 |
השאלה "מה אני ארגיש" היא חסרת חשיבות בהקשר של הדיון הזה. לצורך הדיון בו נניח שאני ארגיש את מה שאני מרגיש כל פעם שמשמיעים ברדיו שיר של ליידי גאגא. אז מה? עם כל הבחילה שאני מרגיש אני לרגע לא שוקל להשתמש בכח על מנת לסתום את פיה של ליידי גאגא. חופש הדיבור של ליידי גאגא לא נעצר ברגשות שלי, הוא ממשיך להתקיים הרבה אחריהן ובלי קשר להם. בדיוק כמו חופש התנועה והרכוש של החרדים שקיימים בלי קשר לרגשות שלי. אם נדבן חרדי מחו"ל או איש עסקים חרדי מהארץ יקנה ירכוש את מועדון הנוער הגאה ואת בית הקשיש שבשכונתי אני לא אשקול להשתמש בכח נגדו. או שאעבור לשכונה אחרת, או שאנסה לשנות את השכונה בכיוון שמוצא חן בעיני, או שאעביר את מרכז חיי מבית הקשיש ומועדון הנוער הגאה למקומות אחרים (למען האמת, אני לא יודע אם יש בית הקשיש או מועדון הנוער הגאה בשכונה שלי ככה שזה לא יהיה קשה במיוחד). כח הוא פשוט לא אופציה.
"הלאומיות היא מה שיצר ומשמר את הדמוקרטיה ואת מדינת הרווחה המודרנית." זה פשוט לא נכון. הדמוקרטיה נוצרה במדינות מהגרים (ארה"ב ובריטניה) ונשמרת הכי טוב (בינתיים) במדינות בהן הלאומיות חלשה. בכל מקום בו הלאומיות מתחזקת הדמוקרטיה נחלשת (אם כי ההפך לא בהכרח נכון). מדינת הרווחה נוצרה בגרמניה של ביסמארק, לא המדינה הלאומית ביותר בתקופתה, ואני לא חושב שאפשר למצוא איזושהי קורלציה בין לאומיות למדינת רווחה (להבדיל מדמוקרטיה בה, בה כאמור יש קורלציה הפוכה). בשביל לקיים דמוקרטיה אנשים צריכים להאמין בכך שלאנשים אחרים יש זכויות בלתי ניתנות לערעור, בשביל זה לא צריך לאומיות, בשביל זה צריך רצון בחירות. בשביל לקיים מדינת רווחה אנשים צריכים לרצות ברשת ביטחון, שוב, שום קשר ללאומיות.
"מה לעשות שאצל רובנו מעגל הסולידריות המרבי הוא זה הלאומי" דבר בשם עצמך, לא בשם איזה רוב מדומיין. אתה לא באמת יודע מה חושב הרוב, וזה גם לא משנה. הרוב חושב הרבה דברים, אני בטוח שאתה לא מסכים עם כולם, העובדה שהרוב חושב משהו לא מורידה או מעלה מהטיעון, זה סתם כשל לוגי. גם הרוב באמת חושב ככה, אז עם כל הכבוד לרוב, הרוב טועה. לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה.
יותר מזה, הטענה הספציפית לגבי הרוב (="מעגל הסולידריות המרבי שלה הוא הלאומי") היא טענה שאני חולק עליה. אני טוען שכשהרוב רואה ילד בוכה הוא מרגיש סולידריות בלי לדעת מה הלאומיות של הילד. אני טוען שהרוב, ושאתה בכלל הרוב הזה, לא יהיה מסוגל לזהות את הלאום של ילד בוכה, לא יהיה מסוגל להגיד אם הלאום שלו הוא "ישראלי", "בלגי", "סורי", "צרפתי", "קנדי" או אמריקאי". אם אתה באמת טוען אחרת, אני דורש מראה מקום.
"נדמה לי שהעבר מדגים את כשלון הניסיון לחרוג אל מעבר למעגל הלאומי באמצעות הבניה חברתית..." לא יודע על מה אתה מדבר. העבר שאני מכיר מראה את ההפך, המאה הקודמת ידעה כמה ניסיונות מחרידים לבנות חברות לאומיות ללא חירויות לכל בני האדם (סטלין, מאו, היטלר...).
"והעתיד ינפץ את האשליות הנוכחיות לקיים באירופה חברות ללא מיתוסים ואתוסים משותפים בדמוקרטיה וברווחה" אני לא נביא ולא מתיימר להיות כזה, אם וכשהעתיד ינפץ משהו, תקרא לי, בינתיים בו תתמודד עם ההווה והעבר (עליהם יש לנו עובדות1).
1 אם כי, מניסיון העבר, גם עם עובדות יש לך קשיים כשהן לא מתאימות לאג'נדה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות