בתשובה לאור, 30/05/02 21:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני עדיין לא מבין למה לדעתך היכולת לשנן היא חלק מתהליך הלימוד. דיברתי עם מרצה שלי לאחרונה, ואמרתי שיש קורסים שאני מתקשה להשיג בהם ציונים גבוהים, כי הזכרון שלי חלש. אני טוב בלעבוד ישירות מול טקסטים, ופחות טוב בלזכור בעל-פה רשימה של 10 מאפיינים של דבר זה או אחר שההוא עם השם הנורבגי כתב. כל מה שהיה לו להגיד לי זה שככל שמתקדמים באקדמיה, כך פחות יש צורך בזכרון. ואני שואל - למה לחכות? בשביל מה צריך את כל הזכרון הזה שבאמת לא מחזיק מעמד לאורך זמן? איזו פואנטה יש למבחן בסטטיסטיקה שמתבסס על שינון (ולפחות אצלנו אנשים הצליחו לעבור עם שינון ואפס הבנה), אם סמסטר אחרי זה המרצה שלנו בשיטות מחקר מדבר על מדדי מובהקות וכמעט אף אחד, גם בעלי הציונים הגבוהים, לא זוכרים על מה מדובר? השאלה שאנחנו צריכים לשאול היא מה מטרתם של מבחני הבגרות - האם יש להם משמעות מעבר ל"ילד X, בנקודת זמן Y, זכר כל מיני דברים בנושא Z"? כי זו כל המשמעות שיש כיום. אדם שקיבל 95 בתע"י בכיתה י"א, בהחלט יכול להיות נטול ידע לחלוטין לגבי תקופת הישוב כשהוא נכנס לאוניברסיטה, אחרי הצבא. למה? כי הוא זכר בעל-פה הרבה דברים למבחן (עלייה ראשונה, אנשים כאלה, עלייה שנייה, אנשים כאלה וכן הלאה), ושכח אותם רגע אחרי. מבחני הבגרות צריכים לשאת יותר ערך מזה. הם צריכים לשאת ערך של "ילד X מבין את Y", והזמן אינו רלוונטי כאן. לימוד הוא כמו רכיבה על אופניים - לא שוכחים אותו. נכון, אדם עשוי לשכוח איזה פרט, אבל הוא ידע את הרקע הכללי, ואם זה באמת יהיה חשוב לו מתישהו, הוא ידע טוב מאוד איפה לחפש. ואגב, מכיוון שהתבגרות והזדקנות מתאפיינות יותר באובדן זכרון ולא בהתחזקותו, מבחני שינון הם כל דבר *פרט* למבחני "בגרות"... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת יפה. שינון הוא חלק (!) מתהליך הלימוד. חלק, לא יותר. מי שמסוגל לשנן תהיה לו התחלה טובה, לא מעבר לזה. אם אתה יושב באוניברסיטה משמע שיכולת שינון מינימלית יש לך ויש לך ידע בסיסי. וגם אתה אומר שאתה מסוגל לחשוב. אשריך. חלק השינון יעלם במהרה ובסוף התואר הראשון וודאי בהמשך תיבחן ביכולת המחקר שלך. דרך אגב, המבחן הפסיכומטרי היה אמור לסנן את חסרי יכולת החשיבה כי הוא מבחן של חשיבה טהורה. רק מה, הוא בודק חשיבה שלא רלוונטית למדעי הרוח והציון הנדרש נקבע על פי ביקוש ולא על פי התאמה. למרות זאת השילוב בין פסיכומטרי לבגרות הוא יפה: חצי שינון וחצי חשיבה (או אמור להיות חשיבה). אז בוא נשפר את זה: נעשה מבחני כניסה שיבדקו הן ידע והן חשיבה. נצרף ריאיון אישי אולי ואז תקבל סינון יעיל ביותר: חסרי הידע ישלחו ללמוד שוב לקראת בחינות נוספות וחסרי היכולת לחשוב יישלחו הבייתה. חוץ מזה, המערכת מסננת בעצמה. ככל שאתה מתקדם בלימודים נדרשת יותר חשיבה. אני מכיר כבר כמה אנשים שלומדים איתי ספרות (החוג בעל אחוז הדבילים הגבוה ביותר בעולם לדעתי) וככל שהשנים מתקדמות אתה רואה אותם נעלמים. פתאום צריך לכתוב סמינר וקצת לחשוב ואז הם מושכים את התואר עוד שנתיים. אני למשל בלימודי הספרות בבית הספר בקושי גירדתי את השמונים כשכל המשננים קיבלו מעל 90. פשוט הייתי מבין את השאלות יותר מדי לעומק. עכשיו בחוג יושבים איתי כאלה שסיימו בגרות בספרות על מאה ולא מצליחים לכתוב עבודה מסכנה. מה שאומר: אין די בידע אבל יש לו ערך. חוץ מזה לגבי הבגרות: אם תהפוך את המבחנים למבחני חשיבה אני מבטיח לך שאחוזי ההצלחה העלובים ירדו עוד יותר. אני קצת מתקשה גם להבין את דיעותיך על חשיבה: כיצד היית מציע לערוך בחינת חשיבה בהסטוריה? עם ספרים פתוחים? רעיון לא רע בעצם. כשאני למדתי הסטוריה בתיכון היו לעתים נותנים בחינות עם קטע אנסין שצריך לנתח בהתאם לידע. עושים זאת זה בבגרויות בתנך ובספרות. הנה החשיבה שלך, לא התעלמו ממנה לגמרי. הבעיה היא שאם ילדים ששונאים מקצוע בקושי מצליחים לזכור פרטים לגביו, אתה רוצה שגם יתחילו להבין אותו לעומק? חבל על הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אגב, אתה מוכן לענות כבר לשאלה בכותרת?) מצטער להודיע לך, אבל אין לי יכולת שינון בגרוש. האמן לי. רוסו אמר, כנגד הוגים קודמים שדיברו על טבע האדם, שהם לוקחים את האדם כפי שהוא כיום וטוענים שכך בדיוק נהג האדם ב"מצב הטבעי". זאת, תוך התעלמות גמורה מכך שחלו שינויים באדם מאז להיום. אני אמנם לא חסיד גדול של רוסו, אבל אתה עושה כאן בדיוק מה שהוא אמר שהם עשו - אתה מסתכל על התלמידים שלך, ילדים בתיכון, שעברו כבר את מערכת החינוך המתסכלת שלנו כולה, ומסיק מהם לגבי כלל הילדים, בכל מצב. ילדים לא ישנאו מקצוע אם לא ישניאו אותו עליהם. ביולוגיה זה אחד התחומים שהכי מעניינים אותי, אבל לא סבלתי אותו בבי"ס, בגלל צורת ההוראה. מחשבים הכרחתי את עצמי לסיים כדי שאוכל לקבל תעודת בגרות. אפילו במדעי המדינה קיבלתי נכשל - והנה, זה בדיוק מה שאני לומד עכשיו באוניברסיטה, ואפילו מתכוון להמשיך בתחום לתואר שני. נו, אז עכשיו תגיד לי שהבחינות שעשיתי בתיכון במדע המדינה שיקפו במשהו את ההבנה שלי בתחום? לא חל שינוי כלשהו ביכולותי. אם בכלל, נעשיתי סנילי יותר עם השנים. אבל עכשיו אני מועמד לסדנת מצטיינים, ובבי"ס עפתי מהמקצוע. למה? כי הסטנדרטים שונים לגמרי. באוניברסיטה אני נדרש להבין מושגים ורעיונות. בבי"ס הייתי צריך לזכור בע"פ את כל מה שרוסו אמר, למרות שאני חושב שרוב מה שאמר זה שטויות מסוכנות. ילדים לא שונאים מקצועות - בתי ספר והסביבה משניאים אותם עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סליחה לא שמתי לב לכותרת. אני תמיד תופס אותה לא כחלק מן הטקסט אלא כאיזו אימרה. אני לא מורה מול כיתה אלא עובד כמורה עזר למתקשים, אם בתיכון ואם במסגרות אחרות. אני מלמד דקדוק בעיקרון אבל גם תנך או הסטוריה וספרות. לפי צרכי המתקשה (בדרך כלל זה גורף: בעיה עם מקצוע מילולי היא בכל התחומים ובדרך כלל מי שמתקשה במקצוע מילולי גם מתקשה במתמטיקה. ההפך זה פחות עובד כי הדרישות בקצוע מילולי נמוכות יותר מן הדרישות ממקצוע מתמטי) לגבי דבריו של רוסו. קודם כל, תודה על המידע. אולם (מבלי לייחס לרוסו את הדברים) קח בחשבון שאכן אנשים משתנים אבל אנשים גם נשארים אותו דבר מבחינות רבות, כולל הפוטנציאל הלימודי שלהם, כולל תחומי ההעדפה והסקרנות. אדם סקרן הרוצה ללמוד זה באופיו, לא ממש משנה מי מלמד אותו. אני אהבתי כמעט כל מקצוע שלמדתי כולל אלו שהייתי אפס בהם וכולל אלו שהמורה היה גרוע. העובדה שפעם נכשלת והיום אתה מצליח כן מוכיחה לגבי יכולתך בתחום. הבחינות אז מעידות על אז והבחינות היום מעידות על היום. שינית את הכיוון בנושא (כי הרי גם אתה משתנה עם השנים לפי דבריך, אתה מתבגר) ולכן גם השינוי בהצלחה.הבחינות במקצוע זה בתיכון לא היו בחינות חשיבה ויכולת אלא בחינות ידע בעיקר ואז כנראה לא היה לך הידע. היום יש לך אותו או שהוא כבר לא נדרש ולכן אתה מצליח. אנשים משתנים, תחומי הסקרנות משתנים. הבחינה אז מעידה על הידע אז. מאידך אי אפשר לבסס חינוך על ההנחה שכשתגדל תצליח. לדעתי חל שינוי ניכר ביכולות שלך מאז להיום. אתה מבוגר יותר וזה הבדל אדיר. היום למשל לא נראה שתעדיף להיכשל בקורס שהלימוד בו חובה רק כי הוא גרוע. אני גם רואה את זה על עצמי. אולי ילדים לא ישנאו מקצוע אם הוא לא יושנא עליהם (אולי זה נכון לגבי שנאה בכלל) אבל ברגע שהוא נעשה קשה ולא מובן אז הוא נעשה פחות אהוב אפילו אם המורה הוא מופלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לענות לך בבוטות: לא נכון. תחומי ההעדפה והסקרנות משתנים כל הזמן. בגיל 14 מעייני היו נתונים באופן מוחלט לפיזיקה, בגיל 16 כבר עסקתי הרבה בביולוגיה, והנה היום תחום הלימוד שלי הוא מדעי החברה (אמנם מתוך זווית ראייה ביולוגיסטית, אבל עדיין). אלו שבקצוות העליונים - אלו שהסקרנות היא בליבם ושקיבלו המון תמיכה מבית לנטיות הללו, אלה באמת לא יוותרו בגלל מערכת הוראה גרועה. הם ילמדו לבד, הם ילכו לחוגים והם יעשו כל שביכולתם כדי לספק את הצורך הזה שלהם. אבל מה עם הרוב הבינוני? זה שיכול להיות סקרן אם יעודדו אותו, אבל מעודדים אותו לא לחשוב, אז הוא לא חושב? שוב אתה מסתכל על אנשים, רואה איך הם עכשיו, ומסיק מכך שתמיד הם היו כאלה והם לא יכולים להיות שום דבר אחר. לא, גם בבחינות היום, אלו שמבוססות על זכרון, לפחות, אני מצליח הרבה פחות מאשר באלו שמסתמכות על הבנה. אגב, התרגיל שאתה עושה כאן, כשאתה קורא לזכרון "ידע", הוא תרגיל לא הוגן. זכרון זה לא ידע. הנה - אני יודע מה רוסו אמר, אבל לא בגלל שאני זוכר, אלא בגלל שאני מבין. לא שיננתי את רוסו, אלא ניסיתי להתעמק בדבריו ולהבין את השרשרת הלוגית שהובילה אותו לומר דבר כזה. העובדה היא שאני נוטה לזכור יותר דברים שאני מסכים עם הלוגיקה שלהם (בגלל זה אני זוכר את רוב הטיעונים של הובס, למשל). אז לא היה לי זכרון, וגם היום אין לי זכרון. אז היה לי ידע, וגם היום יש לי ידע. השאלה היא מה בוחנים, איזה סוג של ידע. אני לא העדפתי להכשל בקורס ההוא - אני נכשלתי חרף נסיונותי הכנים לעמוד בדרישות השיעור, ולבסוף פרשתי מהכיתה וויתרתי על המקצוע. גם היום אני מעדיף לפרוש מקורסים עם מרצים גרועים או שאני רואה שאני לא מצליח להתמודד עם דרישות שלדעתי הן לא הוגנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקצועות האלו שאהבת למרות המורים הגרועים - התעניינת בהם מחוץ ללימודים או שהקשבת בשיעורים של אותם מורים גרועים? אנשים משתנים, זאת בדיוק הנקודה. איך תחליט בגיל 16 (נניח) שהאדם הזה לא מתאים למשהו? גם אם הוא יכול להשלים אח"כ כי הוא ממש מוכשר זה יקח זמן וכסף, כך שיכול להיות שמעשית הוא לא יוכל להשלים. אני מסכימה עם דובי שתחומי הסקרנות משתנים המון - תשאל ילדים מה הם רוצים להיות ותראה איך זה משתנה עם השנים. אפילו באוניברסיטה אנשים עוברים הרבה ממקצוע למקצוע. רוב הילדים לא מעדיפים להיכשל, לפחות ככה נראה לי. אם הלימוד בקורס גרוע יותר אנשים יכשלו כי יהיה להם קשה יותר, לא כי הם מעדיפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנה סיפור מהחיים. אני מלמדת סטודנטים אמריקאים לתארים ראשון ושני. בסמסטר האחרון ניסיתי, לראשונה, להחליף את המבחנים הקלאסיים לתלמידי התואר הראשון במבחני חשיבה: חומר פתוח ושלוש שאלות הבנה בכל מבחן. ונחשו מה. במבחן הראשון נכשלה בערך חצי כתה (ומתוך 45 סטודנטים זה הרבה). למרות שדיברנו הרבה על הפורמט של המבחן לפני הבחינה, הם פשוט לא ידעו איך לאכול את זה. אף פעם, ב-16 שנות לימוד, הם לא הצטרכו לחשוב, לנתח, להביע ביקורת מושכלת או ליישם תיאוריות. את המבחן השני בדקתי בנדיבות רבה במיוחד, אחרת - שוב - היתה נכשלת לי חצי כתה. המבחן השלישי כבר היה מבחן מסורתי של שאלות על החומר. פשוט נשבר לי לראות אותם נכשלים. אני לא אצליח לשנות את העולם. אם החינוך היסודי והתיכוני לא יכין סטודנטים לחשיבה, בקולג' כבר מאוחר מדי. הדיון בנושא הוא טוב ויפה, אבל לבצע רפורמה של כל המערכת זה פשוט לא ריאלי. ומורה בודד שמנסה לגרום לסטודנטים לחשוב ייאלץ להתמודד עם סטודנטים שמעולם לא התבקשו לעשות את זה קודם. לצערי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |