|
||||
|
||||
כיוון שאפםשר להסיק ממה שכתבת (מידע אחר וגו') מתודולוגיה - יש לדווח על חשד לעינויים רק כאשר יש ראיות נוספות מעבר לניסיון העבר העשיר. אתה מוזמן להראות דוגמה נגדית בה התריעו אותם אנשים על עינויים של עצורי שב"כ כאשר לא היה מידע נוסף מעבר לניסיון העבר. בכלל, בוא נשים את הקלפים על השולחן. האם לדעתך יש להתנגד לעינויים כשיטת חקירה של השב"כ או להתנגד לעינויים כשיטת חקירה של יהודים על ידי השב"כ (או אופצייה אחרת שאינה מופיעה כאן, אם כן, פרט)? |
|
||||
|
||||
עדין לא הבנתי מהיכן הסקת שלשיטתי על השב''כ להסתיר ראיות לעינויים. אשר לפיסקה השניה - ברור שיש להתנגד לעינויים. כך פסק העליון. |
|
||||
|
||||
נואשתי מלהסביר. אולי מישהו אחר ירים את הכפפה. |
|
||||
|
||||
מיץ פטל היקר - אם אתה קורא, אנא גייס את שרותי הניסוח הבהירים שלך, כדי לנסות לעזור לנו להבין זה את זה. |
|
||||
|
||||
האם כל מה שפסק העליון הוא נכון בברור? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |