בתשובה לאריק, 16/02/19 0:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש גם תופעות אחרות שמשפיעות על מדינות שיש בהן ירידה ארוכת טווח בילודה. למשל, אחד הגורמים העיקריים שמשפיעים על אדם לחפש עבודה שבה הוא ישתכר שכר מרבי, לעבוד יותר שעות, לנסות להתקדם וכו' הוא הרצון שלו להבטיח את עתידם הכלכלי של ילדיו. ברגע שאין לו ילדים כלל או שיש לו ילד אחד שקל יחסית להבטיח את עתידו, ספק רב אם הוא יתאמץ באותה מדה. לכן אנחנו עשויים לראות בחברה שבה הילודה מעטה כלכלה פחות דינמית מאשר בחברה בעלת אותו מספר של עובדים שיש להם ילדים רבים יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. נשמע נכון אינטואיטיבית, ומצטרף לאפקט הסטגנציה של ילודה נמוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור הורה ''צעיר'' יחסית, אני יכול להעיד שאם כבר, הגדלת מספר הצאצאים פגע משמעותי בקריירה שלי ושל בת זוגי, ולא כפי אתה מתאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שגם אפקט כזה קיים, במיוחד בשנים הראשונות של הילדים. נכון גם (במיוחד במדינות שהחברה בהן שמרנית יחסית) שיש מקרים שבהם לידת הילדים, במיוחד לידה של כמה ילדים בהפרשים לא גדולים, עוצרת לחלוטין את הקריירה של האם ולעתים מוציאה אותה כליל משוק העבודה. אבל מצד שני, קשה להטיל ספק גם בכך שהרצון לדאוג שהילדים יוכלו לזכות להשכלה גבוהה ולרכוש דירה הוא גורם דחף משמעותי להגברת ההכנסות. זוג עובד ללא ילדים יכול לממן לעצמו רמת חיים גבוהה יחסית בלי הרבה מאמץ, והאינטרסים ארוכי הטווח שלו מתמצים ביצירת רזרבה כלכלית לימי הזיקנה; לזוג כזה הרבה יותר קל לעבוד בעבודות "מימוש עצמי" או במשרות חלקיות שאינן ממצות את כושר ההשתכרות שלו. לעומת זאת, אם תיקח לדוגמה את הרצון לעודד יציאת חרדים לעבודה - אני מכיר לא חרדי אחד ולא שניים שמרגע לידת הילד הראשון הרצון להבטיח שהילד יוכל לקבל "סידור מלא" דוחף אותו (או אותה, במקרים רבים) לעבוד שעות ארוכות מעבר לנדרש לפרנסה השוטפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו ה תיאוריה שלך היתה נכונה, היינו צריכים לראות קורלציה בין מספר הילדים לרמת ההכנסה. בארצנו נראה לי שלא רק שאין כזו, אלא שאולי היא אפילו הפוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכן, תגובה 704161. אבל גם כאן נראה שהסיבתיות הפוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארצנו היא לא דוגמה לשום דבר בהקשר של ילודה, מבט קל בגרפים העולמיים של הכנסה או תוצר לנפש מול ילודה (שכבר הובאו כאן) יראה זאת מייד. בכל מקרה, יש כמובן עוד משתנים, ויש גם שאלה של סיבה ותוצאה - האם אדם (או זוג) מחליט מה מספר הילדים שהוא רוצה ואז בונה את חייו כך שיתמכו בכך, או אדם מחליט מה רמת החיים שהוא רוצה ואז מתכנן את מספר הילדים כך שלא ימנעו זאת? שאלה. בכל זאת היה מעניין אותי לראות גרף של הצמיחה במדינות ה-OECD בשלושים השנים האחרונות מול הילודה באותן מדינות; התחושה שלי היא שהמשבר הכלכלי או לפחות הקפאון במדינות כמו יפן, ספרד או איטליה עשוי להיות קשור גם בירידה בילודה בהן (וכמובן הוא גם עלול להיות גורם לאותה ירידה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, אדם אם ילדים ייקח פחות סיכונים כלכליים. מצד שלישי אדם עם ילדים יהיה פחות נייד מבחינת עבודה (לפחות בעשור בו הילדים במערכת החינוך). מצד רביעי אם משווים את הכלכלה הישראלית לזאת היפנית אז נראה לי ששני המשפטים הקודמים שלי לא נכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפן היא מקרה הבוחן שגרם לי להתחיל לחשוב על הקשר בין ילודה לצמיחה, אבל אני לא בטוח שאפשר להשוות אותה למדינה כמו ישראל ולגזור מסקנות תקפות. ההבדלים בין שתי המדינות האלה גם בנושא הילודה וגם באופי שוק העבודה מראים עד כמה גורמים חברתיים-תרבותיים יכולים להיות חזקים יותר ממה שמלמדים מודלים כלכליים נאיביים. בכלל, לדעתי עד היום אין הסבר טוב לכך שיפן צמחה בקצב מטורף בשנות השבעים והשמונים עד כדי כך שהאמריקאים חששו שהיא תחלוף על פניהם, ומשנות התשעים עברה לקפאון מוחלט. יתכן שהילודה היא הסבר חלקי לזה אבל לא מלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תולה את זה בדמוגרפיה ובהחלשות אקסיומת המחסור תגובה 601463 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד נתון לקלחת: עד סוף שנות התשעים, יפן היתה הכלכלה המפותחת השלטת במזרח אסיה. מסוף שנות התשעים, החלה צמיחה מואצת של קוריאה שהחלה להתחרות במוצרים היפניים ואף עברה אותה במספר תחומים. דוגמאות מז'וריות הן מכוניות ובעיקר חברות אלקטרוניקה. חלקנו אולי זוכרים שאי אז באייטיז, מחשב או טלוויזיה "תוצרת קוריאה" נחשבו לדרג ג' והיו נושא לגיחוך. אחרי עשור, הטלוויזיות הקוריאניות כמעט קברו את תעשיית הטלוויזיות היפנית, ואף אחד לא יאמר על טלוויזיה, מקרר או סלולרי של סמסונג או LG שהן נחותים. גם התעשייה הטאיוונית התפתחה והחלה לייצר מוצרים ברמה גבוהה. ואז הגיחוך עבר ל"תוצרת סין" - אלא שבעשור הנוכחי גם תוצרת סין משתפרת והולכת, ולמשל בתחום הטלוויזיות סין פותחת מפעלים לייצור צגים שטוחים בקצב שעולה על כל שאר העולם. אז יכול להיות שיפן נהנתה ממובילות טכנולוגית זמנית, אבל כלכלות מתפתחות אחרות, משהחלו לנגוס בה, הקטינו מאד את התחרותיות של המוצרים שלה. אלה, כמקובל בענף, נשענו(ת) על כח אדם הרבה יותר זול מזה היפני, מה שאפשר להן להוריד מחירים ולקחת ליפנים את רוב השוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור שלך נכון, ותיקים עוד עשויים לזכור איך בשנות הששים והשבעים גם מוצר יפני היה שם נרדף לחיקוי זול של תוצרת אירופה וארה"ב ואיך בשנות השמונים זה השתנה, איך אפילו מכונית יפנית נתפשה כמוצר זול וחסר אופי - כמו הקוריאניות של שנות התשעים. אריק בטח זוכר מכוניות כמו הדייהטסו שרמאנט ודומותיה, או איך הרנו 9 זכתה בעתוני הרכב של פעם לכינוי המזלזל "מכונית יפנית מתוצרת צרפת". אבל ההמראה של יפן לפסגה של עולם הטכנולוגיה היתה מרשימה, מבחינות מסוימות יותר משל קוריאה. לקראת אמצע-סוף שנות השמונים היפנים פשוט העלימו את שוק הזכרונות למחשבים מתחת הרגליים של החברות האמריקאיות ובראשן אינטל, שהיתה אז חברה שייצרה בעיקר זכרונות. אינטל ניצלה רק בזכות פניית פרסה שוויתרה לחלוטין על השוק הזה לטובת מעבדים. האמריקאים אפילו חשבו על צעדי חקיקה כדי למנוע מעבר של כל תעשיית השבבים ליפן, לאחר שהם איבדו את היכולת להתחרות בשוק המכונות לייצור השבבים, בפרט מכונות הליתוגרפיה הקריטיות. עד עצם היום הזה היפנים שולטים לחלוטין בשוק מכונות הליתוגרפיה, כשם שהם שולטים בכל תחום האופטיקה: החברות המובילות במצלמות הן קנון, ניקון, סוני, פוג'י, פנסוניק, אולימפוס וכן הלאה - כולן יפניות. בקיצור, ההשתלטות היפנית לא היתה רק בתעשיה עתירת עבודה זולה אלא גם בלקיחת תחומים שלמים שבחזית ההיי-טק ובבניית הובלה טכנולוגית בתחומים האלה; הקוריאנים והסינים לא עשו את זה עדיין. ובכל זאת, כשם שהפריחה היפנית היתה חדה כך היא נגמרה בחדות והוחלפה בקפאון. גם בארה"ב וגם באירופה המערבית יש עלויות עבודה גבוהות, וזה לא בלם את הצמיחה של המדינות שם; היא לא מהירה כמו בסין, אבל היא בהחלט קיימת. אז למה ביפן לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיעבד זה די מצחיק לחשוב שבשנת 1994 תום קלנסי כתב ספר (חוב של כבוד) על סכנה של התקפה של יפן על ארצות הברית. יפן נתפסה אז כמעצמה העולה ואיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם 'שמש עולה' של מייקל קרייטון (וסרט בעקבותיו עם שון קונרי) שיקף את הפחד הזה בתחום הכלכלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרמפפ. (92') ואוסיף ש"מת לחיות" שיצא ב 88' כבר התרחש בבנין "נקטומי פלאזה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, בשוק הליטוגרפיה לצגים שטוחים, הטכנולוגיה הקוריאנית היא מהמובילות בעולם, והשליטה כבר מזמן איננה ביפן. ראה כאנקדוטה מי הצליח במרוץ לצגי oled, ולאחרונה במירוץ לצגים מתקפלים. סוני ופנסוניק ששלטו בשוק הצגים והטלויזיות עד לפני כחמש עשרה שנה כמעט נעלמו מהשוק. יש גם סיכוי שמדובר בחלונות הזדמנויות מובהקים שבהם המנצח לקח הכל, וא זה הרבה ענין של תזמון ולא רק של איזה תרבות או כוחות שוק מובילים. למשל חלון ההזדמנויות של הזכרונות שהזכרת, או חלון ההזדמנויות של צגים שטוחים שמרגע שנשלט על ידי מדינות מזרח אסיה, אפילו ארה"ב הגדולה נעלמה ממנו לחלוטין והיא לא נהנית מפרומיל אפילו של השוק המתקדם הזה שמגלגל עשרות מיליארדים בשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר. וב 89' טויוטה כבר השיקה את חטיבת לקסוס עם ה LS400 שעשתה בית ספר למרצדס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Doc: No wonder this circuit failed. It says "Made in Japan"
Marty: What do you mean, Doc? All the best stuff is made in Japan. Doc: Unbelievable. https://youtu.be/c1QcjsjjtRc |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני התעשייה היפנית שנחשבה לגרועה המוצרים הגרמנים נחשבו נחותים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי זה היה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האגדה מספרת שבסוף שנות השמונים IBM, אז עדיין מעצמת המחשוב העסקי העולמית, חתמה לראשונה על חוזה נסיוני עם ספק יפני לאספקת רכיבים למחשביה. כמקובל בחוזים מסוג זה, נכלל בחוזה סעיף שהגדיר את רמת האמינות הנדרשת - במקרה הזה סטנדרט גבוה של שני פגמים למאה אלף יחידות. כשהגיע המשלוח מיפן היתה מודבקת על הקרטונים מעטפה. כשפתחו המהנדסים את המעטפה מצאו בה פתק: "אנחנו לא בטוחים שאנחנו מבינים את דרישות סטנדרטי האיכות האמריקאיים. לכן ייצרנו שני חלקים פגומים המצורפים במעטפה זו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. לא הכרתי את האגדה הזו, שמריחה לי כמו אגדה מהזן האורבני. הנה מקור שטוען שמדובר בסיפור אמיתי (בגירסה קצת אחרת - קנדה במקום ארה"ב, שלושה פגומים ב-10,000 במקום שניים ב-100,000), והנה דיון סקפטי ב-reddit. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם עשיתי פרוייקט אמינות אצל ספק של מפעל מסוים. הם הראו לנו שיש להם אפס פגמים. הסתבר בסוף שהספק שלח רק את החלקים הטובים (עשרות אחוזים של פגומים). אגב, רואים את זה בתרשימים, שאם כבר יש חלקים בעייתיים הם בדיוק בגבולות הדרישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מניח שזו אגדה אורבנית (אם כי היא מופיעה בעוד כמה ספרים). אבל כדרכן של אגדות אורבניות, היא מלמדת על הסטריאוטיפים והפחדים של אלה שמספרים אותה - במקרה הזה, מן הסתם, אמריקאים שהתקנאו במהפכת ''האיכות הכוללת'' שהיפנים למדו דווקא מגורו האיכות האמריקאי דמינג. בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים מנהלים אמריקאים היו נוסעים ליפן כדי ללמוד מהיפנים את מה שדמינג לימד אותם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |