בתשובה להפונז, 06/05/18 18:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וואו, כמה אנשי קש. אנסה לענות לחלקם. אני לא קפצתי ''למסקנה שמאחר שהושג סיכום מסוים כל נקודה אחרת נידונה לכישלון''. אני מכיר בקוצר הידיעה שלי, וסלח לי שאני מעריך את ידיעתך רק קצת יותר מאת שלי. אם באמת ביקורי החרדים משמעותיים לתקציב המוזיאון, והשיקול הזה שיחק כאן - ובהיעדר סימוכין אני בספק על שני חלקי ההשערה - אז חבל, אבל יודע מה, זה שיקול לגיטימי מצד המוזיאון. אני בהחלט חושב שילד חרדי שומע את המושג ''אבולוציה'', ואני חושב שזה בדיוק מה שמדאיג את רבותיו. אילו הוא לא היה שומע על זה, כל הסיכויים שהוא היה חולף על פני המוצג בלי לשים לב בכלל. והלוואי, הלוואי שהבן שלי ושאר הילדים החילונים היו נחשפים פחות להטפה דתית, ושהילדים החרדים היו נחשפים יותר לאמיתות אתאיסטיות, ולמצער שיהיה סוג של שוויון. לצערי לא ביקשו את הסכמתי לא לזה ולא לזה. גם ממנהלי המוזיאון לא ביקשו אישור לביקורי רבנים ובנות שירות לאומי בבתי ספר חילוניים. אם נניח שהם השתכנעו שבלי הסתרת האבולוציה לא יהיו ביקור, אני לא חושב שהיה טעם שהם יאמרו לרב בית הספר החרדי ''טוב, אבל שגם לא תהיה דת בבית הספר של הילדים שלי''. הרב היה אומר ובצדק ''זה לא אני''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו רשאים להעביר ביקורת על מנהלי המוזיאון מתוך תפיסה של מה אנחנו רוצים שיהיה במרחב הציבורי ומה אנחנו לא רוצים. ואני תיארתי את מה שראוי לדעתי במרחב הציבורי, אפילו אם במקרה ספציפי של מנהל בית ספר ספציפי זה יגרום לו להשאיר את צאן מראיתו בהית המדרש. לא ציפיתי (הפעם תורך לאשקש) שמנהל המוזיאון ישנה את ההרצאות בגנים, או, מה שהרבה יותר אנלוגי, מציאותם של חרדים במרחב הציבורי. להיפך, אני בעד הימצאותם של חרדים במרחב הציבורי, והימצאותם של מוצגי אבולוציה במרחב הציבורי שמוקף בקירות המוזיאון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הדבר דומה? מוזיאון טבע עצם מהותו הצגת דברים מדעיים לציבור הרחב. ההקשר הוא מדע וציבור. מוזיאון אומנות עצם מהותו הצגת דברי אמנות לציבור הרחב. אמנות וציבור. בית כנסת עצם מהותו קיום טקסים דתיים אמוניים לציבור. אמונה וציבור. אדם שבא בשערי בית כנסת לא יכול לסרב לשים כיפה או להסתיר את ארון הקודש. אדם שבא למוזיאון לא יכול לבקש לשים סדין על פסלי עירום. מי כן יכול לדרוש את זה? מי שיש לו כוח, פוליטי, פיננסי, חברתי. למשל, זכור לי שהתובע הכללי במימשל בוש, ג'ון אשקרופט, אדם דתי, הורה לכסות את פסלי אלת הצדק ששדיה חשופות שעומדים בכניסה למשרד המשפטים. הוא יכולה היה לעשות את זה כי היה לו כוח. אדם מהיישוב, פקיד זוטר במחלקת המשפטים או כומר אוונגליסטי מאלבמה לא היו יכולים לעשות זאת ואם הם היו דורשים את זה היו נתקלים בסרוב (וליגלוג?). עם עצם הדרישה אפשר להיתמודד במישור הפרקטי, כמו השיקולים שירדן הביא. אבל לטעמי המישור הפרקטי הוא "כמוסת רעל" ששוחקת את הבסיס הרעיוני ותפיסת העולם הכללית של חברה אזרחית ליברלית (קרי, ישראל הציונית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים כמובן, ואמרת זאת טוב ממני. אני כן רוצה לומר בענין המישורים, הפרקטיים והעקרוניים, והשיקולים של ירדן, שלו זה היה מקרה בודד של פעם בחמש שנים שאנחנו נדרשים לסוגיה שכזו, אז כמקרה פרטי ייחודי זה באמת לא הדבר הכי איום בעולם. ואז אולי גם הייתי מותח את הקווים האדומים שלי במקום אחר, פשרני אף יותר. אבל כשזה חלק מקמפיין שיטתי, מכוון ובלתי מתפשר, שנמשך שנים על שנים, פגיעתו ושחיקתו את תפיסת העולם שהזכרת משמעותיים יותר ונסלחים פחות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |