בתשובה להעלמה עפרונית, 13/02/20 17:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים איתך שהחוק רק מחמיר את הסיטואציה, ושגם לפניו היא הייתה לא טובה. כתבת "נשים בתעשיית המין עושות את זה בכפייה, ואם לא בכפייה אז מחוסר ברירה.". לדעתי יש הבדל של שמיים וארץ בין "בכפייה" לבין "חוסר ברירה", וטרמינולוגיה כמו "אונס בתשלום" הולמת את המקרה הראשון, ולא שייכת למקרה השני. בניגוד אליך אני חושב שתשלום לעובדת מין העוסקת בכך לא כי מכריחים אותה (וגם לא כי זו משאת חייה, אלא פשוט כי זו דרכה להתפרס) - אמורה להיות פעולה לגטימית1. אני מתאר לעצמי ששנינו נסכים שבעולם אידיאלי אף אחת לא הייתה נקלעת לנסיבות חיים בהן זו האלטרנטיבה התעסקותית הטובה ביותר שלה2, אבל עולם כזה הוא לא אופציה. במציאות הנוכחית אפשר (וצריך) לתת מקסימום תמיכה כלכלית וסוציאלית לכל מי שנזקק לה, בתקווה למזער את מספר הנדחקים למציאות חיים מאמללת, ואפשר (וצריך) להכיר שהעיסוק הזה הוא בדרך כלל בגדר המוצא האחרון. המסקנה שלי היא שכאשר לא מדובר בעובדות בכפייה אז יש אלטרנטיבה די ברורה: או שבפני העוסקות בזנות עומדות חלופות והן פנו לזנות כי זו הייתה האפשרות המשתלמת ביותר עבורן, או שבאמת מדובר היה במוצא האחרון - והחקיקה רק מחמירה משמעתותית את מצבן3. מה האפשרות השלישית? לכן הציפיות שלך עדיין לא ברורות לי - אלא אם כן הנחת העבודה שלך היא שכל עובדות המין עושות זאת ממש בכפייה ישירה. זו הנחת העבודה שלך? אם כן, על מה היא מבוססת? אם זה אכן המצב, ועבדות היא תופעה כ"כ נפוצה בישראל - אז יש כנראה צורך בצעדים אגרסיביים בהרבה מהחוקים הקיימים. (אגב, אני סקרן לשמוע מה דעתך על בהקשר של הידיעה לעיל ומועדוני החשפנות) 1 אבהיר שאני לא מדבר מפוזיציה אישית, לא צורך שירותי מין, וסולד אישית מהרעיון (את כנראה צריכה להיות מרוצה: עצם העובדה שאני בכלל חש צורך לציין זאת, מעידה על כך שהצד שלך מנצח בוויכוח הציבורי סביב שאלת הלגטימיות). 2 או שאולי בעולם אידיאלי, עבודה בזנות לא כ"כ שונה מעבודה כפיזיותרפיסטית או פרוקטולוגית? 3 לעומת מצב (וזו לא הצעה רצינית) בו בתי-בושת צריכים לפעול ברישיון שמתנה הצבה של שוטר בדלפק הקבלה שלהם, ראיון של כל המועסקות עם עובדת סוציאלית פעם בחצי שנה, ובדיקות רפואיות אחת לחודש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני אומרת "חוסר ברירה" אני לא מתכוונת ל"מצאתי את עצמי פקיד קבלה מחוסר ברירה כי לא מצאתי עבודה אחרת ואחרי חצי שנה נגמרו דמי האבטלה". אני מתכוונת לחוסר ברירה אמיתית. אני לא חושבת שאנחנו כחברה/מדינה צריכים לאפשר לאדם במצוקה לפנות לאפשרות שתגרום למצוקה עמוקה אחרת. הנחת העבודה שלי שמי שמתדרדרות לזנות עושות את זה על רקע מצוקה קודמת (בדרך כלל - פגיעה מינית חמורה בילדות), ומפתחות תוך כדי מצוקות חדשות - התמכרות לסמים, אובדן ערך עצמי (במישור עמוק ותהומי, לא "איבוד בטחון עצמי"), ושלצד זה רואים שיעור גבוה של התאבדויות ומוות בגיל צעיר, כמו גם חוסר יכולת לצאת ממעגל הזנות ולחזור לחיים בריאים. זנות היא לא עיסוק שאפשר להכנס אליו כשנוח ולצאת ממנו כשלא מתאים. זה פשוט לא הדרך שבה החיים עובדים ואני בספק גדול אם מישהו "נכנס לתחום" מטעמים רציונלים והצליח לצאת ממנו בלי טראומה וצלקות. אני מוכנה לקבל את העובדה שבעולם קורים דברים מפתיעים ומשונים ולכן מוכנה, כעניין עקרוני, להניח שאולי קיימות כמה נפשות כאלה שמתהלכות ביננו. אבל גם אם יש אי-אילו מקרים כאלה (עניין ש,כאמור, קשה לי להניח) הם בטח לא צריכים להיות הדפוס שלאורו נקבעת מדיניות והכרעות מוסריות. לעניין מועדוני החשפנות, מדובר מבחינתי בספקטרום. תעשיית המין היא דבר שלילי מבחינתי פשוט כי יש דברים שלא אמורים למסחר אותם. האם חשפנית על עמוד נמצאת במצב טוב יותר ממי שנמצאת סגורה בחדר ונאלצת שיחדרו אליה 4-5-6-7 גברים בלילה? כן. אבל גם גרימת מוות ברשלנות פחות גרועה מרצח ועדיין את שניהם אנחנו לא רוצים לקבל. מעבר לזה, מועדוני החשפנות ותעשיית המין הכאילו רכה בעייתיים בשני מישורים נוספים. האחד, העובדה שבפועל מנהלי המועדונים דוחפים (כך על פי מיטב ידיעתי) את ה"עובדות" לפעולות של זנות ממש. השני, שמסחור נשים אחרות משפיע על הדרך שבה גברים נוהגים בנשים באופן כללי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |