בתשובה לדב אנשלוביץ, 25/03/20 8:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ליהדות התורה מותר להיות בכנסת? היא מפלגה ציונית? או שאולי רק הגמשת הכללים הזו מבית שמגר אפשרה למפלגותיה להיכנס לכנסת? מעבר לכך, חברי המשותפת מצהירים שהם מקבלים את היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, אך רוצים לשנות את המצב. בדיוק כמו שחלקים בימין פועלים לכינונה של מדינת הלכה לא דמוקרטית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה הפכת ל"פרשן החוק" שמאפשר לחרוג ממה שכתוב בו בעברית? בחוק כתוב שמי שאינו מכיר במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית אינו רשאי להיות מועמד לכנסת. האם שמעת מישהו מחברי הכנסת של יהדות התורה אומר שהוא שולל את היותה של מדינת ישראל דמוקרטית? יהודית? אשר לחברי המשותפת, הבאתי כאן לפני זמן מה דברים מפי אחמד טיבי בהם הוא אומר, בניגוד למשפט שאינו אמת שכתבת, שהוא אינו יכול להכיר במדינה כמדינה יהודית, ואם תרצה אוכל להפנות אותך למקור. והוא אחד המתונים שם. לא תמצא במפלגה הזאת אפילו חבר כנסת אחד שאם תשאל אותו אם הוא מקבל את מדינת ישראל כמדינה יהודית, הוא ישיב בחיוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מישהו שלא מוכן להיות שר בממשלה בדיוק מהסיבה הזו. שלא לדבר על כך שהוא (וכל שאר מצביעיו) מתיישרים לפי דברי רבנים. אנא הפנה למקור של טיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 706083 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיה לך שם כבר דיון ממושך עם אריק בדיוק על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. באמת היה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ח"כ איימן עודה לנשיא ריבלין במעמד ההמלצה על מתן המנדט לגנץ: "כולנו מסכימים שליהודים יש זכות להגדרה עצמית. אבל אנחנו קבוצה לאומית ומגיע לנו שויון זכויות." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תסתכלי בתגובה שכרגע שלחתי את צפריר אליה תראי שכאשר אומרים לאחמד טיבי: אז אתם לא מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית, הוא עונה חד וחלק: "נכון". איני יודע על מה הגיב איימן עודה במשפט שהבאת מפיו, אך אין לי ספק שלו נשאל שאלה ישירה כמו במקור שהבאתי רוב הסיכויים היו שהיה אומר כטיבי שהם אינם מכירים במדינה כמדינה יהודית, או בסיכוי קטן יותר היה מתחמק ולא עונה על השאלה. אין מצב שהוא היה אומר שהוא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. מן המפורסמות הוא שהם חושבים שמדינת ישראל צריכה להיות "מדינת כל אזרחיה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארנון אבני התייחס היום לעניין זה וכתב דברים נכוחים: "בזמן האחרון מתלהט כאן ויכוח דמגוגי על ציונות ופטריוטיזם ואני מרגיש שעלי להסביר את עצמי. ובכן - זהו לטעמי ההבדל בין ימין ושמאל ביחס לערבים בישראל. בימין - הערבים הם מי שניסו למנוע מאתנו מדינה יהודית והפסידו בקרב. עבור הימין הם משלמים עדיין על חטאם כי עליהם היה להבין שזו זכותנו ההיסטורית. לכן עליהם לברך גם על רוחב הלב שגילינו כלפיהם כאשר הנחנו להם לחיות את חייהם במדינתנו, ועל שנתנו להם זכויות אזרח וזכות בחירה ולהיות אסירי תודה על מה שקיבלו. אם ברצונם להשתלב, עליהם להכיר בטעות שעשו הוריהם כשניסו למנוע מאתנו להקים את מדינתנו. עליהם גם להכיר בציונות כתמצית הצדק והאמת הישראלית, ולקבל את המדינה הזו כמדינתנו שבה הם שווים אך אל להם לנהוג בה מנהג בעלים. בקיצור: לדעת את מקומם ולא להתערב במהלכים המתחייבים מהמשך דרכה של הציונות, ובכלל זה המשך ההשתלטות על שאר שטחי ארץ ישראל – ארצנו. אני בשמאל חושב הפוך: מלכתחילה לא ניתן היה למנוע את ההתנגשות בין שתי התנועות הלאומיות – היהודית והערבית. ביום שניתנה הצהרת בלפור הם היו כאן רוב של כמעט 90%. על פי הנוהג הבין לאומי היתרון בקביעת ריבונות כאשר האימפריות נסוגות, הוא לעמי הארץ הקיימים עליה ברצף של דורות. כך היה בכל העולם. אנחנו היינו היוצאים מן הכלל. הרעיון שלפיו בניו של עם שאינו נמצא בסביבה. שאינם דוברים שפה אחת, יתקבצו מארבע קצוות תבל דווקא לכאן, לארצנו, ותהיה הסיבה אשר תהיה – היה גורם גם לנו במקומם להילחם על המקום הזה ובצדק. לכן אני חושב שניצחוננו היה מזל גדול. צריך היה לנצל אותו כי זה היה העולם של אותם ימים ולעם היהודי זו הייתה ההזדמנות האחרונה. אבל אני מגלה הבנה עמוקה למלחמתם בנו. אני חושב שמוטלות עלינו שתי חובות עיקריות: האחת ליצור כאן דמוקרטיה שהיא הדרך היחידה לקיים חיים משותפים שאינם מבוססים על אלימות – לטובתנו שלנו. והשנייה להגיע עם הערבים לפיוס מתוך הבנה שלא עמדה בפניהם ברירה במלחמה נגדנו. פירושו של דבר – חיפוש כל דרך מעשית של קיום משותף מבלי לתבוע מהם הכרה בעליונותנו וויתור על הנראטיב שלהם ובטח לא אימוץ הציונות. די לנו שלא ילחמו נגדה באמצעים שאינם חוקיים ודמוקרטים. כל עוד אנחנו הרוב היא תתקיים. וכאשר לא נהיה רוב, כבר לא יהיה בה צורך. שום דבר לא יקרה לנו אם נבין שגאולתנו באה על חשבון חורבנם – הנאכבה. הכרה כזו מצדנו איננה מחייבת אותנו לשום נסיגה מארצנו, אבל מחייבת אותנו להכיר בהם כאזרחים שווי זכויות בארצם – ארצנו. מה יקרה לנו אם נשיא המדינה שלהם, היהודי והציוני, יבוא כל שנה בסוף יום הזיכרון לשאת דברים בטקס הנאכבה שלהם? מעבר לכל זה מונחת פצצה מתקתקת של שלטון הדיכוי והנישול שלנו בשטחים הכבושים. בלי להגיע לסיומו לא נהיה לעולם דמוקרטיה מתוקנת. אני יודע שחלק מהדמוניזציה של הערבים בישראל ובשטחי הכיבוש - נטועה בצורך להצדיק את גזל האדמות ונישול בעליהם ולכן אני פסימי. אני חושש שזה יסתיים רע לכולם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני העליתי את הטענה שהמשותפת על פי חוקי המדינה לא יכולה להתקיים כמפלגה בכנסת ישראל. הציטוט שהבאת לא שייך כלל לעניין הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בג"ץ לא חושבים כמוך. הציטוט שהבאתי מתייחס לעניין זה בצורה רחבה יותר: לא ניתן לדרוש מהם להיות ציונים וצריך לכבד את השקפותיהם השונות כל עוד אינם פועלים נגד המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה לפשר הטענה הבאה - "כל עוד אנחנו הרוב היא [הציונות] תתקיים. וכאשר לא נהיה רוב, כבר לא יהיה בה צורך." כמה שאני חושב, אני לא מצליח להבין איך הצורך בציונות יעלם אם היהודים יהפכו למיעוט בארץ. מילא אם היהודים יעלמו מהארץ (עדיין אפשר יהיה להתווכח על הצורך של יהדות הגולה במדינה יהודית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היהודים יהיו למיעוט (וייתכן שזה קיים כיום), התפיסה הציונית לא תהיה יותר מנוסטלגיה. אפשר יהיה לרצות אותה אבל לא יהיה אפשרי להחזיר אותה וזאת באשמת כל מי שהעדיף שטחים כבושים על פני מדינה יהודית בגבולות מוגדרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |