 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אני מכיר את נתניהו מאז שהייתי בן 12 והוא בן שלוש, הוריי היו לוקחים אותי לדוד הפרופסור וגם הזוג נתניהו היו אורחים קבועים לתה של שבת. לילד הקטן היה מנהג שהיה זוחל מתחת לשולחן ומתיר את שרוכי הנעליים של האורחים. פעם אחת נמאס לי והכנסתי לו בעיטה. עד היום אני אוכל את עצמי מרגשי אשמה: או שבעטתי חזק מדי והכל באשמתי או שלא בעטתי מספיק חזק וגם הכול באשמתי." |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפני הדעות הפוליטיות שלו, ובוודאי לפני הביקורת האישית על ביבי - כבודה במקומה מונח - לזכות עמוס עוז עומדות עשרות שנים של יצירה ספרותית חשובה ומשפיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל הסיפורים היפים על ושל עמוס עוז, דוקא את ההתנשאות המחליאה הזאת בחרת לשים בראש הדיון לזכרו? האם אתה עיוור למשמעות של בן שתים עשרה הבועט בפעוט בן שלוש (ועוד מתחכם על כך שלא בעט מספיק חזק), או שבחרת להציף דוקא את הסיפור הזה כי אתה ממש לא סובל את עמוס עוז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היינו עושים בלי תו התקן של האייל? בחרתי את הציטוט בגלל ההומור העצוב שבו והתקשרותו לאקטואליה היומיומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן לזרוק דוגמה מוצלחת יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנמוך מצח כמוני ידבר על עמוס עוז? תראה, אהבתי לקרוא את הספרים שכתב (למרות להטוטי העברית שלפעמים התישו, כי נהגו לחזור על עצמם, לחזור ולשנות, הלוך והערב, כגלי הים המתנפצים על מזח השפה הגבוהה של מורה לעברית עם פנים מוארות כקלף מגילה גנוזה). את סיפור על אהבה וחושך קראתי כמסמך אנתרופולוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב על התיאור של אמא שלו בסיפור מהספר ארצות התן, אאז"נ. האמא, שלא התרגלה לסביבה הפיזית הקשה של א"י, היתה נוהגת לסגור את הוילונות בקיץ ולפתוח את המים באמבטיה כדי לשמוע את פיכפוך המים האירופאי. לי זה מזכיר קצת את מה שויזלטיר (או הורוביץ?) אמר שת"א חולמת בלילה שהיא על ההדסון ומתעוררת בבוקר ליד הג'יפה של הירקון. מעין אנלוגיה על פן בסיסי של המצב הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אתמול גיליתי שהספר סומכי - שהוא עבורי זכרון ילדות משובח במיוחד - נכתב על ידיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה בסדר גמור. לא צריך לעשות מעוז קדוש חילוני. הייתה לו איזה טינה סמוייה לרביזיוניסטים. כנראה מורשת משפחתית ממשפחתו אוהדת הימין, משפחת קלאוזנר. סיפור מוצלח יותר יש בסיפור על אהבה וחושך, שם מספר עוז על מנחם בגין שנסחף בנאומו וקורא "לו אני הייתי ראש הממשלה כעת – כולם, כולם היו מזיינים אותנו! כולם!". למשל פה https://books.google.co.il/books?id=bn128v_3UGsC&... תמיד היתה לי הרגשה שדבר כזה לא קרה מעולם, אלא היה יציר דמיונו המרושע של עוז או מישהו אחר. עוז היה אדם מורכב שפחד מקנאות ובכך אולי יסוד דעותיו וספרותו. ספרו מיכאל שלי הוא יצירת ספרות קנונית של הספרות העברית בדור לאחר עגנון. עוז הוא אולי הגשר שעליו עברה הספרות העברית מעגנון וברנר אל הספרות הישראלית המקומית. הסיפור של ארז מזכיר לנו כי על אף ההספדים של נתניהו ורגב, עוז היה אדם בעל עמדה פוליטית ברורה ולא מחמיאה לקונצנסוס הישראלי הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: תגובה 647813. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. תודה. אני לא אערוב בראשי לכך שהסיפור אינו נכון, אבל אני מתקשה לראות את הקלאוזנרים הולכים לאסיפת בחירות של חירות. ההימור שלי הוא שעוז שמע את הסיפור מליצני ירושליים והכניס עצמו לסיפור. הוא לא היחיד שעשה כך. גם המינגווי עשה זאת יותר מפעם אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוש סיפר פעם שבאספה באילת של מנחם בגין, נפתחו לו הכתפיות והמכנסים צנחו למטה. דוש צייר קריקטורה בה נראה בגין מאחור (השיער המסורק לאחור) עם המכנסיים למטה. כל העיתונאים הבכירים במעריב אמרו לו שאסור לפרסם קריקטורה כזאת על המנהיג. כנראה שכל הרויזיוניסטים העריכו את בגין כמנהיג. כנראה לאתה מתקשה לראות את הקלאוזנרים רוויזיוניסטים. אל תתקשה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |