הם רוצים עכשיו). אני חושב שהמתת חסד נראתה נחוצה עבור אנשים שסובלים, אבל אין להם היכולת לשים קץ לחייהם בעצמם. אנשים שאינם חולים קשים במצב סופני, אבל תחת סבל כבד, יכולים בדרך כלל לשים קץ לחייהם בעצמם. ייתכן שהירידה במדרון בסך הכל מאפשרת לאנשים שהיו מנסים להתאבד עצמאית (בהצלחה או שלא) להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה (כלומר, למנוע מצב שנסיון ההתאבדות נכשל והפך את המנסה למשותק בכל גופו), תוך וידוא שזה באמת רצונם ושהם לא במצב דיכאוני שניתן לטיפול. הדמגוגיה שעשירים יקבלו טיפול יקר בעוד שעניים יופנו להמתת חסד מתעלמת מכך שזה המצב כבר היום - עשירים מקבלים את הטיפול היקר ביותר בעוד שעניים (בעיקר בארה''ב, אבל גם בשאר העולם) מסתפקים במה שהביטוח הרפואי שלהם מכסה (בארה''ב, אם בכלל) והמתת חסד בכלל לא קשורה לכך. בנוסף, ללא המתת חסד, במקרה של מחלה סופנית קשה ומייסרת, עשירים יוכלו לעבור אותה במדינה שכן מתירה זאת (למשל שווייץ) בעוד שעניים יצטרכו לסבול עד הסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בעיקר בזקנים שהיו בבתי אבות והתגלו בהם תסמינים מחשידים לקורונה. במקום להפנות אותם לבדיקות קורונה וטיפול רפואי, הזריקו להם מורפיום שכידוע הורג אנשים על ידי דיכוי תסמיני מצוקה וכאב שהגוף משדר בשלב מחלה (כדי לאותת לחולה שיש בעיה מסכנת חיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט "אנשים שאינם חולים קשים במצב סופני, אבל תחת סבל כבד, יכולים בדרך כלל לשים קץ לחייהם בעצמם" צורם ואף שגוי בכל כך הרבה דרכים, שאני לא בטוח שבכלל יש לי כח לפרט את כולן. לכן אזרוק רק מושגים רלבנטיים: לא תמיד יכולים. נזק סביבתי. נזק נפשי למשפחה ומעגל הקרובים. נזק נפשי למתאבד עצמו. כבוד האדם וחירותו. סטיגמות חברתיות לפני ולאחר מעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תמיד יכולים - נכון, אבל בדרך כלל כן. נזק סביבתי - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד. נזק נפשי למשפחה ומעגל הקרובים - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד. נזק נפשי למתאבד עצמו - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד. כבוד האדם וחירותו - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד. סטיגמות חברתיות לפני ולאחר מעשה - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד. אתה פשוט מרחיב את הטענה שלי: מה שהוגדר בכתבה כ"מדרון החלקלק", זה למעשה מתן גישה להמתת חסד לאנשים שקודם יכלו ברובם להתאבד, אבל עדיף גם להם, גם ליקרים להם וגם לחברה בכללותה לאפשר להם המתת חסד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם היה הרושם שלי מהכתבה, עם זאת שאני מודה שלא קראתי את כולה לעומק. לצד הערכתי הרבה למוסף הארץ - החלק הטוב שבעיתון לאורך השבוע - אני נתקל בו לאחרונה בלא מעט כתבות בהן האג'נדה של הכותב מכסה במעטה עבה מדי כל דיון מבוסס נתונים ועובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו אחד שמעניין כאן <אזהרה: פוליטיקת תיוגים שטחיים>: לרוב ב"הארץ" האג'נדה היא בכיוון הליברלי-שמאלני-רדיקלי (להוציא כמה יוצאי דופן מזוהים היטב); כאן הדילמה היא לא לגמרי על הציר הזה, אבל יש לה היטל על הציר הזה, ובכתבה הזו ההיטל הוא לכיוון השמרני. כשחיפשתי טיפה על אותה כותבת, התברר שהפעם הקודמת שהיא הופיעה מיקמה אותה בכיוון הליברלי-רדיקלי המאפיין את "הארץ". <סליחה על פוליטיקת התיוגים השטחיים, רק רציתי לעזור לכם לדעת מה לחשוב על הכתבה בלי לקרוא אותה. לא בטוח שעזרתי.>) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |