|
||||
|
||||
במאמר מוזכר רק שלא נפגשו עם עורכי דינם. זה היה ידוע גם לקוראי העיתונות הכללית. |
|
||||
|
||||
אנא קרא שוב את דבריה של חנה פרידמן, על ניסיון העבר לגבי אופי חקירות השב''כ. |
|
||||
|
||||
קראתי. אם אין מאפשרים לאדם להיפגש עם עורך דינו, אין פירוש הדבר שעינו אותו. לעומת זאת, במקרה דנן היה מידע אחר ממנו עלתה סבירות שהנחקרים עונו. לפיכך היה כאן ענין מיוחד לפרסום, מעבר למידע שכבר פורסם בכלי התקשורת. |
|
||||
|
||||
כלומר, לשיטתך, השב"כ צריך להתייעל ולהסתיר את הראיות לעינויים ואת המידע על המעונים כדי שלא ידווחו כיוון שאתה מעדיף להתעלם מניסיון העבר הרב (שהגב' פרידמן ציינה) לגבי העינויים בשב"כ שמראים שבכל מקרה השב"כ נוהג לענות עצורים ולהתרכז בפרסום החריג והמיוחד הנ"ל. אני חוזר לשאלתי הקודמת: תמימות? בורות? עצימת-עיניים מכוונת? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מהיכן הסקת שלשיטתי על השב''כ להסתיר ראיות לעינויים. |
|
||||
|
||||
כיוון שאפםשר להסיק ממה שכתבת (מידע אחר וגו') מתודולוגיה - יש לדווח על חשד לעינויים רק כאשר יש ראיות נוספות מעבר לניסיון העבר העשיר. אתה מוזמן להראות דוגמה נגדית בה התריעו אותם אנשים על עינויים של עצורי שב"כ כאשר לא היה מידע נוסף מעבר לניסיון העבר. בכלל, בוא נשים את הקלפים על השולחן. האם לדעתך יש להתנגד לעינויים כשיטת חקירה של השב"כ או להתנגד לעינויים כשיטת חקירה של יהודים על ידי השב"כ (או אופצייה אחרת שאינה מופיעה כאן, אם כן, פרט)? |
|
||||
|
||||
עדין לא הבנתי מהיכן הסקת שלשיטתי על השב''כ להסתיר ראיות לעינויים. אשר לפיסקה השניה - ברור שיש להתנגד לעינויים. כך פסק העליון. |
|
||||
|
||||
נואשתי מלהסביר. אולי מישהו אחר ירים את הכפפה. |
|
||||
|
||||
מיץ פטל היקר - אם אתה קורא, אנא גייס את שרותי הניסוח הבהירים שלך, כדי לנסות לעזור לנו להבין זה את זה. |
|
||||
|
||||
האם כל מה שפסק העליון הוא נכון בברור? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |