בתשובה לעדי, 23/07/00 1:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לצערי אני נאלץ להסכים אתך בעניין מסירת הר הבית והעיר העתיקה. למרות כל היתרונות, אל לנו לשכוח שירושלים היא אולי הנכס ההיסטורי דתי האחרון שלנו, למעט א"י. מסירת ירושלים עבור שלום פירושה שינוי מ'להיות עם חופשי בארצנו' ל'החזרת ירושלים' ומשנות אלפיים לעוד אלף שנה. אנחנו פותרים את הבעיות של הפלסטינאים ויוצרים לנו בעיה קשה מאד. אל לקוראים לשכוח שמתוקף החוקים הבינלאומיים כבר לא ניתן יהיה לכבוש שטח ולהחזיק בו. מסירת הר הבית פירושה ויתור עליו לעולמים. אני סבור שהנכונות של הציבור החילוני בישראל לויתור זה נובעת בעיקר מההנחה שהדתיים יוכלו לעמוד בזה טוב יותר מהמוסלמים. הרי סבל ואבל על חורבן הבית זו דרך חייהם! אבל אל לנו להתפש לאשליות. ככתוב במאמר מקוון אחד שקראתי, שלא זכור לי מקומו, אנחנו עם ככל העמים, ואנחנו זקוקים לסמלים ולהיסטוריה כמו כולם (אם לא יותר). ויתור במקום הקדוש ביותר ליהדות פירושו אובדן הקשר של כלל ישראל אליה ויריקה בפרצוף לציבור הדתי, שעבורו י-ם קדושה. אז עם כל הכבוד לכך שאין שלום בלי רושלים, טענה מוצדקת, אין גם סיום הגלות בלי ירושלים. פתרנו בעיה קשה, ויצרנו בעיה קשה יותר, לעוד אלף שנה. מסירה כאן היא לא הפתרון. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |