בתשובה לאריק, 25/02/18 13:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תחילה אתה נוזף בי על כך שאני טוען שהמשטרה מדליפה, ועכשיו אתה אומר שהיא מדליפה, אבל זה מותר כי זה לוחץ על הנחקרים. כך או כך אם המשטרה רוצה למסור אינפורמציה לציבור כדי ללחוץ על הנחקרים שתעשה זאת באופן רשמי באמצעות דוברה, ושלא תדליף וגם תשקר באמצעות גרגמל שעומד בראשה, שהיא נלחמת בהדלפות ושרק הצ'ילבות מדליפות. אכן אין לנו שבריר אינפורמציה על תוכן העדות של פילבר. את העובדה שאין הדלפות מחקירת פילבר גיליתי לפניך ואף סיפרתי על כך והסברתי מדוע זה כך לדעתי בתגובה 697855 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדלפה מחקירה זו הדלפה מתוכן הדברים של הנחקר. כשאמרת משטרת ההדלפות חשבתי שלכך התכוונת, ועל כך בלבד דיבר המפכ"ל (אליו אתה מתכוון כשאתה אומר גרגמל? כי הוא לא דומה, אולי תקרא לו חתחתול) בישיבת ועדת הכנסת. אם המשטרה מדליפה מה היא הולכת לשאול את פילבר בשבוע הבא מדוע לטעמך היא מחויבת לעשות את זה באמצעות הודעת דובר? הדלפות מחקירת פילבר אין כי לבקשת המשטרה הוטל על חקירה זו צו איסור פרסום ל 45 יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדידי אין הבדל בין הדלפות על מה העיד והדלפות מה העיד. הדלפות זה הדלפות ומסירת אינפורמציה רשמית היא מסירת אינפורמציה רשמית. אני חושב שאילו באמת הייתה נמסרת עדות מפלילה על נתניהו באופן שובר שוויון, המשטרה החכמה הייתה מצליחה להתגבר בקלות על צו איסור הפרסום שהגיע לפי בקשתה. אבל שוב, כמובן ייתכן שאני טועה. את התואר גרגמל הדבקתי למפכ''ל כשדובר על פרשת המעצרים והפרעושים. התכוונתי לדמות מהסרטים שנראית חביבה אבל שהיא מאד אכזרית. ראיתי פעם סרט בכיכובו של ג'ק ניקולסון על דמות של ליצן שעושה דברים נוראים, וזה יותר מתאים, אך איני זוכר את שמו. לכן בשלב זה זה נשאר גרגמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בוודאי מתכוון לדמות הליצן1 מסדרת סרטי "באטמן". אבל הליצן זורע כאוס וניזון ממנו. המפכ"ל להיפך- ניזון מסדר. גרגמל רודף אישית את הדרדסים ואם כך הוא יותר מתאים. לליצן יש אידאולוגיה ניהיליסטית והוא שואף להשחית את כולם (הליצן המאוחר יותר, בגילומו המבריק של הית' לדג'ר ז"ל, הרחיב בנושא הזה). _______ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זו הדמות. אבל אם נקרא למפכ''ל ''הג'וקר'' זה לא בהכרח יוביל דווקא לג'וקר הזה כי יש הרבה ומכל מיני סוגים. לכן, עד הודעה חדשה, אני ממשיך עם גרגמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גרגמל לא נראה חביב, חוץ מאשר בפרק או שניים יוצאי דופן, כמו זה שבו מסתכלים עליו במשקפים ורודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרדסים כולם נראים חביבים. חביבים בדרכם. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא לא חביב, הוא נראה כמו קריקטורה אנטישמית קלאסית, מה שרק הופך את הצמדתו למפכ''ל יהודי למעוררת אי נוחות ממש לא נעימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהדותו של גרגמל נתונה לדיון עתיק יומין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשבחרתי בכינוי גרגמל, לא עלה בדעתי שמדובר כאן בקריקטורה על דמות יהודית, והסיפור בסרטונים גם לא מרמז בכלל על תכונות יהודיות. אולי הייתי נמנע מכך לו העליתי זאת בדעתי. אך את הנעשה אין להשיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטישמיות או לא, הצמדת כינוי כזה או אחר לדמות בדיון, בטח דמות חצי דמונית שכזו, פוגעת לדעתי בדיון ובטיעון. זה בן אדם עם שם ותכונות, ואם חלקן לא מוצא חן בעיניך, אולי תצליח לשכנע שהוא טועה כשאתה דן בפעולותיו. לקרוא לו שוב ושוב גרגמל/רספוטין/קווזימודו/סמולן בוגד/המן/היטלר/השטן הגדול או הנאצי הקטן כולן צורמות לאוזן במידה דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילה רציתי להימנע מלהשיב ולהשאיר את הדברים כך, אבל משום מה כשחשבתי על אופי דבריך בעניין זה נזכרתי בסיום הסיפור ''תמול שלשום'' של עגנון. כידוע גיבור הסיפור עשה מעשה ליצנות וכתב במכחול צבעים על הכלב את המלים ''כלב משוגע''. בסופו של דבר הכלב הזה נדבק כנראה בכלבת, נשך רבים בירושלים, וגרם למותם ובהם גם למותו של הגיבור בייסורים. על רגע מותו של הגיבור כותב עגנון שהוא (ציטוט ממהזיכרון) ''החזיר את נשמתו לאלוהים, שאצלו אין צחוק ואין קלות ראש''. הסיבה שנזכרתי בכך היא שנראה שאתה משחק כאן תפקיד של איזה אלוהים רציני שלא מוכן לחייך לנוכח מעשה כל כך חמור, שלי הוא נראה משום מה משעשע. אבל כיוון שזה כל כך חשוב לך, יהפוך גרגמל (אני מוכרח פעם אחרונה) בכתיבתי החל מרגע זה שוב ל''המפכ''ל''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן. ובבנין ציון ננוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך הגיב דיין על מותו של נאצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה טוען שזו קלישאה שנס ליחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסיתי לטעון כאן משהו. אני חושב שכוונתו של דיין הייתה שעבורנו אירוע מותו של נאצר אינו אסון כל כך גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמען השלמות אצטט את המשפט המדויק מתוך "תמול שלשום": ולבסוף פלט את נפשו הכואבת והשיב רוחו לאלקי הרוחות שאין לפניו לא צחוק ולא קלות ראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי השערה מושכלת שזה לא המשפט קמדויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המשפט בגרסתו האחרונה העתקתי מהספר, שנזכרתי שהוא נמצא בביתי. קשה לי להאמין שיש עוד גרסה כי עגנון כתב בעברית ולא מדובר בתרגום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט הזה ככתבו וכלשונו אות באות מופיע במהדורה שברשותי, הוצאת שוקן משנת 1993. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה גם הוצאת שוקן אבל 1959 מהדורה שמינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן והאינטרנט הטעה אותי, ושלח אותי לאתר הלא אמין הזה: <דיון 1897 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספציפית שם פסקה שלישית במאמר, מתחת לתמונה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |