בתשובה להפונז, 06/05/18 23:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה הדבר דומה? מוזיאון טבע עצם מהותו הצגת דברים מדעיים לציבור הרחב. ההקשר הוא מדע וציבור. מוזיאון אומנות עצם מהותו הצגת דברי אמנות לציבור הרחב. אמנות וציבור. בית כנסת עצם מהותו קיום טקסים דתיים אמוניים לציבור. אמונה וציבור. אדם שבא בשערי בית כנסת לא יכול לסרב לשים כיפה או להסתיר את ארון הקודש. אדם שבא למוזיאון לא יכול לבקש לשים סדין על פסלי עירום. מי כן יכול לדרוש את זה? מי שיש לו כוח, פוליטי, פיננסי, חברתי. למשל, זכור לי שהתובע הכללי במימשל בוש, ג'ון אשקרופט, אדם דתי, הורה לכסות את פסלי אלת הצדק ששדיה חשופות שעומדים בכניסה למשרד המשפטים. הוא יכולה היה לעשות את זה כי היה לו כוח. אדם מהיישוב, פקיד זוטר במחלקת המשפטים או כומר אוונגליסטי מאלבמה לא היו יכולים לעשות זאת ואם הם היו דורשים את זה היו נתקלים בסרוב (וליגלוג?). עם עצם הדרישה אפשר להיתמודד במישור הפרקטי, כמו השיקולים שירדן הביא. אבל לטעמי המישור הפרקטי הוא "כמוסת רעל" ששוחקת את הבסיס הרעיוני ותפיסת העולם הכללית של חברה אזרחית ליברלית (קרי, ישראל הציונית). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים כמובן, ואמרת זאת טוב ממני. אני כן רוצה לומר בענין המישורים, הפרקטיים והעקרוניים, והשיקולים של ירדן, שלו זה היה מקרה בודד של פעם בחמש שנים שאנחנו נדרשים לסוגיה שכזו, אז כמקרה פרטי ייחודי זה באמת לא הדבר הכי איום בעולם. ואז אולי גם הייתי מותח את הקווים האדומים שלי במקום אחר, פשרני אף יותר. אבל כשזה חלק מקמפיין שיטתי, מכוון ובלתי מתפשר, שנמשך שנים על שנים, פגיעתו ושחיקתו את תפיסת העולם שהזכרת משמעותיים יותר ונסלחים פחות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |