 |
|
 |
||
|
||||
 |
רעיון מעניין! האם המקרה הזה מספיק שכיח כדי לגרום לגן שכזה להתפשט באוכלוסיה על חשבון האלל שלו? (אני לא יודע) האם בהכרח הקרובים המיידים (משפחה קרובה/שבט) יהיו המרוויחים העיקריים מהתאבדות שכזאת? (האינטואיציה שלי, עד כמה שהיא שווה, אומרת שכן. משפחות הנושאות את הגן הזה יוכלו לטרוח פחות בתמיכה בחולים קשים. אך מצד שני נראה לי הרבה יותר קל ומהיר (אבולוציונית) לפתח התנהגות אסקימוסית (על פי הקלישאה, שמעתי שלהד"ם) - של נטישת חולים שתוחלת חייהם נמוכה) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך שהקרובים המיידיים יהיו המרוויחים העיקריים? ההשערה שלי היא שהתועלת לגן היא לא בהפחתת העומס בתמיכה בחולים, אלא בהפחתת ההדבקה בתוך העדר (כש"עדר" כאן הוא כל קבוצה שחיה בסמיכות, בין עשרת אלפים גנו מהורים רבים ועד אמא אחת וגור אחד, למען האמת, ככל שהחיה חיה בקבוצה משפחתית קטנה יותר כך זה נראה מבטיח יותר להשערה.) מסכים שבידוד חברתי (יזום על-ידי הבריאים או על-ידי החולה) נראה מנגנון פשוט יותר, אבל (א) רק אצל חיות שמוחן והתהנגותן החברתית מספיק מפותחים. מעניין אצל אילו חיות קיימת סערת ציטוקינים (לא מצאתי מידע). (ב) יכול להיות שסערת ציטוקינים היא סוויץ' פיזיולוגי פשוט למדי שקל לאבולוציה לגלות אותו. אם כי ככל שהוא פשוט יותר, כך יהיה קשה יותר להכריע האם הוא מכוון או תאונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים שזה רעיון מעניין, אם כי כפי שהעיר ab מערכת החיסון ידועה בכך שהאיזון שהיא משיגה הוא איזון עדין עם הרבה בלמים וזרזים, כך שההנחה הפשוטה יותר לפיה היא יוצאת מדעתה במקרי חירום מסויימים אולי עדיפה. אנחנו הרי לא יודעים כמה פעמים מה שמסתיים בסערת ציטוקינים הציל את חיי האורגניזם רגע לפני שיצא משליטה. הרעיון שלך מנבא שהתופעה צריכה להיות נפוצה פחות אצל בעלי חיים מתבודדים מאשר אצל אלה שחיים בקבוצות, וחזקה יותר ככל שהקבוצות קטנות ומכילות פרטים עם קרבה גנטית גדולה, כך שאפשר לחשוב על דרך מחקרית לאשש או להחליש את היתכנותו. יהיה מגניב להשוות, למשל, להשוות אוראנג אוטן מול שימפנזים (למרות שלא קל למצוא מספיק נתונים סטטיסטיים עבור אלה), ואם יש תופעה מקבילה אצל חרקים אולי אפשר אפילו לגדל במעבדה אוכלוסיות זבובים שבלחצים אבולוציוניים שונים יפתחו מנגנון דומה או דווקא יבטלו אותו. חבל שד"ר למפרט לא כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> למה צריך שהקרובים המיידיים יהיו המרוויחים העיקריים? כי אחרת הגן המתחרה - זה שגורם לכל האוכלוסיה (או העדר) לשלם את מחיר הטיפול (כולל הסיכוי להידבק) תמורת הסיכוי הקלוש להחלמה יזכה ביתרון אבולוציוני על הגן אותו אתה מתאר. > ... רק אצל חיות שמוחן והתהנגותן החברתית מספיק מפותחים. עכברים זה מספיק מפותח? אמנם מהכיוון ההפוך (בידוד מרצון), אך זה מה שמצאתי בגוגל.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נכון. בעצם הגן ההיפותטי שלי צפוי, כמו ששכ''ג כתב, ככל שהחיה חיה במשפחה גרעינית יותר, ופחות בעדר. כל היונקים והציפורים חיים לפחות חלקם חלק מהזמן במשפחה גרעינית - כאשר (לפחות) האם מטפלת בגורים. מצד שני, ככל שהחיה חיה פחות בעדר, מגפות הן מן הסתם פחות אישיו. עכשיו הרעיון שלי לא נראה כזה מבטיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון אולי מעניין אבל לדעתי יותר מדי ספקולטיבי מכדי להיות נכון. בתגובה קודמת שלי הבעתי הערכה , ספקולטיבית אבל פחות. ההערכה שלי התייחסה לסערה הציטוסקינית . אמרתי שמדובר בתגובה אלרגית כתוצאה מהאירוע של חדירת אורגניזם זר (וירוס הקורונה) לריאות. התגובה האלרגית תוקפת את הריאות בסגנון ''תמות נפשי עם פלישתים''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |