בתשובה לדב אנשלוביץ, 22/05/19 8:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלומר: רק שופטי בית המשפט העליון הם קבוצה שבשיתוף עם הפרקליטות מנסה בכל הכוח להרשיע את נתניהו על לא עוול בכפו (להבדיל משופטי בתי משפט מחוזיים)? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסברתי בתגובה קודמת שהביקורת שלי על שופטי בית המשפט העליון קשורה בעיקר בפסקי דין של בג''ץ בעניינים עקרוניים שנתונים בוויכוח ציבורי, ולמרות שמדברי חשין שהזכרתי יש חשד להטיה פוליטית בערעורים שמגיעים אליהם, לא נתקלתי בדפוס מובהק כזה. ישנן פסיקות על ערעורים שאיני מסכים להן, כמו בערעור של זדורוב או בערעור של קצב, אבל (למרות שקצב פוליטיקאי) איני רואה בפסיקות האלה תוצאה של הטיה פוליטית, אלא של מקובעות וטמטום פשוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגבי מנדלבליט? גם אם אתה חושד בניצן, על ההיסטוריה הבעייתית שלו, קשה לי לדמיין את מנדלבליט הירחמיאל-משהו מוכנס בסוד הקושרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין קצב- אין לך זכות למתוח ביקורת מהסוג הזה מבלי שקראת את פסק הדין. בעניין זדורוב- כיוון שהרשעתו נסמכה בעיקר על הודאתו, ודעתך על הודאות היא לגיטימית, אני חושב שהביקורת שלך לגיטימית. קטונתי מלהגיד אם היא נכונה, אבל היא מנומקת. לכרוך את השתיים ביחד זה לא נכון. אילו היית קורא את פסק הדין של קצב אני חושב שהיית מוצא שהביקורת שלך עליו מתגובה 586914 לא מוצדקת בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדיון בעליון בערעור של קצב קדם דיון מקדים שבו היה על בית המשפט העליון לקבוע אם יש סיכוי לערעור שלו (מסתבר שיש נוהל כזה, שאני מכירו בגלל המקרה הזה, ובגלל עוד מקרה שמוצג בהערה למטה). הדיון המוקדם נוהל על ידי שופט בית המשפט העליון, דנציגר, כדיין יחיד. הוא קבע שיש מקום לערעור משום שהעובדה שנאשם מציג גרסת שקר לגבי העובדות, אין די בה כדי להרשיעו, ועל בית המשפט לחפש את האמת בכל מקרה, משום שייתכן שהאמת למרות שאינה מתאימה לגרסת הנאשם, אין בה כדי להרשיעו בעבירה הספציפית שבה הוא מואשם. פסק דין מקדים זה של דנציגר נפרש כנהוג בקרב השופטים על הרבה מאד עמודים, ונכללו בו בין השאר תקדימים של שופטי עליון אחרים, שתמכו ברעיון זה. ההרכב שדן אחר כך בדיון העיקרי בערעור, שאת פסק הדין שלו בקשת ממני לקרוא לא כלל את דנציגר1. פתחתי אותו אך לפני שקראתיו חיפשתי בו את המילה "דנציגר" ולא מצאתיה. לכן וויתרתי על קריאה נוספת. 1 לדעתי לא במקרה. השופט שקבע שיש לדון בערעורה של אותה פלשתינית שבקשה ללמוד באוניברסיטה העברית, נדון על ידי השופט פוגלמן, והוא דווקא כן ישב בהרכב שדן אחר כך בדיון העיקרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויתרת מוקדם מדי. טענות ההגנה המאוחרות של פרקליטי קצב, בעניין נטל ההוכחה על התביעה גם כאשר הנאשם משקר, נידונות באריכות בפסק הדין גם בלי שכתוב בו ''דנציגר''. אם לא תקרא, לא תדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח אם תצטט את הקטע הרלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ארוך, אבל קריא. אם אתה רוצה לדלג על הטענות האחרות אתה יכול לעבור על 1. סעיפים 115-119 (עמודים 60-62) בהם סקירה של התייחסות בית המשפט המחוזי לטענת ההגנה החלופית של יחסים בהסכמה או בהעדר שימוש בכח. סיכומם (הדגשה שלי): "המערער, כך הובהר, אינו מורשע משום שהוא שקרן. הוא מורשע משום שבית המשפט נתן אמון מלא בגרסתה של א', שעה שגרסתו של המערער נמצאה שקרית ואילו גרסתו החלופית, לגביה לא זו בלבד שלא העיד, אלא היא אף נשללה על ידו ולא נתמכה בראיות מתאימות." 2. סעיפים 146-181 (עמודים 79-101) שמתייחסים בפירוט לכל טענות ההגנה החלופיות. הסיכום בסעיף 181 (הדגשות שלי): "לא הנאשם צריך להוכיח את הגנתו. הנטל להוכיח את האשמה, מעבר לכל ספק סביר מוטל על המאשימה. ואולם, אם הנאשם אינו מעיד כלל להגנתו יש לכך תוצאות אפשריות מכוח הדין (ראו: סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי). גם לשתיקה בחקירה יש "מחיר" טבעי מן ההיבט הראייתי (ראו: ע"פ 96/5730 גרציאני נ' מדינת ישראל, בפסקה ד (לא פורסם, 1998.5.18)). בדומה, כשנאשם בוחר להרחיק עדותו ולהכחיש הכחשה גורפת עשוי להיות לכך מחיר ראייתי, ובמיוחד במקרים של עבירות מין בהן יש בדרך כלל גרסה מול גרסה (ראו: עניין כהן, לעיל; עניין שבאב, לעיל; עניין פדידה, לעיל; והשוו: עניין מלכה, לעיל; עניין סמי כהן, לעיל). נאשם אינו מורשע בגין שקריו. הוא מורשע בגין ראיות מהימנות הקיימות נגדו." 3. אני מציע שתתעכב על סעיפים 157 ו 158. שם אומר העליון שהמחוזי טעה כאשר אמר שא' לא נחקרה על הטענות העובדתיות החלופיות. הסיכום של סעיף זה (הדגשה במקור): "מכל מקום, והוא עיקר, אין בתשובות שנתנה א' לשאלות לגבי שלושת האירועים כדי לקדם את עניינו של המערער." בפשטות- בית המשפט בשתי הערכאות נתן אמון מלא בעדותה של א' (ומפורטות באריכות הסיבות מדוע) שהיא הראיה המרכזית בתיק, כמו בכל תיק אונס. לכל התרחישים האחרים אין תמיכה בראיות. מכתב ה"שנה טובה" וההקלטות משיחותיה של א' לבית הנשיא נראות כמו תפירה מכוונת, שנתפרה בתפר גס, של הכנה לאותו קו הגנה, בזמן שכל ההתנהלות של א' מקרות האירועים ועד עדותה האחרונה עוררה את אמון בית המשפט בכנות גרסתה. כל "סיפור המעטפת" תומך בעדותה, ואין שום ראיה נגדית בעלת משקל שתתמוך באחד מהתרחישים החלופיים שהציגה ההגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שמפאת רצוני "להיות בסדר" עברתי על פסק הדין עוד בטרם כתבת את תגובתך האחרונה, וחיפשתי ומצאתי את רוב הדברים אליהם הפנית אותי, וברצוני להעיר מספר הערות. 1. רוב הדברים הם תיאור וחזרה על דברים מתוך פסק הדין של בית המשפט המחוזי שעמדו מול עיניו של השופט דנציגר בעת שכתב את פסק הדין המקדים שלו, ומיעוטם דברי הסכמה עם בית המשפט המחוזי. לכן המילה "דנציגר" בפסק הדין מאד חשובה. מילא הטענה נטענת על ידי הסנגורים, אבל כשעמית שלהם בבית המשפט העליון טוען טענה כזאת יש מקום להתייחסות. 2. הטענה העיקרית כנגד הגרסה החלופית היא שהנאשם לא העיד כך. זאת ממש בדיחה. הרי זה בדיוק העניין. קצב ביקש בטיפשותו להישאר טהור לגמרי, ולכן שיקר. 3. שתי הגרסאות שמעמיד בית המשפט המחוזי, כשהעליון מגבה אותו, הן גרסת האונס וגרסת ה"התאהבות" מולה כגרסה החלופית. א' מבית הנשיא ספרה לחברותיה שהתנהל רומן בינה ובין הנשיא. זו גרסה שבעיני לא מתקבלת על הדעת, ומדובר היה לפי כל היגיון ביחסי "מסחר", או כפי שנקראו בפרשה שבהם הם לא היו "שוחד מיני". קצב נתן לה את משרת ראשת לשכתו, ותמורת זה קיבל ייחסי מין. קשה להאמין שהיה שם רומן על רקע של אהבה הדדית. להערכתי זה בדיוק מה שהיה גם עם א' האחרת. זו הגרסה השלישית, ולדעתי האמת, ולא הייתה ממש התייחסות לכך. במשפטו של ראש עירית אור יהודה העידה איזו גברת, שהיא קיימה ייחסי מין עם ראש העיר תמורת משרה שנתן לה ש"היא מאד אהבה"1. היא אמרה בעדותה שאינה רואה שום בעיה ביחסים כאלה, ורואה בהם "יחסים חברתיים". ברור שראש עירית אור יהודה לא נאשם באינוסה, אבל תאר לעצמך שעל רקע פיטוריה מהמשרה מסיבה כזאת או אחרת, היא הייתה מחליטה להעיד שנאנסה, ומוצאת במשטרה חוקרים ש"מתים" על הגרסה הזאת ומדריכים אותה איך להתחמק ממלכודות? עליך לזכור שאף אחת מהנשים לא התלוננה. המתלונן היחיד היה קצב בעצמו שהתלונן על ניסיון סחיטה, שלפי דעתי אכן היה. כל השאר התגלגל ביזמת היועץ המשפטי והמשטרה, עקב מוטיבצית יתר של הפרקליטות והמשטרה להגיע לתוצאה כפי שרצו. הם היו אלה שחיפשו עדות, אחרי שעדותה של א' מבית הנשיא כללה סתירות שהתפרסמו בתיקשורת, ולא היה אפשר לעשות אתה כלום. 4. תיאורי ה"אונסים" בפסק הדין פשוט לא מתקבלים על הדעת. אי אפשר להגיע למצבים שמתוארים שם כשהאישה מתנגדת, אלא אם כן היא מעידה על איומים, אם לא בסכין, אז לפחות באמצעות חניקה או לחץ גופני דומה, ועדות כזאת היא לא העידה. 1 חיפשתי את הכתבה עם עדותה ולא מצאתי, אבל אני זוכר שקראת כתבה כזאת. זה היה ממש מאלף, וקצת משעשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. איפה אפשר למצוא את ההכרעה של דנציגר? 2. לא הבנתי. גם בזמן המשפט הוא העדיף את תדמיתו על פני האמת? זה נראה לך לגיטימי לשקר בבית משפט? 3. העדות העיקרית היא של א’ ממשרד התיירות ולא של א’ מבית הנשיא (אורלי רביבו). אבל בלי קשר, קשר רומנטי בין עובד למעביד נקרא יחסי מרות, ובמקרה הזה החוק טוען שלא יכולה להיות כאן הסכמה. בכל מקרה, כתב האישום מתייחס בהרחבה לכך שא’ ממשרד התיירות לא התלוננה מסיבות שונות על מעשי האונס עד ששמעה על התלונה, אבל סיפרה למספר מכרים גרסאות חלקיות של הסיפור במשך השנים. זה לא היה משהו שהיא המציאה פתאום, וזה לא היה סיפור שהיא הייתה גאה לספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. חיפשתי ולא מצאתי, וכל מה שכתבתי הוא על סמך כתבות ותיאורים של פסק הדין הזה שזכרתי שציינו גם את אורכו המרשים. אבל אני מניח שאחד ממשתמשי האייל החרוצים, לבטח ימצא. 2. לשקר, כמעט בשום מקרה לא לגיטימי. במקרה של קצב בעיקר טפשי. אבל זכור שהאיש וויתר על עסקת טיעון מצוינת עבורו. מכל מקום הנקודה היא שהוא לא נאשם באמירת שקר אלא במשהו חמור הרבה יותר. 3. אני יודע, ולא כתבתי משהו שסותר זאת. א' מבית הנשיא כלל לא נקראה להעיד, למרות שהכל התחיל מתלונה של קצב כנגדה על ניסיון סחיטה. 4? נדמה לי שיש סעיף בחוק בעניין ייחסי מרות. אבל קצב הורשע באונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הכינור הקטן בעולם שמנגן רק עבור כל אותם עבריינים שהואשמו בפשע שהוא חמור יותר מהפשע שבאמת בצעו, שניסו לצאת לגמרי נקיים באמצעות שקרים ו/או סילוף האמת, שהפגינו את חוסר אמינותם בבית המשפט, שעזרו לקבל את גרסאות וראיות התביעה ושגרמו להפללתם בפשע חמור יותר ממה שבאמת בצעו. כולנו צריכים לעמוד לדקת דומיה, לחשוב על אותן נשמות טהורות ולהזיל דמעה. טרגדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא מזיל דמעה על כך שקצב ישב בכלא. אני חושב שבאחד הדיונים על הפרשה שלו אמרתי שאני מתעב אותו על מה שעשה. אבל בפרשת קצב איני רואה פרשה של פגיעה בנשים אלא פרשה של פגיעה בי כאזרח. ראש הפוגעים היה קצב והנשים שנעתרו לו תמורת משרות היו במידה מסוימת שותפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה הבעיה. צר לך שלא היו כתבי אישום נגד הנשים? זה העניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב סדר. אם יש הוכחות כנגד מישהו שרצח את ארלוזורוב אל יאשימוהו בשוחד מיני ולהפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה מופרכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה כנגד הגרסה החלופית היא שאין שום ראיות שתומכות בה, ועדות הנאשם בכלל זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי כהערה שאי השתתפותו של דנציגר בהרכב שהיה בדיון העיקרי, לדעתי, אינו מקרי. לפני מספר דקות התברר לי שבהרכב שעומד לדון בחוק יסוד הלאום יהיו 11 שופטים שאף אחד מהם אינו מאלה שנוספו לבית המשפט לאחרונה ביזמתה של השרה לשעבר שקד. נו טוב מה הם מבינים בדברים כאלה. בזמנו כשהיה דיון בשאלת עקירת גוש קטיף היה בהרכב השופט אדמונד לוי. אני ידעתי אז, עוד לפני ההכרעה, מה יפסוק אדמונד לוי ומה יפסקו עמיתיו. אני מדמה את שיתופו אז של אדמונד לוי למזוזה שמתקינים על משקוף בית זונות. היום כבר לא טורחים אפילו להתקין מזוזה כזאת. הם פשוט משתינים עלינו מהמקפצה1. 1 ורק למען הבהרה אומר שאיני חושב שאפילו בהרכב הנוכחי לא יהיו כאלה שיפסקו שאל לבית המשפט להתערב, ואולי אפילו ימצא להם רוב. זאת משום שמדובר באירוע קיצוני מאד. עצם קיום הדיון הזה הוא שעורריה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |