|
||||
|
||||
אני מכיר היטב את התופעה הזו. לא רק עם חומר מימי בית הספר אלא גם עם חומר מתחילת לימודיי באוניברסיטה. כנראה שעובר זמן, החומר מופנם ושוקע לאטו. את גם מתבגרת ומקבלת פרספקטיבה רחבה יותר והתעסקת בחומרים כבר יותר מורכבים ואז פתאום קל יותר עם חומר שאז משום מה נתקעת בו. אני אומר "משום מה" כי הרבה פעמים נתקעים לא כי לא מסוגלים אלא כי יש כל מיני באגים מקומיים בהבנה, או שפשוט התמונה כה גדולה שנדרש זמן להבינה. טיפ: מי שמשנן ולומד היטב בזמן אמת ומתרגל המון תהליך ההפנמה הזה הרבה יותר מהיר ויותר יעיל. ניתן להגיע לתובנות גדולות כבר במהלך הלימוד עצמו, אם עושים אותו כמו שצריך. אני אומר את זה על סמך הפעמים המעטות שבהן למדתי כראוי כבר במהלך השנה ולמבחן. |
|
||||
|
||||
באוניברסיטה (לפחות בחוג למתמטיקה) יש תופעה מעניינת הנקראת "לימוד בדיעבד". אנשים ששנאו אינטגרלים ובקושי עברו חדו"א 2, פותרים אינטגרלים כפולים בלי למצמץ בקורס הסתברות. ההסבר הנפוץ הוא שאינטגרלים זה דבר די משעמם, ויש אנשים שאין להם סבלנות לפתור אינטגרל אחרי אינטגרל במשך שעות. בקורס העוקב לעומת זאת, החומר יכול להיות די מורכב, ופתירת האינטגרל נעשית כשזו השיטה לפתור בעיה אחרת. לא פותרים עשרות אינטגרלים לשם תירגול, אלא מעט אינטגרלים כאשר התוצאה של האינטגרל חשובה כחלק מפתרון של משהו אחר. פתאום אינטגרלים מפסיקים להכביד ומתחילים לעניין. |
|
||||
|
||||
תירגול ושינון זה שני דברים שונים לחלוטין. בראשון אתה לומד להבין, לאחר תרגילים רבים, את מה שאתה עושה. בשני אתה משנן נוסחאות (שאצל מרצה טוב מופיעות גם ככה בדף הנוסחאות) ומתפלל שהשאלות במבחן יהיו שיכפול של שאלות שכבר נתקלת בהן (וזה קורה אצל מרצים עצלנים). תירגול ושינון זה לא אותו דבר. צריך *להבין* את הטכניקה במציאת אינטגרלים בשביל לפתור תרגילים שונים ומשונים. מי שישנן את הנוסחאות של האינטגרלים המידיים לא יגיע לשום מקום במבחנים כתובים כהלכה, בטח שלא בחוג למתמטיקה בקורסים אחרי חדוא 2 (האינטגרלים שניתנים לפתרון בקורס הסתברות הם פשוטים יחסית למפלצות בחדוא 2). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |