|
אחת החידות הגדולות בנושא קוביד-19 הוא שאלת הנדבקים האסימפטומטיים, כלומר אלה שלא מראים תסמינים כלל. מדענים ומנהלי מדיניות בריאות בכל העולם רוצים מאוד לדעת האם יש כאלה, כמה הם ומה השפעתם על הפצת המגיפה. המאמרים המתפרסמים בנושא לא חד-משמעיים ולפעמים קצת מבלבלים. כדי לעשות סדר בבלגן, חשוב קודם כל להבדיל בין שלוש קבוצות: 1. נשאים עם תסמינים קלים (mildly symptomatic) שעלולים לא להופיע ברישום המקרים כי לא פנו להיבדק או שהמדיניות היתה לא לבדוק אותם. אלה עלולים לחשוב שהם חולים בהצטננות או שפעת קלה. 2. נשאים א-סימפטומטיים, כלומר כאלה שלא מראים סימפטומים כלל ומאמינים שאינם חולים כלל. 3. נשאים פרה-סימפטומטיים, כלומר כאלה שנמצאים בתקופת הדגירה. מחקרים שנערכים מוקדם מדי עלולים להחשיב אותם כא-סימפטומטיים.
מתחילת הדרך היה ברור שיש הרבה נשאים עם תסמינים קלים ואף קלים מאוד, שתקופת הדגירה החציונית ארוכה יחסית ושלתקופת הדגירה יש 'זנב' ארוך (כולל מקרה אחד של 27 יום). התכונות האלה תרמו מאוד להפצת הווירוס. אבל בהתחלה נטען שנשאים א-סימפטומטיים לגמרי הם מקרה נדיר. הידע בנושא התרחב מאז, ומחקרים שנעשו בסביבות סגורות יחסית (הדיאמונד פרינסס, כפר באיטליה) או בצורה מדגמית (איסלנד) הגיעו למסקנה שאחוז המקרים האסימפטומטיים הוא 18-50% מכלל המקרים (טווח גדול יחסית שמראה כי עדיין אין מספיק מידע). [בהערת אגב חשוב לציין שמסתובבת גם תיאוריה שטוענת שכ-99% ממקרי הקורונה הם אסימפטומטיים, שמקדם ההפצה של הווירוס גדול יותר ואחוז התמותה ממנו נמוך הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, ושההתיצבות בסין ובקוריאה אירעה כי כולם כבר נדבקו ולא בגלל הצעדים שננקטו. התיאוריה הזו בעייתית מאוד, וקל להפריך אותה ע"י הצצה בפיזור הגיאוגרפי של התמותה והשוואה לאיטליה. מי שמעוניין בפרטים מוזמן לשאול אותי בתגובות] שאלה מעניינת מאוד, שלא נבדקה מספיק לעומק, היא האם שיעור האסימפטומטיים משתנה עם הגיל. זה נראה הגיוני, למשל לאור העובדה שבוואהן רק 2.5% מהמקרים היו ילדים (המהווים 17% מהאוכלוסייה). כשמחקר אחר בוואהן, שבדק חולים שאותרו ע"י מעקב קשרים (contact tracing) הראה שיעור הדבקה דומה בין ילדים למבוגרים, הסיקו החוקרים שילדים אולי נדבקים באותה מידה, אבל מראים סימפטומים בחלק קטן יחסית מהמקרים (לפי תוצאות המחקרים הללו, אפשר להסיק שחמש שישיות מהמקרים בילדים הם אסימפטומטיים, אבל צריך להיזהר, כי ייתכן מאוד שילדים עם סימפטומים קלים לא אובחנו בווהאן וזה מטה את הסטטיסטיקה).
השאלה השנייה, והחשובה עוד יותר, זה האם נשאים אסימפטומטיים מידבקים, ועד כמה הם משחקים תפקיד בהדבקה. קשה להפריז בחשיבות של השאלה הזו למדיניות הציבורית, בייחוד לאור הנתון על ילדים; אם נשאים אסימפטומטיים אינם מידבקים, הרי שילדים כמעט ואינם מידבקים ולכן אפשר בבטחה לפתוח את הגנים ובתי הספר היסודיים ובכך להוריד המון עומס מההורים ומהמשק. הפצה ע"י נשאים אסימפטומטיים מקשה מאוד על השליטה במגיפות - זו היתה אחת הבעיות הגדולות ביותר במגיפת האיידס של שנות ה-80 וה-90. בתחילת הדרך האמין ארגון הבריאות העולמי שנשאים אסימפטומטיים כמעט ואינם מידבקים, ושהחלק שלהם בהפצת המגיפה הוא זניח. אבל באמצע מרץ הגיע מחקר שפורסם בכתב העת Science והראה, באמצעות מודל מתמטי, שנשאים שלא תועדו היו אחראים ל-60-86% של מקרי ההפצה של המחלה מווהאן לערים אחרות בסין. המודל הסתמך על נתונים רב-שנתיים של תנועה בין ערים בסין בתקופת החג והראה שקצב ההתפשטות בערים אחרות עקבי עם מספר גדול בהרבה של נשאים בוואהן מאשר דווח. המחקר מרשים, אבל סובל מכמה בעיות מתודולוגיות, שהגדולה ביותר בהן היא העובדה שהוא לא מבדיל בין שלוש הקבוצות (נשאים עם תסמינים קלים, א-סימפטומטיים ופרה-סימפטומטיים) אלא עוסק רק ב'מקרים שלא תועדו', קבוצה שכוללת את כל השלוש. אפשר להניח שבווהאן, בשלבים המוקדמים של המחלה, לא תועדו הרבה מקרים של תסמינים קלים (כי אנשים עוד לא הבדילו בין קורונה לשפעת) ושהרבה מהנשאים שלא תועדו בווהאן ואז העבירו את המחלה לערים אחרות פיתחו תסמינים מאוחר יותר (ולכן לא תועדו בווהאן אלא בערים אחרות). אפשר לראות זאת גם במחקר עצמו: אחוז ההדבקה שמקורו במקרים לא-מתועדים יורד משמעותית כשהחוקרים מתייחסים לתקופה מאוחרת יותר בהתפתחות המגיפה, אז באמת יותר הגיוני שנשאים עם תסמינים קלים ייבדקו לקורונה ו/או יוותרו על תכניות להיפגש עם אנשים אחרים. מצד שני, עדות עקיפה לכך שהדבקה אסימפטומטית איננה נפוצה היא המקרה השבדי. בשבדיה בודדו את הזקנים אבל השאירו את הגנים, בתי הספר היסודיים, המסעדות ורוב החנויות פתוחים, בניסיון להשיג חסינות עדר. לפי מה שידוע על המחלה, המהלך אמור היה להביא לעלייה מעריכית מהירה במספר הנדבקים ולעומת זאת לאחוז תמותה נמוך; אבל התוצאה המסתמנת הפוכה - עלייה מעריכית אטית יחסית במספר המקרים (כ-10% ביום) ואחוז תמותה גבוה יחסית (בערך פי 5-6 מאחוז התמותה בנורבגיה השכנה). את אחוז התמותה הגבוה אפשר להסביר בכך שבשבדיה עורכים בדיקות רק למי שיש להם תסמינים 'רציניים', ולכן מספר המקרים האמיתי גדול פי כמה; אבל העלייה המעריכית האיטית היא חידה. פתרון אפשרי אחד הוא שהגורם לכך הוא פשוט בידוד הזקנים. אם אכן שיעור האסימפטומטיים משתנה מאוד עם הגיל (ראינו שילדים יותר אסימפטומטיים ממבוגרים. אולי גם מבוגרים יותר אסימפטומטיים מזקנים?), ואם האסימפטומטיים (כמעט) לא מדבקים, הרי שבידוד הזקנים - שיותר מידבקים - עשוי לצמצם את שיעור ההדבקה. ומצד שני - אם זה קורה בשבדיה, אולי ההנחה שהאסימפטומטיים לא ממש מידבקים נכונה? אז מה התשובה? קשה לדעת. הדרך היחידה לדעת באמת מה קורה עם הנשאים האסימפטומטיים היא לערוך בדיקת נוגדנים לכל האוכלוסייה, או לפחות למדגם מייצג של האוכלוסייה, כדי לדעת מי נדבק והחלים בלי לדעת - וליצור מודל שיתחשב בכך ויברר האם הם גם מידבקים. הבעיה היא שבדיקות הנוגדנים יקרות יחסית וגם קשה לערוך אותן בעצם ימי המגיפה, כך שייקח זמן עד שנדע את התשובה.
|
|