 |
מסכים שזה רעיון מעניין, אם כי כפי שהעיר ab מערכת החיסון ידועה בכך שהאיזון שהיא משיגה הוא איזון עדין עם הרבה בלמים וזרזים, כך שההנחה הפשוטה יותר לפיה היא יוצאת מדעתה במקרי חירום מסויימים אולי עדיפה. אנחנו הרי לא יודעים כמה פעמים מה שמסתיים בסערת ציטוקינים הציל את חיי האורגניזם רגע לפני שיצא משליטה.
הרעיון שלך מנבא שהתופעה צריכה להיות נפוצה פחות אצל בעלי חיים מתבודדים מאשר אצל אלה שחיים בקבוצות, וחזקה יותר ככל שהקבוצות קטנות ומכילות פרטים עם קרבה גנטית גדולה, כך שאפשר לחשוב על דרך מחקרית לאשש או להחליש את היתכנותו. יהיה מגניב להשוות, למשל, להשוות אוראנג אוטן מול שימפנזים (למרות שלא קל למצוא מספיק נתונים סטטיסטיים עבור אלה), ואם יש תופעה מקבילה אצל חרקים אולי אפשר אפילו לגדל במעבדה אוכלוסיות זבובים שבלחצים אבולוציוניים שונים יפתחו מנגנון דומה או דווקא יבטלו אותו. חבל שד"ר למפרט לא כאן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש