בתשובה להקריבו המקוטב, 20/05/02 13:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההגמוניה הדתית אולי רואה בחילוני בור, תינוק שנשבה וכו, אבל בשום פנים לא מדירה אותו מהזהות היהודית. נכון, אמנם, שבשיח היומיומי הדתי נחשב בעיני עצמו כיהודי של ממש, או אחד שיודע מה זה להיות יהודי, אבל עדיין הסולידריות היהודית קיימת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקריבו המקוטב התכוון דווקא לתחושה הרווחת בציבור חילוני שנוקט עמדת-נגד, ואפילו ''להכעיס'', מול הממסד הדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי - ואולי אני טועה - שעמדות ה'להכעיס' נובעות דווקא מרצון לומר 'אתם לא תקבעו לי מה זה להיות יהודי'. לאותם חילונים כן חשובה הזהות היהודית ולכן הם נאבקים במסגרת גבולות הזהות היהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה אם אותם אנשים רוצים, במסגרת הרצון לשינוי הגבול, לשנות את הכותרת של הזהות מ"יהודי" ל"ישראלי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחוץ לעובדה הקימת שהוזכרה של התרסה למול הדת. יש ויכוח על הפרמטרים שמגדירים את הזהות היהודית בלבושה המודרני. ולדוגמא ידועה הויכוח מראשית ימי הציונות בין ירושלים ותל אביב למי תהיה ההגמוניה התרבותית בישוב, שכל אחת מהן מיצגת קוטב שונה על הציר שבין הגדרה דתית מלאה (הדימוי האוטופי של ירושלים) לבין הגדרה חילונית-לאומית מלאה (הדימוי האוטופי של תל אביב). רבים מן החילונים נרתעים מן ה''ניכוס'' של ההגדרה ה''יהודית'' לאלמנטים ומישורים שיש להם אופי דתי. הסולידריות גם היא דוגמא טובה לענין אפשר לפרש אותה כפאן דתי (כל ישראל ערבים זה לזה) ואפשר לבנות אותה על בסיס גורל משותף (רבים מאיתנו שרתו באותו צבא ועברו חוויות משותפות בעבר וגם בעתיד) ואז היא נהפכת לערך לאומי - חילוני.ואז היא יכולה להכלל בחויה הישראלית. חלק מן החילונים יראו בה חויה ''חילונית'' במהותה שאינה מזדקקת לתוספת דתית.ואני משער שלגבי חלק מן הדתיים המצב הוא הפוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |