בתשובה לאריק, 05/06/18 10:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> הפזמון של "קצת אהבה לא תזיק" (לבד לא טוב, ביחד רע...) נשמע כאילו הולחן על ידי לנון בשיאו. פה (ב-5:40) אלון עדר מספר ש-Mind Games של לנון היה מקור השפעה והשראה מרכזי לשיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. לא כל אחד יכול לכתוב שיר טוב של לנון1. איזה שיר גדול זה היה אם לנון היה שר אותו, הא? _________ 1 ועוד לקרוא לזה "רוק קלישאתי עד הסוף" (שם, 9:50) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור לפודקאסט, מעניין. וכל הכבוד אריק, לא שמתי לב ללנוניות של השיר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמוע את עדר זה ממש מתקן לונה פארק של מסע בשנות השבעים. אתה יושב וחולפים על פניך כל הגדולים- הנה גרוניך! הנה סנדרסון! הנה רכטר! בחצי מהשירים שלו יש לי דז'ה וו (בעצם דז'ה אנטנדו) שאני לא מצליח לשים בו את האצבע על שיר ספציפי אבל היוצר המרופרר ברור כשמש. השאלה היא האם לאלון עדר יש טביעת אצבע משל עצמו. האם כמו שנוכל בקלות לשייך לחן של אריאל זילבר או של יוני רכטר שלא שמענו מימינו, נוכל גם לשייך לחן של אלון עדר ככזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדז'ה וו היה חזק במיוחד ב"כמה שאלות על גברת היי-טק". זה שיר עמוס בהברקות, רפרורים וטוויסטים מוזיקליים. אני שמעתי שם גם סנדרסון וגם רכטר, אבל לא הצלחתי לשים את האצבע בדיוק. משפט הסיום עזר לי למצוא את הרפרור ל"גן סגור" במשיכה של ה"האאא" בסוף כל בית. אבל הנושא המוזיקלי המרכזי הוא סנדרסוני ונשמע כמו הלחמה של "היא התיישבה ליד פסנתר" ו"אינספקטור פיקח". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם החדש מאוד לנוני. במיוחד מעבר האקורדים לפני ואחרי השורה הרביעית של כל בית. שוב לחן נהדר שסובל לדעתי משירה אנמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השיר משדר פלאגיאט של Woman, או לפחות רפרנס מושפע מדי. מהעיבוד ועד המילים. מסכים לגבי השירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי עלי להלחין כזה פלגיאט. שמעתי לפני מספר שבועות את מנחם גרניט אומר שיש לו בראש הארד דיסק עם שירים משנות החמישים עד שנות התשעים, וכל מה שבא אחר כך נשמע לו אותו הדבר כמו הדברים שהוא מכיר. לעתים ממש נדירות בא משהו חדש. גם אני לא יכול להמנע מהרפרנסים שעולים לי כל הזמן. פה אלטון ג'ון, שם דולי פארטון אז לחן שנשמע כמו לנון (עם קצת סנדרסון, תמיד אני שומע סנדרסון אצל עדר) זה לא רע. לא רע בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל פעם שאני מפזם לעצמי (בלי מילים) את "שיר לאמא" של אלון עדר, ומגיע ל"מהזמן המטשטש / מהדרך המייאש", אני מופתע מזה שהמנגינה היא בדיוק כמו הפתיחה של From Me to You של הביטלס (ה"דה דה דה, דה דה דם-דם-דם" על ההתחלה). זה אף פעם לא קורה לי כשאני שומע את השיר המלא, כי ההרמוניה בשני השירים שונה לחלוטין, ואני צריך את ההמהום הנטול-ליווי כדי שהמוח שלי יעשה את החיבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבוקר שמעתי אותו ברדיו, בצלילים הראשונים לא זיהיתי את השיר, וחשבתי שזה מישהו מבצע שיר של שלמה ידוב. אחרי שהתאפסתי זה עדיין נשמע לי כמו שיתוף פעולה ממש מוצלח בין ידוב ליוני רכטר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילים, העיבוד והשירה אכן Woman, ולא לטובה כי Woman בעיניי בלתי נסבל. אבל יש ב"אישה שלי" יותר עניין מוזיקלי מב"Woman" (ומברוב שירי הסולו של לנון), מה שמחלץ אותו ועושה אותו יפה בעיני. אני יותר סלחן משניכם לשירה של עדר - בעיני היא לא מרשימה במיוחד אבל לא חלשה באופן שמפריע לי, כמו אצל רבים אחרים בני דורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משווה ומעלה: לטעמי השירה של אלון עדר היא לא סתם "לא חלשה", אלא מצוינת. יש לו בדיקציה ובהגשה סמכותיות מרשימה, וזה ניגוד מרענן לקולות הרכרוכיים הטיפוסיים באינדי הישראלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |