בתשובה לרודי וגנר, 16/04/20 10:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא קראתי, אבל אולי אתה תקרא: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סיכום המאמר: המכון הלאומי לבריאות של נורבגיה עבר על אלפי מאמרים שהתפרסמו ב-Pubmed בחיפוש אחרי תשובה לשאלות שלי. נמצאו בכל החיפוש חמישה מקרים של הדבקה ע"י ילדים: ארבעה ע"י ילדים בגילאי 12-15, ומקרה אחד בודד של הדבקה *אפשרית* מתינוק בן שלושה חודשים להוריו. מידע מאיסלנד, שערכה המון בדיקות, כולל בדיקות מדגמיות באוכלוסייה, הראה על הדבקה נמוכה מאוד בקרב ילדים ולא הראה שום הדבקה ע"י ילדים. מחקר מסין על 31 ילדים שנדבקו גילה ש-28 מתוכם נדבקו ממבוגרים בני משפחתם. מעניין ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם מעודד ביותר. הנחתי שיש איזון בין כמות וירוסים נמוכה אצל ילדים שנדבקו לבין קירבה פיזית גדולה בינם לבין עצמם ובעיקר בינם לבין הוריהם. אני שמח כנראה שנקודת שיווי המשקל מעלה תקווה שלפחות הילדים יוכלו להיחלץ ממעצר הבית. אפשרות נוספת שעולה אם המחקר הזה אמין נותנת מקום לעוד יותר אופטימיות: אם הילדים באמת אינם מדביקים את הוריהם אולי הכמות הקטנה של הוירוסים אליה נחשפים המבוגרים בכל זאת (inuculum נמוך) מספיקה כדי לחסן אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, לא הייתי הולך בכיוון של חיסון, שבו עם הזמן אנו פחות בטוחים בעובדות ולא יותר. הייתי הולך בכיוון אחר: כלי הדם והריאות של ילדים שונים מאד מאלו של מבוגרים. זו הסיבה לקיומה עתיק היומין של רפואת הילדים. שים לב שרמת ההדבקות הגבוהה ביותר נרשמה בגילאי 20-40. מה שמראה שההדבקות היא עניין יותר חברתי מפיזי (חיסון וכו'). לעומת זאת תחלואה קשה היא כנראה עניין פיזי ופחות חברתי. ניחוש של הדיוט, העמידות בפני הקורונה היא יותר עניין של יכולת רגנרציה וצמיחה. מכאן אני מסיק יותר אמונה בקונבנציונליות של מנגנון החיסון של הקורונה, למרות הממצאים הנמצאים לאחרונה. אני רוצה להאמין שההדבקויות החוזרות קשורות יותר לחוסר האמינות של הבדיקות ולוריאציה הגדולה בצפיפות הוירוס אצל בני אדם שונים מאשר בהעדר מנגנון חיסון טבעי (דמוי שפעת רגילה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על סיבה אפשרית שילדים לא נדבקים, ואני מדבר על סיבה אפשרית לכך שהם לא מפיצים את המחלה ואולי אפילו מביאים תועלת במניעתה. אני לא טוען שום דבר בקשר לסיכויים שאני צודק, אני רק מנסה להיות אופטימי. אני לא לגמרי מבין מה זה ''רגנרציה וצמיחה'' בהקשר שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריאות וכלי הדם של ילדים גדלים כל הזמן. היכולת הזו משמעותה גם יכולת להחליף תאים שהתקלקלו ויצאו מכלל פעולה. אני ממש לא יודע, אבל לא הייתי בונה על זה שילדים אינם מפיצים קורונה. יש הרבה סיבות פשוטות שהם מפיצים פחות (גובה, כמות וירוסים), אך הסיבה העיקרית היא עדיין שאינם חולים קשה, משמע לא משתעלים ומכוונים סילוני וירוסים קטלניים לקשישים חסרי הגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוסף- לא נמצאה אף התפרצות של המחלה בבית ספר 12 בכל זאת המסקנות שלהם הן מאוד מסוייגות. במשפט אחד- "זה לא אומר כלום". וזה גם הקונצנזוס שראיתי במקומות אחרים- "אנחנו לא יודעים". _________ 1 הייתי מצפה שיהיו, ולא מעט, אם ילדים מדבקים אפילו באותו אזור חיוג של מבוגרים. 2 ואיפה יש יותר העברת נוזלי גוף מאשר בגן ילדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לזהירות היא כפולה: ראשית, זו מסקנה שלילית ('לא ראינו עדיין'), ובמדע יודעים שאלה עלולות להתהפך. עוד לא נערך מחקר עם קבוצת ביקורת ראויה שמאפשר לכמת את ה'לא ראינו' הזה. שנית, זו מסקנה המנוגדת כמעט ב-180 מעלות לידע המקובל בתחום. אחד הכללים הבסיסיים ביותר בתו"ל של מאבק במגיפות הוא 'סגור את בתי הספר'. העובדה שילדים מידבקים, ובד"כ יותר ממבוגרים, היא goes without saying עבור רוב גדול של המחלות המידבקות. לצאת בהצהרה הפוכה - בייחוד כאשר טעות עלולה לעלות במחיר כבד - זה מהלך שלא עושים בלי הוכחות מוצקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את הסיבות לזהירות. אני חושב שהן לא מוצדקות. כבר ברור מזמן שהקורונה פוגעת פחות בילדים, גם מבחינת שיעור ההדבקה וגם מבחינת עוצמת התסמינים (גם הנורבגים אומרים את זה). זה בדיוק ההיפך משפעת. אם כך למה לאמץ את הכללים של שפעת? נכון שאין הוכחות מדעיות לכך שילדים מידבקים פחות. גם אין הוכחות מדעיות (מחקר עם קבוצת ביקורת ראויה) לכך שסיגריות גורמות לסרטן ריאה. בין "אין הוכחות מדעיות" לבין לומר "אנחנו לא יודעים" יש מרחק גדול. בכל זאת ברחבי העולם מעדיפים להגיד "אנחנו לא יודעים". אני מתפלא על עוצמת הכסת"ח. אני חושב שיש לזה קשר לכך שמקבלי ההחלטות נמצאים רובם ככולם בקבוצת הסיכון. מעניין מה קורה בפינלנד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש עוד בעיה עם הבתי ספר: זה מקום שבדרך הטבע גם לא מעט מבוגרים מגיעים בו לקרבה זה עם זה (אנשי צוות והורים). תיאורטית, לא קשה מדי למצוא את הדרכים להקטין מאוד את המגעים בין מבוגרים בבית הספר. מעשית, הורים ואנשי צוות מתנהלים בבית ספר עם המון "זיכרון שרירים" של איך עושים מה, וזו תהיה עבודה לא טריוויאלית (אפשרית, אבל לוקחת מאמץ וזמן) למצוא את הדרכים לעשות אותם בטוחים. בפרט, כשילד בוכה או משתולל, המבוגר שאחראי עליו מועד לזנוח כל כלל זהירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא בית הספר? באופן ספייס אחד מהמקובלים היום (המצב הרבה יותר גרוע מלפני 15 שנה) יש יותר מבוגרים לאורך היום מאשר בבית ספר שלם. בבית ספר יש שני זמנים של צוואר בקבוק - בהגעה ובהחזרה, ולזה ניתן למצוא פתרונות שחלקם כבר קיימים (חבק וסע למשל). בבתי ספר אמריקאים עם מערך הסעות מסודר, הבעייה פתורה מאליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מצפה שבאופן ספייסס גדולים יתנו לחזור לעבודה אחרי בתי הספר, או רק אחרי שישכנעו שביכולתם לקיים ריחוק סביר. אני עדיין חושב שנוכחותם של ילדים מקשה על מבוגרים (בפרט, אלו שאחראים לילדים) להיזהר, אבל לא משוכנע שבמידה מאוד חזקה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |