 |
אם לענות לך בבוטות: לא נכון. תחומי ההעדפה והסקרנות משתנים כל הזמן. בגיל 14 מעייני היו נתונים באופן מוחלט לפיזיקה, בגיל 16 כבר עסקתי הרבה בביולוגיה, והנה היום תחום הלימוד שלי הוא מדעי החברה (אמנם מתוך זווית ראייה ביולוגיסטית, אבל עדיין).
אלו שבקצוות העליונים - אלו שהסקרנות היא בליבם ושקיבלו המון תמיכה מבית לנטיות הללו, אלה באמת לא יוותרו בגלל מערכת הוראה גרועה. הם ילמדו לבד, הם ילכו לחוגים והם יעשו כל שביכולתם כדי לספק את הצורך הזה שלהם. אבל מה עם הרוב הבינוני? זה שיכול להיות סקרן אם יעודדו אותו, אבל מעודדים אותו לא לחשוב, אז הוא לא חושב? שוב אתה מסתכל על אנשים, רואה איך הם עכשיו, ומסיק מכך שתמיד הם היו כאלה והם לא יכולים להיות שום דבר אחר.
לא, גם בבחינות היום, אלו שמבוססות על זכרון, לפחות, אני מצליח הרבה פחות מאשר באלו שמסתמכות על הבנה. אגב, התרגיל שאתה עושה כאן, כשאתה קורא לזכרון "ידע", הוא תרגיל לא הוגן. זכרון זה לא ידע. הנה - אני יודע מה רוסו אמר, אבל לא בגלל שאני זוכר, אלא בגלל שאני מבין. לא שיננתי את רוסו, אלא ניסיתי להתעמק בדבריו ולהבין את השרשרת הלוגית שהובילה אותו לומר דבר כזה. העובדה היא שאני נוטה לזכור יותר דברים שאני מסכים עם הלוגיקה שלהם (בגלל זה אני זוכר את רוב הטיעונים של הובס, למשל).
אז לא היה לי זכרון, וגם היום אין לי זכרון. אז היה לי ידע, וגם היום יש לי ידע. השאלה היא מה בוחנים, איזה סוג של ידע.
אני לא העדפתי להכשל בקורס ההוא - אני נכשלתי חרף נסיונותי הכנים לעמוד בדרישות השיעור, ולבסוף פרשתי מהכיתה וויתרתי על המקצוע. גם היום אני מעדיף לפרוש מקורסים עם מרצים גרועים או שאני רואה שאני לא מצליח להתמודד עם דרישות שלדעתי הן לא הוגנות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש