 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם זה רק אני שמרגיש לא נוח עם הדוגמאות החוזרות ונשנות של זנב הטווס כהמחשה טהורה של עקרון ההכבדה? גם אם נתעלם מתרומת בני האדם לאבולוציה של הטווס באלפי השנים האחרונות, עדיין נראה שהנוצות הפרושות עם העיניים הצבעוניות הן דרך מצויינת להפחיד ולהבריח טורפים גדולים ומהירים ממנו. הנקבות, כמובן, עדיין יעדיפו זכר עם זנב מרשים שיכול להגן עליהן ועל ביציהן/צאצאהן ותהליך הברירה ישמר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם העיניים מועילות כל כך נגד טורפים, למה יש אותן רק לזכרים ולא לנקבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. למה זכרים נוטים לקבל את תפקיד הגנת העדר/הלהקה/הטריטוריה בכל כך הרבה מינים? ובכלל למה יש הבדלים בין זכרים ונקבות? השערה פרועה אחת של בור חסר ידע שכמוני היא שהאבולציה מתגמלת מינים המגנים בקנאות על מנגנוני הרביה הנשיים, ולכן זול הרבה יותר לבזבז זכרים. זאת כנראה הסיבה שזכרים נוטים לקחת סיכונים - כמו להרתיע חתול טןרף באיומי זנב פרוש - הרבה יותר מנקבות. יש מצב שזאת גם הסיכה לכך שגברים הם הרוב המכריע בלחימה, אלימות, ואף בפשעי צווארון לבן. במצבים מסויימים אנחנו הבנים פשוט, בהעדר מילה מתאימה יותר, טיפשים כמו נעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבולוציה לא מתגמלת מינים. היא מתגמלת פרטים (ובמקרים נדירים אולי גם קבוצות קטנות של פרטים). פעח"ב: פתיל ישן שהייתי שותף פעיל בו התחיל בערך ב<תגובה 84094 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפניה לפתיל. כמעריץ וותיק של אמוץ זהבי אני לא חולק על הפרדקוס של ברירת הקבוצות כמו שאני לא חולק על עיקרון ההכבדה1. אני פשוט לא יודע את התשובות3. אבל אעז להסתכן בניחוש שבכל זאת רק מין שמתאים לשרידות שורד. נראה לי שהדוגמא הקלה ביותר היא זוויגים. הרי מבחינת אבולוציונית אין דבר מתגמל יותר לפרט מלהשקיע את המאמץ והסיכון הגדול הכרוך בצאצא רק במי שנושא שכפול מלא של הגנים שלו, ובכל זאת קיימים לא מעט מינים המסתפקים בחמישם או בשבעים וחמש אחוז מהגנים לצאצא - מה שנותן יתרון גדול לשרידות המין על החשבון "אניוכיותו" של הגן. ___ 1. כמו שאמר דוקינס - לאמוץ זהבי יש את הנטיה המעצבנת2 להיות צודק. אני לא חולק על העיקרון אלא על הנטיה האנושית להצביע על זנב הטווס ולטעון שאנו מבינים לחלוטין את התהליך שיצר אותו. ועוד בצורה כל כך פשטנית. 2. ואני בטוח שזה נאמר בחיבה. התמזל מזלי לנכוח באחת מהרצאותיו האחרונות של זהבי, ואני יכול להעיד על הצניעות והקסם האישי של האיש הקטן הגדול הזה. 3. ואולי זה הזמן להסביר את דיסקליימר ה"אני לא יודע". דרכי האבולוציה מפותלות וחמקמקות. בפרט כשמדובר בקואליציות המורכבות מאוד - ברמת הגן, התא, הגוף, והסביבה - שמהווים יצורים רב תאיים. לך תדע, אולי זנב הטווס הוא בכלל תוצאה של טוקסופלזמה קדמונית שגרמה לנקבות להימשך מינית לצורת העיניים המאיימת - וזאת בכלל כתוצאת לוואי של מחזור חיים בציפור שונה לגמרי (זאת רק דוגמא, כן? אני לא טוען שזאת הסיבה). אז אני באמת לא יודע מה התהליך שיצר את זנב הטווס, אבל מצפיה בטווסים המעצבנים שהיו לנו בקיבוץ, נראה לי שהרתעת טורפים היא ניחוש הרבה יותר הגיוני מההסבר המקובל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התעייפת מזנב הטווס כדוגמה להכבדה, אתה מוזמן לחשוב על הקרניים האדירות של חלק ממיני הצבאים, או על הניתורים במקום של מיני צבאים אחרים. לעניין תרומת האדם לאבולוציה של זנב הטווס, אנא ראה את תגובה 697520. והאם אתה בטוח שהטווס הזכר משתתף בגידול הצאצאים שלו? זה לא שאני ספציפית יודע שלא, אבל כמדומני אצל רוב בעלי החיים זה לא המצב, ולא ברור לי מה דין הטווס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מן הסתם חוזר על משהו שכבר כתבתי פעם, אבל יש הבדל עקרוני בין הניתורים לבין זנב או קרניים: המנתר יכול להפסיק את ניתוריו ברגע שהסכנה גדלה, בעוד הטווס והאייל תקועים עם העיוות המולד שלהם לטוב ולרע. מהזוית הזאת הניתורים אינם שייכים בכלל לאותה הכבדה מפוקפקת, הם בסה"כ נועדו להסיר ספק מלב הטורף שהמנתר אינו נמנה עם החלשים והחולים בעדר, כך שמוטב לעזוב אותו במנוחה ולהיטפל לאליטה האשכנזית. אגב, מחשבה חדשה(?) שצצה אצלי(??): אם הזנב מאותת לנקבה "תראי איזה גבר אני" הוא שולח לטורפים בדיוק אותו מסר, כך שבעצם הוא לא מהווה הכבדה של ממש. מה אני מחמיץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> הניתורים אינם שייכים בכלל לאותה הכבדה מפוקפקת, הם בסה"כ נועדו להסיר ספק מלב הטורף שהמנתר אינו נמנה עם החלשים והחולים בעדר להבנתי הניתורים לא "בסה"כ" - כלומר רק - מסירים את הספק הנ"ל, אלא גם מבזבזים אנרגיה באופן שמקשה על מנוסה בעתיד הקרוב מאד, אם יהיה במנוסה צורך, וזו הכבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוגע למחשבה החדשה (או לא) - הזנב של הטווס הזכר הרי מקופל רוב הזמן; האם ידוע לך שהוא פורש אותו לתצוגה מול טורפים? ידוע היטב שהוא טורח לפרוש אותו מול הנקבות, ובמו עיניי ראיתי איך דבר דומה קורה (פסקה שלישית כאן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא ידוע לי דבר כזה, ואני מסכים שהוא מבטל, או לפחות מחליש מאד את ''המחשבה החדשה'' שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הניתוח של הניתורים תלוי מאד בנסיבות שלהם: אם צבי מנתר מול טורף פוטנציאלי גם כשהוא לבד, כלומר בלי עדר לידו, הרי שההשערה בפסקה הראשונה של תגובה 712889 מאבדת את התוקף שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''ז מדובר בבעלי חיים שחיים בעדרים, כך שרק במקרים נדירים הקפצן בודד, וזה אומר שגם אם הוא מקפץ אפילו כשהוא לבד זה לא מלמד הרבה על המנגנון בבסיס התופעה. כידוע, אם היא עוזרת ברוב המקרים ייתכן שבמקרי קצה היא גרועה - ומסתבר שזה נכון אפילו לבואינג מקס, אז בטח גם לבמבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמישהו בדק כמה אנרגיה באמת מתבזבזת בניתורים (עם מערכת גידים משוכללת אולי הרבה פחות ממה שנתפס אצלנו בצורה נאיבית) ובכמה חסרונה משפיע על תוצאות המנוסה העתידית יחסית לשיעור שבו היא מעלימה את הצורך במנוסה כזאת, ואפילו לא מה המחיר האנרגטי של הניתורים האלה יחסית למנוסה אפשרית וכמה ההפרש הזה "שווה" מבחינת הישרדות הקפצן וסיכויי ההתרבות שלו. נראה לי שבשביל ניתוח כזה צריך הרבה יותר נתונים ממה שנמצא אצל החוקרים. אני לא בטוח שיש תשובה אפילו על השאלה אם הניתורים נעשים רק בסיטואציות בהן הסכנה קטנה יחסית (למשל מבחינת הטרף האלטרנטיבי שנמצא באזור, דרכי המילוט, המצב הפיזי הרגעי של המנתר וכד') ועוד הרבה פרמטרים שיכולים להשפיע. הנקודה העיקרית, מכל מקום, נשארת זאת: בכל שלב המנתר יכול להחליט על שינוי האסטרטגיה, בניגוד לבעל הזנב העצום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגמרי עם הנקודה העיקרית שלך במשפט האחרון. הטווס והאייל עם הקרניים העצומות חתומים קבע על ההכבדה, ובניגוד להם, האייל המנתר יכול עקרונית להפגין הכבדה באופן סלקטיבי. זה אכן הבדל משמעותי. אבל עדיין - אם האייל המנתר בוחר, ולו מדי פעם, לקפצץ כדי להשוויץ בעומק משאבי האנרגיה שלו, אז מבחינתי דיינו - יש פה הכבדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, גם שחקני כדורסל מקפצצים/מנתרים בדרך מהספסל למגרש, לפי הלוגיקה שלכם הם סתם מבזבזים בזה אנרגיה. אולי זה חימום, אולי זה מזרים אדרנלין, מי יודע, מערכת ביולוגית היא יותר מאיזון של אנרגיה קינטית ופוטנציאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי ההסבר של קפיצות הצבאים ניראה לי לא מהווה בהכרח רמז דק לאריות ודומיהם אלא תרגיל של "חילוץ איברים". להלן המשך. הצבי ,או אנטילופה, או מה שיהיה — מנתר "תוך כדי רעיה" כנראה כדי לרענן את מערכת התנועה שלו (עצבים דם ושרירים) שעשויה להיות נירפית ותקועה בזמן רעיה ממושכת. בתור מי שחוטף מדי פעם התכווצות שרירים בזמן שינה נטולת תנועה חופשית במיטה — אני ער לצורך בתנועה כדי לשמור על זרימת דם תקינה. ראיה מכיוון אחר (לא מהירות פיזית) היא פעילות ספורטיבית קלה לפני יום עבודה (ג'וגינג וכדומה) מסייעת בפעולות מוח שדורשות ריכוז; המוח , למי שלא ידוע, הוא צרכן אנרגיה גדול (כרבע מתצרוכת הגוף) , לכן זרימת דם גדולה במוח משפרת את כושר החשיבה שלו. ניתור "תוך כדי ריצת מילוט" מאריה ודומיו יכול להיות רמז לרודף שהוא רודף לשווא אחר מי שכוחו במותניו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |