בתשובה לאסף שרעבי, 20/05/02 2:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואם תנועת "אני ישראלי" תגרוף אחריה מאות אלפי אזרחים ישראלים אז יהיה לאום ישראלי? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאות אלפי יהודים וערבים גם יחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי רק בעתיד הרחוק מאוד. סדר גודל של מאות שנים. כדי שיתקיים לאום, צריך שתהיה היסטוריה וגנאולוגיה משותפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואצל האמריקאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לדבר על האמריקאים כעל לאום אלא אומה. אני יודע שזה נשמע סמנטי, אבל עדיין. העבר המשותף הוא של יותר מכמה עשרות שנים, למרות שההגירה הגדולה היא לא יותר ממאה שנים. בנוסף, ישנו קיבוץ אנשים מכמה מקומות ואין שני לאומים העויינים אחד את השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות היא שהרבה ישראלים/יהודים נמצאים במצב ביניים, בו הם כבר אינם מגדירים עצמם יהודים (ההגמוניה הדתית שאופפת את המושג מוציאה אותם החוצה, כאתאיסטים). וההגדרה הלאומית הישראלית שלהם גם היא אינה מוצקה לחלוטין. כך שהרבה מאיתנו תקועים באמצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגמוניה הדתית אולי רואה בחילוני בור, תינוק שנשבה וכו, אבל בשום פנים לא מדירה אותו מהזהות היהודית. נכון, אמנם, שבשיח היומיומי הדתי נחשב בעיני עצמו כיהודי של ממש, או אחד שיודע מה זה להיות יהודי, אבל עדיין הסולידריות היהודית קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקריבו המקוטב התכוון דווקא לתחושה הרווחת בציבור חילוני שנוקט עמדת-נגד, ואפילו ''להכעיס'', מול הממסד הדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי - ואולי אני טועה - שעמדות ה'להכעיס' נובעות דווקא מרצון לומר 'אתם לא תקבעו לי מה זה להיות יהודי'. לאותם חילונים כן חשובה הזהות היהודית ולכן הם נאבקים במסגרת גבולות הזהות היהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה אם אותם אנשים רוצים, במסגרת הרצון לשינוי הגבול, לשנות את הכותרת של הזהות מ"יהודי" ל"ישראלי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחוץ לעובדה הקימת שהוזכרה של התרסה למול הדת. יש ויכוח על הפרמטרים שמגדירים את הזהות היהודית בלבושה המודרני. ולדוגמא ידועה הויכוח מראשית ימי הציונות בין ירושלים ותל אביב למי תהיה ההגמוניה התרבותית בישוב, שכל אחת מהן מיצגת קוטב שונה על הציר שבין הגדרה דתית מלאה (הדימוי האוטופי של ירושלים) לבין הגדרה חילונית-לאומית מלאה (הדימוי האוטופי של תל אביב). רבים מן החילונים נרתעים מן ה''ניכוס'' של ההגדרה ה''יהודית'' לאלמנטים ומישורים שיש להם אופי דתי. הסולידריות גם היא דוגמא טובה לענין אפשר לפרש אותה כפאן דתי (כל ישראל ערבים זה לזה) ואפשר לבנות אותה על בסיס גורל משותף (רבים מאיתנו שרתו באותו צבא ועברו חוויות משותפות בעבר וגם בעתיד) ואז היא נהפכת לערך לאומי - חילוני.ואז היא יכולה להכלל בחויה הישראלית. חלק מן החילונים יראו בה חויה ''חילונית'' במהותה שאינה מזדקקת לתוספת דתית.ואני משער שלגבי חלק מן הדתיים המצב הוא הפוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופציה שניה: לא. בעיקר יהודים, שרואים צורך בזהות שונה (שאולי מכילה את הזהות היהודית בתוכה, אבל לא בהכרח), ע"ע ששת המנדטים של "שינוי", שמשקפים כמאה ושישים אלף אזרחים מצביעים. תוסיף לזה את ילדיהם (לפי הפרופיל הסטראוטיפי שאני רואה אין להם הרבה) ותקבל יותר. תוסיף לזה חלק ממצביעי ישראל-אחת/מרצ/חד"ש. חצי מיליון זו הערכת-חסר סבירה? נדמה לי שזה הרבה יותר ממספר האשורים בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה את זה כיהדות אחרת. יהודי עם גוון מסויים. אם גם לשיטתך אי אפשר להכליל את הערבי בתוך הלאום החדש הזה, משמע שהמרכיב היהודי הוא קריטי גם אם הוא לא משמעותי. ואם לא כל ישראלי יוכל להיכנס בשעריו של אותו לאום, אזי אין אפשרות לדבר על לאום ישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ערבים, בגלל זה כתבתי "בעיקר". אני לא יודע לפלח את זה בקרב האוכלוסיה הערבית בישראל. יש לך מקורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מקורות. אני משוכנע ברצון הערבים להמשיך להיות אזרחי המדינה. אני משוכנע גם בראיה שלהם את עצמם כפלסטינאים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |