|
||||
|
||||
יפה, פתרת. מסקרנות, איך הרמז על הוקעתו "כבוגד" עזר לך? כמלחין צעיר אהרון קופלנד נסע לבי"ס אמריקאי למוזיקה בפריז ורק שם התחיל להקשיב ברצינות לג'אז והחליט שזה הצליל האמריקאי אותו הוא חיפש. בשנות השפל הגדול ומאמצי השיקום של רוזוולט (ניו-דיל) שמימן אמנים ואת האומנויות, קופלנד היה חלק מהתרבות השמאלנית ששלטה אז, שיוויון, זכויות אזרחיות ועובדים, וסיסמאות כמו "קומוניזם זה אמריקאיות של המאה ה-20", והרעיון שהאדם הפשוט יציל את אמריקה, הפטריוטיזם האותנטי. בזמן מלחמת העולם השניה, בעקבות הכרזתו של סגן הנשיא שהמאה ה-20 היא המאה של האדם הפשוט, המנצח של תזמורת סינסנטי ביקש ממלחנינים תרועת חצוצרה לכבוד החיילים והמלחמה לחופש. את "תרועה לאדם הפשוט" שקופלנד חיבר ממשיכים לבצע עד היום. קופלנד היה מלחין פופולרי ומוכר ביותר בזמנו, וחיבר פסקולים לסרטים והלחין יצירות אמריקאיות רבות כמו "רודיאו", או "אביב באלפאצ'ים" (עם הקדמה מרגשת על שנותיו האחרונות של קופלנד חולה האלצהיימר). אניל לא מוזיקאי אבל בתוכנית על המוסיקה של קופלנד ששמעתי ניתחו את המבנה של האקורדים שהוא פיתח, שמבוססים רובם על שני תווים כך שהצליל נשמע מאד רחב, פשוט, ומעט א-טונלי, מה שכנראה מסמל את הרוח האמרקאית, לפחות לזמנו של קופלנד. קופלנד הואשם ע"י מקארתי ורוי כהן1 בחתרנות אנטי-אמריקאית והוכנס לרשימה השחורה של אומנים אסורים. אמרסון לייק ופאלמר ביצעו את "התרועה" וגם את "הואו-דאון" מתוך הבלט "רודיאו". 1 לימים עורך דינו של אחד, דונאלד טראמפ. |
|
||||
|
||||
קיצר - כל החידה הייתה בשביל ה'אחד' שמישהו ייצג אותו פעם. כצפוי. גש לסוף הרשימה שם תבין מה רצה המשורר באמת לשיר. |
|
||||
|
||||
אתה לא צריך לדחוף מחדש כל פעם את האיוולת המרושעת שלך. |
|
||||
|
||||
לא נכון, הוא כן. |
|
||||
|
||||
מה נסגר. כן צריך או לא צריך? |
|
||||
|
||||
נראה לי שאריק התכוון שאתה צריך. |
|
||||
|
||||
אגב ההואו-דאון, אני "גדלתי" על הביצוע של אמרסון (נדמה לי שפלמר ולייק עושים שם מעט מאוד וכלום, בהתאמה). זו לא אחת מיצירות המופת שלהם, אבל קטע מאוד מאוד כיפי. זמן רב הסתקרנתי לשמוע את המקור התזמורתי (בימים ההם אין אינטרנט בישראל), וככשמעתי - הייתי קצת מאוכזב. הצלילים היו מעניינים, ו"צהלת הסוסים" התגלתה (אצל אמרסון האפקט הולך לאיבוד) אבל בהשוואה למקלדות של אמרסון, התזמורת נשמעת כבדה. אני מניח שקופלנד שאף שזה יהיה קליל וכיפי; אני מדמיין שאילו הוא היה יכול לשמוע את אמרסון, הוא היה מאשר. |
|
||||
|
||||
הנה המקור של קופלנד (והנה הקלטה לא טובה, אבל למרבה הכיף היא מבוצעת באולם ע"ש אמרסון (אחר)), והעיבוד של אמרסון ופאלמר. עכשיו גיליתי להפתעתי שכשהאחרון יצא, קופלנד עדיין לא היה בן 72, חי ובועט. למעשה הוא עדיין חי ובעט חמש שנים אחר כך, כש-ELP עיבדו את תרועה לאדם הפשוט שלו, והוא נדרש לאשר את ההוצאה לאור. לפי Fanfare for the Common Man (Emerson, Lake %26 Palmer song)#Reactions From Aaron Copland [Wikipedia] קופלנד חיבב את העיבוד הזה, בהסתייגויות, ואישר. גם המקור וגם העיבוד הרבה יותר מפורסמים מ-Hoedown (העיבוד היה אות התוכנית "קצת אחרת"!), אבל לטעמי הרבה פחות מעניינים ממנו. ניכר גם שזה כבר השלב הפוסט-יצירתי של ELP, כך שאני עדיין סקרן מה קופלנד חשב על Hoedown, ואם בכלל שמע אותו. (אותו הוא לא נדרש לאשר?) הגעתי לכל זה אחרי האזנות לעיבוד של ELP לטוקטה של חינסטרה. כתשובה לאכזבה של יובל מהפשטנות המקצבית של אמרסון בעיבוד לברובק (תגובה 675203), כאן המקצב מתוחכם מאוד. אצל חינסטרה, למיטב שמיעתי, כמעט הכל בשש שמיניות, עם מדי פעם תיבה בחמש שמיניות או רצף של 16 או 17 שתימעשריות. פחחח, איזה מיטב שמיעתי, הצצתי בתווים; בכל אופן, גם בשש שמיניות החלוקה משתנה לעתים קרובות. מכיוון שאין תווים לגרסה של אמרסון ופלמר, זה קילומטרים מעל יכולתי לדעת אם הם רק שמרו על ההתחכמויות של חינסטרה או הוסיפו משל עצמם. גם כאן, מבחינת הצליל הכולל, אני חושב שזה עיבוד נהדר, ולהרגשתי אמרסון ופאלמר הצליחו להגשים את השאיפות הצליליות של חינסטרה יותר טוב מהמקור. אם ב-Hoedown ההצלחה היתה בלהקליל את היצירה, כאן ההצלחה היא לעשות אותה כבדה ופראית יותר. חינסטרה היה חי ובן 57 כשזה יצא (למעשה הוא חיבר את היצירה רק 12 שנה קודם), ולצערי גם כאן אני לא מוצא מה הוא חשב. |
|
||||
|
||||
לא הייתי צריך ללכת רחוק כדי למצוא מה היתה דעתו של חינסטרה על העיבוד של אמרסון ופלמר. Brain_Salad_Surgery [Wikipedia] מצטט מזכרונותיו של אמרסון. החבר'ה גילו כמעט באיחור שהם צריכים את אישורו להוצאת הקטע. (מה שמחזק את תהייתי מה היה עם אישורו של קופלנד ל-Hoedown, שנתיים קודם. השערה: שנתיים קודם הם עדיין עבדו עם חברת תקליטים גדולה, שטיפלה בזה בלי לערב אותם. לכבוד Brain Salad Surgery השלושה הקימו חברת תקליטים קטנה משל עצמם, והיו צריכים לגלות את כל הניג'וסים האלה). החברה שטיפלה בזכויות עבור חינסטרה אמרה להם שבעיקרון הוא לא מרשה עיבודים, אבל שהם מוזמנים לדבר איתו ישירות. אמרסון טס לז'נווה, בא לחינסטרה, והשמיע לו את ההקלטה. אחרי כמה שניות חינסטרה צעק "שטני!" ו"נורא!". אמרסון חשב בהתחלה שזה "לא", אבל זה היה "כן" נלהב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |