|
"ויהי דבר ה' אליו לאמור,קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם,הנה ציויתי שם אשה אלמנה לכלכלך".(מלכים א',י"ז,ח'-ט').
בבית לחם אכן הסתיים העינין עם הישג הסברתי.בניגוד לג'נין למשל,הצטירה כאן ישראל כמי שמסוגלת לרסן את כוחה,(גם איפוק נכון הוא כוח).כמי שמגלה רגישות מסוימת,לרגשות הדתיים של רבים בעולם.(כמובן שהיו גם מי שהתאכזבו כי רצו מטעני עלוקה לדלתות,ופעולת קומנדו נועזת,עם התנצלות על שני נזירים הרוגים וכמה איקונות מרוסקות מן המאה ה-4,שלא לדבר על נפגעים שלנו.) עראפאת יצא כמי שאינו מיטיב לכבד ולשמור על המקומות הקדושים,שהרי אנשיו הפכו אותם למתחם צבאי. זה לא מפתיע שלא מפרגנים ל-13 באירופה הנוצרית.בכלל 13 זה מספר ביש מזל שאף מדינה נורמלית לא תרצה,ולכן יפצלו אותם.
|
|