|
||||
|
||||
פעם ראשונה שאני קורא את המאמר הזה (ואולי אני צריך לבקש סליחה על כך שאיך שהוא דילגתי עליו בזמנו) והוא מעניין ומשכנע, ומידה רבה גרם לשינוי דעתי על הגרפולוגיה. בילדותי נהגתי להאזין לתכניות רדיו בהשתתפות הגרפולוג אריה נפתלי, והתרשמותי אז הייתה שאין ספק שיש ממש בדברים. הופיעו שם אישים כישעיהו ליבוביץ מצד אחד ודן בן אמוץ מצד שני. הפיענוח של הגרפולוג את כתב היד של השניים האלה לדוגמה, בפרוש לא היה דומה, ולו הייתי מקבל את שתי חוות הדעת ואת שמות שני האישים, ללא ספק הייתי יודע להצמיד כל חוות דעת לדמות המתאימה1. בתכנית נאמר שהטקסטים שנבחנו היו סתמיים ותוכנם לא היה יכול להסגיר את כותביהם. כמו כן יש לי קרוב משפחה שמקבל עובדים לחברה שלו תוך הסתמכות על חוות דעת של איזו גרפולוגית. הוא עושה זאת כארבעים שנה, ומאד מאמין בחוות הדעת שלה. כאמור, המאמר גרם לכך ששוב איני מאמין לגמרי בגרפולוגיה, ובכל זאת נשארו תמיהות. מעניין אם מישהו יכול להסביר את הסיבות למה שסיפרתי על פיענוח כתבי היד של ליבוביץ ודן בן אמוץ. כבר קרה לי שנתקלתי בתופעות שלא יכולתי להסבירן, ושההסבר להן התחוור לי מאוחר יותר. כאן התעלומה עדיין נשארה. 1 אם זיכרוני אינו מטעני הוא אמר על ליבוביץ שמדובר באישיות גדולה עד כדי כך שהוא חש מאד מוחמא שהאיש הסכים להשתתף בתכניתו, וכן שהוא משתמש בלשון חריפה וקשה אך יש בו רוך פנימי (משהו כזה). על דן בן אמוץ היו לו כמה דברי ביקורת שאיני זוכר את תכנם אך הם עצבנו מאד את דן בן אמוץ, והוא החל להתווכח עם הגרפולוג על על תקפותם. |
|
||||
|
||||
רגע, אם זאת הפעם הראשונה שאתה קורא את המאמר הזה, מי כתב את זה? |
|
||||
|
||||
ואללה, זה נושא למחקר על הזיכרון אצל אנשים שנמצאים בשנות השבעים לחייהם. ממש לא זכרתי שכבר קראתי וגם הגבתי. אני שמח שלפחות הגרסה שלי לגופו של עניין לא השתנתה במרוצת השנים. מה שנוסף עכשיו הוא ציון טוב על המאמר עצמו, וגם זה משהו. |
|
||||
|
||||
בכל זאת מצאתי הבדל בגרסאות, וגם קראתי את כל הפתיל שיצרה תגובתי מאז. בגרסה הקודמת הקטע שבו אומר הגרפולוג שהוא חש מוחמא שאישיות כזאת הסכימה להשתתף בתכנית נאמרה על אישיות ידועה אחרת ולא על ליבוביץ, ואני חושב שזו אכן הגרסה הנכונה1 1 לשמחת לבי. איני זוכר מי היא האישיות האחרת, ונותר הסיכוי שלא מדובר בשמאלני. . . |
|
||||
|
||||
>> מעניין אם מישהו יכול להסביר את הסיבות למה שסיפרתי על פיענוח כתבי היד של ליבוביץ ודן בן אמוץ הלוואי והייתי יכול לשמוע הקלטה של התכנית המדוברת, אבל בהיעדרה, ועם כל ההסתייגויות המתבקשות, הנה שלושה רעיונות: 1. אולי האפיון המדויק היה במקרה, ונחקק בזיכרון שלך רק בגלל כך. יכול להיות שבתכניות אחרות אריה נפתלי פישל בגדול, ואז לא שידרו אותן בכלל, או שידרו ושכחת. 2. אולי האבחון ה"עיוור" בעצם לא היה עיוור. ממש באותה התקופה שודרה ברדיו הישראלי התכנית "שלושה בסירה אחת" עם דן בן ועוד ליצנים בני הדור ההוא. המשתתפים ענו באופן שנון ולכאורה ספונטני על כל מיני שאלות, אבל למיטב ידיעתי בהמשך התגלה שהם היו מקבלים את השאלות מראש (או אולי אפילו השתתפו בחיבורן?) ויכלו להתכונן אליהן. זו היתה רמייה בוטה של הציבור, ויכול להיות שדבר דומה קרה גם בתכנית עם הגרפולוג. כדי למנוע את האפשרות הזו, ולהשתכנע שגרפולוגיה אכן עובדת, צריך מחקר מדעי מסודר. 3. ציינת שדן בן אמוץ הגיב (ברוגז) לדברי הגרפולוג, מה שמעלה את האפשרות שהוא היה נוכח בזמן האבחון (אולי לצד מאובחנים אחרים, שהגרפולוג היה צריך לזהות מיהו מי). גם אם לא, ורק מנחי התכנות נכחו בזמן הזה, קיימת האפשרות של קריאה קרה [ויקיפדיה] - הגרפולוג קלט רמזים התנהגותיים דקים, מודעים או בלתי-מודעים, מצד הנוכחים בחדר, וכיוון את דבריו בהתאם. מחקר מדעי מסודר משתמש בשיטת הסמיות הכפולה כדי למנוע את ההטייה הזו. |
|
||||
|
||||
לצערי, כמובן אין לי הקלטה. זה היה הרבה לפני עידן האינטרנט. ייתכן גם שלו הייתה הקלטה היינו מגלים שינויים פה ושם בין מה שספרתי ואיך שזה היה באמת1. זיופים בתכנית כמו "שלושה בסירה אחת" הם פחות נוראים, וזה לא נשמע כל כך רע. אבל אם מרמים בתכנית כמו זאת על הגרפולוגיה זה ממש חוסר יושר מצד עורכי התכנית, וקשה לי להאמין שבאמת זה מה שהיה. זה פשוט קל מדי. קרה לי מספר פעמים שגיליתי תוך כדי מעשה איך זה עובד. על מקרה אחד סיפרתי במאמר שלי שסיפר על ההרצאה של ירין קימור, כשמרח חומר מסויים על "נייר כסף" וזה מה שגרם להתחממותו. על שני האחרים לא סיפרתי כאן (מבלי להתחייב. עוד מישהו ימצא לי את הסיפורים האלה). ראיתי פעם מישהו שקשרו את עיניו והניחו חפיסת סיגריות (או גפרורים) על הרצפה. הוא אחז בידו האחת ביד של מישהו מהנוכחים, ובידו השנייה גישש והגיע למטרה. הבנתי תוך כדי הסתכלות שכנראה אותו איש שהוא אחז בידו סימן בידו מבלי להיות מודע לכך2 את הדרך למטרה. זה עלה על דעתי כי באותו זמן האכלתי את אחד מילדי הקטנים (עד כדי כך זה היה מזמן), ובכל פעם שקרבתי את הכפית לפיו שמתי לב שאני גם פוער את פי. . . סיפור אחר הוא העברה ב"טלפטיה" של מספר בין כמה ספרות מאב לבן. תוך כדי השידור ברדיו שמתי לב שהאב מדבר הרבה ומשתמש בהמון מילות תואר, והבנתי שהוא בדיבורו באמצעות קוד מסוים מעביר את הספרות אחת אחרי השנייה. מאוחר יותר הייתה ידיעה בעיתונות שזה אכן מה שהיה, ואפילו הייתה מחשבה לתבוע אותו, שנפסלה בגלל שמדובר בבידור. חוץ מאלה שמעתי פעם סיפור מדהים. היה איזה מופע של איש וסוסו. היו מראים לסוס תרגיל חיבור או חיסור פשוט בחשבון, והוא היה רוקע ברגליו מספר פעמים עד שהיה מגיע לתוצאה הנכונה. הטריק היה שהאיש היא מסמן לו בדרך כל שהיא מתי להפסיק לרקוע. החלק המדהים היה שהמשך הסיפור היה שהאיש שם לב שהסוס יודע להפסיק בזמן גם כשהוא לא מסמן לו, והוא חשב שהסוס באמת יודע חשבון. אבל הסוס כמובן לא שינן את התרגילים ולא היה לו מושג בחשבון. ההסבר היה שהסוס חש בחושי הסוס שלו (אולי ריח) מתי האיש רוצה שיפסיק לרקוע. 1 פעם נהגתי לתאר את הפתיחה לסרט "כותרת ראשית", שמאד הצחיקה אותי. כשראיתי את הסרט שוב אחרי הרבה זמן התברר לי שהאיש מחדר העיתונאים שביקש שקט לא היה אחד הגיבורים (ג'ק למון) כפי שזכרתי, אלא מישהו אחר, וגם נוסח הבקשה לשקט שכלל גם את שם השוטר למטה והגידוף "שמן", לא היה קיים בנוסח שזכרתי, וזה די הפליא אותי שאת הפרטים האלה לא זכרתי, ובמיוחד ש"זכרתי" פרט לא נכון: ג'ק למון. אבל בסך הכל הגרסה שלי הייתה די דומה (ואפילו משופרת. . .) 2 או, עולה על דעתי עכשיו, שאולי כן היה מודע לכך והשתתף בתרמית, אבל אני מאמין יותר באפשרות האחרת. |
|
||||
|
||||
הסוס האמור הוא הנס החכם [ויקיפדיה]. |
|
||||
|
||||
הנס_החכם [ויקיפדיה] לא ברור לי איך זה שהסוס לא קיבל פרס נובל לרפואה; הרי בזכותו התפתחה המתודולוגיה של סמיות כפולה בניסויים רפואיים. |
|
||||
|
||||
הרבה זמן מאז החרמפפפפפ האחרון שלי. |
|
||||
|
||||
נו, הגיע הזמן. אתה בטוח שההתפתחות הזו אכן היתה בזכות הנס החכם? לפי ויקיפדיה (Blinded_experiment [Wikipedia]), השימוש הראשון בסמיות במחקר מדעי היה בהפרכת המסמריזם, אם כי לא מפורט שם אם זו היתה סמיות יחידה או כפולה. חברנו הנס לא מוזכר כלל בערך. |
|
||||
|
||||
אכן, בניגוד למה שזכרתי מסתבר שהנס החכם לא קשור לעניין, אבל הפרכת המסמריזם נעשתה בסמיות יחידה. המחקר הראשון שנערך בשיטת הסמיות הכפולה הוא משנת 1907, כמה עשורים אחרי בדיקת המסמריזם. Rivers WHR and Webber HN. “The action of caffeine on the capacity for muscular work” Journal of Physiology 36: 33-47: 1907 (August). אגב, נראה שהחוקרים עצמם המעיטו בחשיבות המהפכה המתודולוגית שהם פתחו. בנוסח לגמרי סתמי הם כותבים שם רק: "it was not till the end of the whole experiment that we acquainted ourselves with the nature of the dose on any given day." (הקפאין ניתן בימים מסויימים ופלסבו בימים אחרים)
|
|
||||
|
||||
המקור שלי הוא https://draust.wordpress.com/2008/11/15/some-history-... (ויש אישוש במקומות נוספים) |
|
||||
|
||||
רגע, גם הניסוי המסודר עם הנס החכם התפרסם ב-1907. מישהו בדק את הפוטו פיניש? במחשבה נוספת, לא ברור לי שהניסוי של הנס ראוי לתואר "סמיות כפולה". בד"כ כשמשתמשים במושג הזה מתכוונים שהמטפל / עורך הניסוי לא יודע את הסטטוס האמיתי של המקרה שנבדק, כמובן בנוסף למטופל / נבדק עצמו. הנס אכן נחשף במערומיו ברגע שהסתירו את השאלה מהשואל, אבל לא באמת הסתירו את הסטטוס (קרי, את התרגיל החשבוני) מהנס עצמו - הפואנטה היא שהוא לכאורה יודע לקרוא ולפתור תרגילים בחשבון. |
|
||||
|
||||
כל מה שאני יודע בעניין זה הוא שהנס החכם מוזכר בהרבה מאד מקומות בהם מדברים על סמיות כפולה (ומכאן, כנראה, הטעות שעשיתי)כהדגמה משכנעת להשפעה - גם בלתי מודעת - שעלולה להיות לחוקר, למרות שאצל הנס ההשפעה הגיעה לא מהחוקר אלא מבעליו. מעניין, אגב, אם הנס הוא המקור לבדיחות סוסים, שחלק גדול מהן מייחס לסוס אינטליגנציה גבוהה, יכולת דיבור וכד'. הייתי מצפה שתהיינה יותר כאלה שגיבוריהן הם כלבים, ולא היא. |
|
||||
|
||||
אם כבר מדברים, מר אד וגם בוג'אק. |
|
||||
|
||||
חביב. |
|
||||
|
||||
מצחיק, אני מכיר בדיחה שיש בה שני סוסים וכלב ושלושתם מדברים. והיא, אגב, מצחיקה רק אם אתם במצב רוח מסוים ונדיר, וגם אז לא במיוחד, אז תיכף אגלה את הפאנץ' ליין למי שלא מכיר. |
|
||||
|
||||
<שני סוסים יושבים בבר, אחד מספר לשני סיפור ארוך, השני עונה בסיפור ארוך משלו, הכלב מצטרף, מספר סיפור ארוך משלו. ככה מעבירים איזה שלוש דקות של בדיחה.> ואז הסוס הראשון אומר לשני: "הי, הנה כלב מדבר." |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
טוב, אז אתרום את הבדיחה היחידה שאני מכיר על סוס מדבר, ואני מקווה שלא יתגלה שכבר ספרתי אותה כאן מתי שהוא. שניים נוסעים באיזה אזור נידח באמריקה והרכב שלהם נתקע. הם יוצאים מהרכב, מרימים את מכסה המנוע ומנסים להחיות אותו. ואז מגיע איזה סוס, דוחף את ראשו מתחת למכסה המנוע, פותח את פיו ומשיא להם איזו עצה לטיפול במצב. השניים כל כך נדהמים מכך שסוס מדבר בלשון בני אדם שהם לא בדיוק שמים לב מה הייתה עצת הסוס, אבל ממש באותו רגע המנוע מתעורר לחיים, והם יכולים להמשיך בנסיעה. הם מגיעים לאיזה מלון דרכים נידח ומספרים בהתלהבות לבעל המקום את אשר חוו. האיש שואל: זה היה סוס חום עם כתם לבן על המצח? והם מאשרים שאכן כך נראה הסוס. ואז האיש פורץ בצחוק אדיר שבקושי הוא מצליח להפסיקו, וכאשר הוא נרגע הם שואלים אותו מה מצחיק. והוא עונה: אני מכיר את הסוס הזה. אין לו שום מושג במכונאות. . . |
|
||||
|
||||
יש גם איזו חצי בדיחה שאני מכיר. זה מהספר ''סוס אחד נכנס לבר''. אבל עד כמה שזכור לי המספר אומר רק את המשפט הזה, והמשך הבדיחה נקטע בגלל סיבה שאיני זוכר. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שזו בדיחה באנגלית? סוס אחד נכנס לבר. אאוצ'. |
|
||||
|
||||
ויש את בדיחת הק(ר)ש הידועה על הסוס שנכנס לבר ומזמין גזוז, אז הברמן שואל אותו "עם קש?" והסוס עונה - 'עם הרבה קש'. |
|
||||
|
||||
איש אחד נכנס לפאב עם ברווז מתחת לבית השחי הברמן צועק לכיוונו- היי, אסור להכניס חזירים לפאב האיש אומר- אתה לא רואה שזה ברווז ולא חזיר? הברמן אומר לו- לא דיברתי אליך. |
|
||||
|
||||
איש אחד שותה בבר. פתאום נכנס סוס, שותה את מה שיש לאיש בכוס ויוצא. האיש ההמום שואל את הפסנתרן, "תגיד לי, אתה מכיר את הסוס ששתה לי את הוויסקי?". "לא," עונה הפסנתרן, "אבל אם תזמזם לי את ההתחלה..." ועוד אחת, באנגלית. סוס נכנס לפאב עגמומי. הבארמן שואל אותו, why the long face? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא הבנתי. |
|
||||
|
||||
כההודעה שלי לא התייחסה אליך אלא לפתיל כולו. שאיזכרתי בדיחות סוסים פתחתי קן של צרעות. |
|
||||
|
||||
זהו, אפשר לסגור את האינטרנט. שכ"ג כותב שאיזכרתי??? |
|
||||
|
||||
רק תודיע לאל גור בזהירות. |
|
||||
|
||||
מה אפשר להגיד? שאתה צודק אתה צודק. |
|
||||
|
||||
אה, עכשיו שמתי לב שאותה ''כ'' חסרה נשארה בראש המשפט (הוא עבר ניסוח מחדש עם שינוי סדר), כך שמסתבר שדווקא יש לי מה להגיד בדיונים לעונש. |
|
||||
|
||||
הפעם אני אוותר לך, אבל תיזהר! |
|
||||
|
||||
סוס אחד נכנס לבר, שואל אותו הברמן: מה תשתה? עונה לו הסוס וויסקי כפול ובלי בדיחות קש בבקשה. |
|
||||
|
||||
והברמן שואל: אז אתה רוצה לשלם באשראי או ב.... |
|
||||
|
||||
צפריר כבר קישר מעלי ל"הנס החכם", ואוסיף שהוא הוזכר כמה פעמים אצלנו באייל, כולל תיאור די מפורט בדיון 3734. הזיכרון מתעתע בכולנו. ראיתי בזמנו בטלוויזיה את רגע השיא במשפט של או ג'יי סימפסון, שבו הודיעו לו שחבר המושבעים מצא אותו זכאי. בזיכרון שלי נחקקה התגובה שלו - קפיצת "יש!" בלתי נשלטת, שעמדה בניגוד בולט לרשמיות של המעמד. משום מה הרהרתי בה לא מעט פעמים לאורך השנים. מתישהו יחסית לאחרונה רציתי לראות את הרגע הזה שוב, אז מצאתי ביוטיוב סרטון של אותו הרגע, ולתדהמתי גיליתי שמי שקפץ לא היה סימפסון, אלא אחד מחברי צוות ההגנה שלו. השאלה מי קפץ היא כמובן לא משמעותית כשלעצמה, אבל הסיפור הזה משמש לי מאז תמרור אזהרה מפני ההפכפכות של הזיכרון - עד הצפייה המחודשת הייתי מוכן להישבע בחיי ובחיי ילדיי שזה היה סימפסון שקפץ, ושראיתי את זה "במו עיניי". |
|
||||
|
||||
אני מניח ששמעת את השם צ'ארלס ואן דורן Charles_Van_Doren [Wikipedia] שהרוויח בשנות ה- 1950ים סכום ששווה ליותר ממליון דולר בערכים עכשוויים. התברר שהוא היה מקבל מעורכי התוכנית את השאלות למפרע. השערוריה היתה כל כך גדולה שהקונגרס האמריקאי חקר אותה. |
|
||||
|
||||
בשביל מה להסתמך על מדע חדש יחסית כמו גרפולוגיה כאשר יש בנמצא שיטות אחרות שמוכיחות את עצמן כבר אלפי שנים? אסטרולוגיה קריאה בכף יד (סיפור משעשע ביותר על סקפטי שחזר בתשובה ושב בשאלה מאוחר יותר) והפגז האמיתי: האיש שהרויח מליון דולר מהקרן של ראנדי |
|
||||
|
||||
תודה. "הפגז האמיתי" הכניס אותי ללחץ לכמה דקות, עד הסוף הטוב ;-) התעלול בקישור הראשון שלך (אסטרולוגיה) הוא כמובן "אפקט פורר", שמוזכר בתחילת המאמר שלי למעלה וגם בסופו. |
|
||||
|
||||
'צטער, הזיכרון שלי וגו'. |
|
||||
|
||||
אוף טופיק על דן בן אמוץ ו"שלושה בסירה אחת". בילדותי התגלגל לידי ספר שריכז את העונה השנייה ("הפלגה שנייה") של התוכנית. אהבתי אותו מאוד, וחלקים רבים ממנו אני עדיין זוכר. א. דן בן אמוץ היה רמה אחת מעל כולם בתחכום, בעומק ובהשקעה, ב. מעניין לראות איך באותה תקופה, הנגיעות האקטואליות היו ללא כל ביקורת על הממשלה בישראל, ומלאות ביקורת על העולם כולו שנגדנו. ג. אני בעיקר מתפעל מקטע אחד, שמן הסתם גם ברדיו הוצג כמשהו שבן אמוץ הביא מהבית ולא אלתר: נושא ממגילת אסתר, וחמש וריאציות עליו, שירים שהם פרודיות על חמישה משוררים עבריים שונים. קודם כל זה היה כאמור מבריק, אבל בעיקר מדהים, היום, לחשוב איזה מקום היה אז לשירה בציבוריות בישראל, שאפשר היה להגיש לקהל הרחב פרודיות על חמישה משוררים שונים. |
|
||||
|
||||
אני זוכר שהיה מצחיק, אבל זוכר רק בדיחה אחת מהתכנית: שאלו את הצוות מה זה "יום האקס"1 אחד (אני חושב דב"א) אמר- זה היום שהאקס בא לבקר את הילד. בזמנו זה היה די חתרני. _________ 1 זה היום שמניה בבורסה נסחרת אקס (כלומר אחרי) אירוע (דיבידנד, זכויות וכו'). |
|
||||
|
||||
אתה בטוח שדיסקסו מונחים בורסאיים בתכנית הזאת1? איכשהו זה לא מסתדר לי. בנוסף, מהניסוח שלך יכול להשתמע ששמעת את התכנית במקור, וחשבתי שאתה צעיר מדי בשביל זה. _________________ 1. שלושה בסירה אחת (רדיו) [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
נכון. אולי שמעתי תכנית מחקה באותו פורמט, אולי שידור חוזר. היו תכניות רדיו באותה תבנית בהשתתפות יואל ריפל ואחרים שאיני זוכר בבירור (רבקה מיכאלי? מני פאר?) את הקטע אני זוכר בבירור. שאלו מה זה יום האקס (בלי להסביר את המונח הבורסאי), ואני זוכר את התשובה הזו כי היא היתה "לא מהוגנת" (גירושין לא היו אז משהו להתגאות בו) |
|
||||
|
||||
כן, היו תוכניות כאלה בשבת בבוקר, בשנות השבעים המאוחרות כמדומני, אבל זה לא היה שלושה בסירה אחת. |
|
||||
|
||||
לקישון יש הומרסקה ישנה על איך להצליח בבורסה (שורה תחתונה: הסוחר). |
|
||||
|
||||
בביתם של סבי וסבתי היה ספר שהכיל קטעים רבים מהתוכנית, ונקרא - הפתעה - 'שלושה בסירה אחת'. קראתי אותו פעמים רבות, והיו בו קטעים מוצלחים למדי. הוא כלל גם את ההספד הידוע (והמטרים היסטורית בכמה עשורים) של דן בן אמוץ על עצמו, שהחל כמדומני ב''אוך יא דן יא דן''. |
|
||||
|
||||
בילדותי הסתובב אצלנו בבית בדיוק הספר הזה, וגם אני זוכר ממנו את הווריאציות על "ירצו יאכלו", ואת הסיפור על הלפרין והאריה. |
|
||||
|
||||
קניתי אותו לפני שנים במכירת הספרים המשומשים השנתית במושב גזר. |
|
||||
|
||||
מעניין. דווקא את ההספד לא זכרתי, אבל אני לא בטוח אם קראתי את הספר לפני שיצא לפועל או אחר כך. |
|
||||
|
||||
ההספד העצמי המפורסם לא זכור לי מהספר הספציפי הזה. למעשה, אני לא חושב שאי פעם קראתי את ההספד ישירות, אלא רק ידעתי שהיה קיים (והיה מצחיק) ונתקלתי בציטוט "אח יא דן, יא דן". אבל בזכות יוטיוב כולנו יוכלים עכשיו לשמוע את המקור. |
|
||||
|
||||
פטור בלא ציטוט מהזיכרון אי אפשר, מי יודע אם זה עוד נמצא איפשהו בעולם חוץ מבראש שלי, וגם אני כבר לא זוכר מפרודיה על איזה משורר זה: ושתי, הו ושתי, מי ידע חייֵכי, בערב תבואי ובבוקר תלֵכי, כשה לעקידה תובלי לגבר, בידי הסריסים, המה עם-לא-אבר. |
|
||||
|
||||
וקטע אחר, שמדגים גם את הכישרון וגם את העמדה הפוליטית, "חד גדיא". פה ושם יש מילים שאני לא בטוח בהן, לא קריטיות אני מקווה; ויש מקום אחד שבו אין לי מושג, החלפתי בסימני שאלה, אתם מוזמנים לנסות את כוחכם. ============ גדי קטן, לבן וצח הוא, לתומו רעה באחו, וקולו הומה: מֶה, מֶה, מֶה! חד גדיא, חצוף ועיקש, רק לרעות בשקט ביקש. בא הכלב, טרוט עיניים, ובגדי נעץ שיניים, ונבח נלהב: הב, הב, הב! אז הגדי הרים הטלף והחזיר מנה לכלב, שילל נכאב: הב, הב, הב. חד גדיא חצוף ועיקש, רק לרעות בשקט ביקש. אז מקל הבזיק ברעם, ובגדי הצליף בזעם, וכולו איום: או"ם, או"ם, או"ם! הוא הצליף בגדי רוב צלף, על אשר בעט בכלב, שילל נכאב: הב, הב, הב. חד גדיא חצוף ועיקש, רק לרעות בשקט ביקש. - - - - גדי קטן, לבן וצח הוא, עודו רועה באחו, מרומה הומה: מה, מה, מה. והכלב, טרוט עיניים, שוב בגדי נועץ שיניים, ???? - הב, הב, הב! ומקל, הפלא ופלא, שוב שומר על שלום ה... כלב, וכולו איום: או"ם, או"ם, או"ם! ומולם, צוחק בפלג, דג צפוני, צחור כשלג, וצוחק הדג: - - - חד גדיא חצוף ועיקש, רק לרעות בשקט ביקש. ================ בנעורי כשהיה לי הספר, כבר הבנתי בקלות את הנמשל הפוליטי, אבל הקטע בסוף עם הדג היה לי חידה, ורק בבגרותי, כשנזכרתי בשיר, נפל לי האסימון. משאיר כאן כתרגיל לקורא. |
|
||||
|
||||
כנראה מזכ"ל האו"ם דאג המרשלד [ויקיפדיה] השוודי. |
|
||||
|
||||
נכון. הוא מוזכר גם בעוד בדיחה אחת בספר הנ''ל, לא מצחיקה במיוחד, וגם שם נרמז שהוא נגדנו ובעד מצרים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |