|
||||
|
||||
אני מסכים אתך שהכוונות הבריטיות היו המשך האחיזה הקולוניאלית בשטח, ומבחינתם הצהרת בלפור והחלטת חבר הלאומים היו רק כלי לקיים את מטרתם זו1. אבל אנחנו דנים בהחלטה עצמה. שם דובר על בית לאומי, על עליה מסיבית והתיישבות של יהודים בשטח, ועל מעבר למדינה ממש כשיהיו מוכנים, כפי שנאמר בהקדמה, וכדומה שהבריטים רמסו מאוחר יותר ברגל גסה עם הספרים הלבנים שלהם, אחרי שהתירו להם להישאר במקום במסגרת של מנדט. 1 לפני זמן מועט האזנתי לשתי תכניות של יורם שפטל ברדיו 103 על הצהרת בלפור והמנדט, על הסיבות שאילצו אותם לקבל על עצמם את המנדט, ועל בגידתם הנבזית בהתחייבויות שלקחו על עצמם, מנקודת מבטו. |
|
||||
|
||||
בסדר גמור. ההערה שלי טענה שאין התחייבויות מקבילות ללאום הפלשתיני פשוט משום שבאותה עת, העם הפלשתיני עדיין לא היה קיים בבחינת יישות פוליטית הדורשת ריבונות מדינית עצמאית, נניח בנפרד מן היישויות ההאשמיות (פייסל או עבדאללה). אפילו ההפרדה בין הלאומיות הסורית ללבנונית רק נוצרה באותו זמן. אני מניח שהבריטים חשבו כמו שרון והימין היום, שהפלשתינאים יקבלו במסגרת המנדט את זכויותיהם הדתיות המוסלמיות. מי שירצה זכויות לאומיות יצטרך לקבלן בעבר הירדן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |