בתשובה לdd, 26/03/17 21:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכון המחקר freedom house העוקב אחר מצבת הדמוקרטיה בעולם על פי מדדים משוקללים של דמוקרטיה ושל חירות, מדווח על הנתונים לשנת 2016 ומהם עולה כי חלה הנסיגה הגדולה ביותר במצב הדמוקרטיה בעולם בטווח זמן של שנה אחת, אם אינני טועה מאז החלו המדידות במחצית שנות השבעים. הפרישה היא לרוחב. כלומר אין המדובר בקריסה של מדינות בודדות, אלא בנסיגה במספר רב של מדינות, דבר המצביע על מגמה. לא "שנה רעה" אלא מגמה הפוקדת את הסדר העולמי, ואולי "היפוך מגמה" שבא לאחר תקופה ארוכה של העמקה עקבית במדד הליברליזציה, וזה במסגרת מה שניתן לכנות הגל הראשון של הגלובליזציה. העיקר מלמד שאין המדובר באירוע בעל גבולות זמן ברורים, אלא בוקטור, בכוח בעל כיוון והמשכיות, ובתור שכזה- עדיין לא אמר את המילה האחרונה. נסיגה זו המתפרשת על רקע עליית הימין בארה"ב ובאירופה, באה לידי ביטוי בחתירה תחת מעמדם של בתי המשפט החוקתיים. ישראל אשר נכללת מזה שנים תחת הקטיגוריה של דמוקרטיה ליברלית חופשית, נסוגה אף היא בדירוג אל הקטיגוריה של "חופשית למחצה". צריך לומר כי אין המדובר ב"ציון" שנותנים לנו "הגויים" אלא במדד קבוע בעל קנה מידה אידיאולוגי. לפיכך מתייחס המכון להתגברות יחסי הון-שלטון בעולם התקשורת, היינו להפעלת הזרוע השלטונית באמצעות עיתון ישראל היום, אבל אינו מתייחס אל יחסי הון- שלטון בעולם התקשורת, כל עוד הקשר סמוי מן העין, נבלע בתוך ההכשר שמעניקה כלכלת השוק החופשי בתחום התקשורת, בתוך מראית העין של "עיתונות חופשית" כאשר בפועל היא קיימת אפילו לא כקונגלומרט של ביקורת השלטון או אינפורמציה לציבור, אלא של יחסי הון- שלטון מובהקים. ולשם כך לא היינו צריכים להתוודע לפרשת נוני מוזס. תקשורת אשר עורכת כתבת "תחקיר" ומעמידה את חשבון הנפש של כשלון השמאל בבחירות האחרונות, על הביטוי "נוהרים לקלפיות" אין היא תקשורת כלל. אבל האירוני להפליא הוא לחזות בראש הממשלה, החסיד המוצהר של אידיאולוגיית השוק החופשי, מתגונן מפניה באמצעים שהם אנטי שוק חופשי בפירוש. באמצעים של ריכוז סמכויות, של החזקה במיניסטריון התקשורת, של השתלטות על תאגיד תקשורתי, של השתלחות בחוג הסגור, ה"ברנז'ה". אירוני ומקסים ללבב, שמא נלמד מכל זאת שה"שוק החופשי" אינו הערך העליון שאמור למשול בחייה של חברה, ומכל מקום לא הערך היחיד? מקסים ללבב. בשם השוק החופשי יש למגר כל מדיניות סוציאלית, ובאותה עת בשם השוק החופשי יש להעדיף אוכלוסיה אחת על פני האחרת, להעביר מיליארדים לעמותות פרטיות אשר קשורים בה, כי אין מה לעשות. השוק החופשי הציב אותם עם על הקופה הציבורית. מקסים ללבב. כפי שסתיו שפיר חושפת ומציגה הדבר בפני הציבור באומץ לב נדיר. היד הנעלמה ככלות הכל היא ידם של הדתיים. היד שלוקחת מן הנזקקים, מן הזקנים, מן הנכים, מן האימהות החד הוריות, ומעבירה אותם למתנחלים ולתלמידי חכמים. אינדוקטרינציה של 30 שנות הפרטה הטמיעה בציבור את עיקרון ההצע והביקוש כפילוסופיית חיים. חינכה אותו להאמין כי כל מה שנעשה בצורה "פרטית" או כל מה שנעשה בכוח מנגנון השוק וההצע- הינו כשר. על כן "אינוס של ילדות בנות שנתיים" היא צורה של "משטרת מחשבות". כי הליברליזם הוא שמגדיר את טווח הלגיטימיות. כי ה"ערכים" נקבעים לא על פי תוכנם, אלא על פי ערכם בשוק. ערכים כעגבניות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על כן לא ייפלא כי גם ההתקפה על הדמוקרטיה הישראלית, על בית המשפט העליון, באה לחסות בהכשר של אידיאולוגיית שוק חופשי. ריכוז הכוח השלטוני, יצירת אוטוריטריה על גבי הדמוקרטיה, כך מסבירה ברווזה אחת לשופטים ולמומחי המשפט בישראל, לא אמור להידון באולמות בתי המשפט, אלא באולמות בתי הספר וההתעמלות שבהם משלשלים פתק לקלפי. ההצע והביקוש המזוהים באורח אינטואיטיבי עם "הכרעת הרוב" מעניקים לקואליציה מנדט לא לקביעת סדר היום של הממשלה, אלא שלטון מוחלט, כוח בלתי מוגבל לשנות סדרי עולם, לשנות סדרי משטר, ולרכז הכוח השלטוני בידיה. הדמוקרטיה שחבה את עצם קיומה לשאיפה להתגונן מפני העריצות, היא היא הכלי המסור בידיה של העריצות הצומחת מתוך "כוחות השוק". המשטר הרוסי הוא משטר דמוקרטי, לא רק כי פוטין נהנה מתמיכה של רוב בציבור הרוסי, אלא גם מכיוון שהוא הצליח לשים את ידו על השלטון וליצור לעצמו "יתרון יחסי" בתחום האוטוריטריה. איילת שקד, כלומר שרת המשפטים שאפילו אינה יודעת לומר מיהו ריבון במשטר דמוקרטי, הודיעה את תפישת עולמה ביחס לשאלה מהי הפרדת רשויות ומהי דמוקרטיה. דמוקרטיה היא צורת שלטון שבה הרשות השופטת כפופה למרותה של הרשות המבצעת וממלאת את דברה. בהבל פה, מול היכל נדהם של שופטים בישראל, חיסלה הלזו את עיקרון היסוד של הדמוקרטיה- העצמאות של הרשות השופטת. אין משמעות לדמוקרטיה ללא סמכות של פרשנות החוק בידי בית המשפט. אין משמעות לדמוקרטיה ללא ביקורת שיפוטית של בית המשפט. במסגרת זו יש להבין את כוונתה שקד ליטול מן הרשות השופטת את הסמכות למנות את נשיא בית המשפט העליון אשר היה נהוג עד כה על פי עיקרון נטול פניות של וותק. מגמתה של איילת שקד היא להפיל את הפרגוד החוצץ בין השופטים לבין הפוליטיקאים, ולא סתם פוליטיקאים, אלא הפוליטיקאים של הימין. במסגרת זו יש להבין את את ההחלטה שהעבירו איילת שקד ויריב לוין להנהיג אלפי "משרות אמון" בשרות הציבורי. משרות אשר תתייצבנה בכל צמתי המפתח של המשטר ושאינן מחזיקות נאמנות למשטר, אלא נאמנות ישירה לרשות המבצעת אשר מינתה אותן. נושאי משרות אשר בכוחם למרוח את החלטות שאינן רצויות לרשות המבצעת מצד בית המשפט העליון, למהמה אותן, לסובב אותן, לסובב ולמרוח, למרוח ולמהמה, ולגזול בפועל את סמכויות הרשות השופטת שאין לה לא חרב ולא ארנק. אותה רשות שאמורה לבלום, לרסן, לבקר את הרשות המבצעת. את כל אלה מבצע הימין, ואין פוצה פה. אם קיימת התנגדות לפגיעה בדמוקרטיה, למשל מקרב הציבור הגרמני. סליחה. הימני. לא שמענו עליה. אם יש מי שיקום ויאמר, למשל מקרב הציבור הדתי- לאומי, מקרב אישי רוח, פובליציסטים בימין, פוליטיקאים- הדמוקרטיה היא בנפשנו, לא שמענו. מצד שני שמענו הרבה חרא של הקוזאק הנגזל. אמרו עלינו חזבאללה. בלה בלה בלה. הדתיים לאומיים משרתים בצבא. ככל הידוע לי הם אינם היחידים שמשרתים בצבא. ככל הידוע לי, מדינת ישראל היא שמגינה על ההתנחלויות ולא להפך. כל אלה לא באו להסתיר את האמת ולפיה הימין הדתי, על רבניו, על אישויותיו, יבחר לחסל את בית המשפט העליון, אם בכך אפשר יהיה להציל כמה בתים בהתנחלויות. ובמובן הזה הכיבוש משחית. לא את "הנפש" של החברה הישראלית המושחתת על צוואר ולא נפשות של בני אדם, אלא את הדמוקרטיה. כי ככל שמתגברות ההתנחלויות, ככל שמתגבר כוחו של הציבור הדתי, כך מתברר כי הדמוקרטיה הישראלית בעיניהם אינה יותר מאורגניזם מארח. זה לא דבר שיקרה בעתיד. זה הדבר המתרחש לנגד עינינו האדישות. הדיון בנוגע לביטוי "יהודית ודמוקרטית" הוא בדיחה עצובה. משוכנעים בכוחם הדמוגרפי ההולך וגדל, הם משתינים מן המקפצה. הם לא מקשיבים אפילו. הם רוצים מדינת אצ"ל! כאן נוסיף כי אחרי כל מה שעשינו להגן על הציונות הדתית ועל אחינו המתנחלים בשעה שחצי עולם ניהל כנגדם מלחמת חורמה. אחרי האמון המופלג שנתנו בהם... באה הבגידה בתוך פחות משנה. לא מן הגב, אלא ישר מלפנים. סכין בלב. הכרסום ביסודות הדמוקרטיה, ההתנקשות שמבצעת הציונות הדתית באמצעות שרת המשפטים יחד עם גורמים בליכוד בדמוקרטיה הישראלית, הם המשך ישיר, הם וידוא הריגה של ההתנקשות בחיי יצחק רבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מ'אגדת הסכין בגב' התקדמת ל'אגדת הסכין בבטן'. מעייף עד כאב. חג שמח. נ.ב - אתה מוזמן לקלל כהרגלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משאל העם האחרון בטורקיה אישר מהפכה בצורת המשטר, במבנה השלטוני הטורקי, ממשטר פרלמנטרי כלשהו, למשטר נשיאותי. מבלי להיות מצוי בענייני טורקיה, המעבר אשר זה עתה ביצעה טורקיה, מנטרל או מחליש את כוח ההתנגדות של האופוזיציה ומחזק באופן משמעותי את הרשות המבצעת בכפוף לסמכויות של הנשיא. מותר לשער שחלו זיופים בספירת הקולות, אבל אלו הם מסוג הדברים שמתארעים מאחרי הקלעים ומתגלים רק לימים. מכל מקום כחמישים מיליון טורקים יצאו להשתתף במשאל העם, אבל אף אחד מהם לא מחה על עצם העמדת שאלה משמעותית כל כך, שאלה בעלת ממדים היסטוריים, להכרעה באמצעות האקט הרדיקלי של הדמוקרטיה. אקט של דמוקרטיה רדיקלית, הוא משאל העם. גם אם נקבל את התוצאות כפי שהן, הרי שרוב דחוק, אולי רוב של הלך רוח, התייצב מעל לכל סמכויות המדינה, ואישר מהפכה גמורה בסדרי המשטר, במאזן הכוחות של הפוליטיקה הטורקית, ביצירת אוטוריטה אשר לפחות על הנייר לא הייתה קיימת שם קודם לכן. הכרעה ישירה אשר עוקפת את כל הבלמים שאמורים היו להימצא בדרך, את כל הגורמים שאמורים היו לעיין, לאזן, להתאים- לקיים אדפטציה. לי עצמי קשה להאמין שארדואן היה הולך למשאל עם לולא היו התוצאות ידועות מראש. והרי אין זה שמשטר אשר זה עתה סיים להשליך עשרות אלפי אנשים לכלא במסע טיהורים, מסע אשר בוודאי לא ניתן לומר עליו כי הוא מאפיין חברה דמוקרטית, אין זה שמשטר כזה הפך לחסיד גדול של עיקרון הכרעת הרוב, או שיהיה מוכן למסור כוח רב כל כך בידיו של הציבור הטורקי. מנקודת מבטו של המשטר מדובר במניפולציה אשר באה להעניק גושפנקא משפטית ליצירת אוטוריטריה אנטי- דמוקרטית באמצעות מראית עין של הליך דמוקרטי. אם כך הם פני הדברים, הרי שניתן לראות את משאל העם הטורקי כמהלך של הפיכת-נגד, כלומר הפיכה בכיוון הנגדי שבאה בעקבות הפיכה או ניסיון הפיכה קודם. כל זה רק מדגים עד כמה דרוש להיזהר מפני אלה המדברים בשם "רצון הרוב" בשם"החזרת הכוח לידי העם"( או לחלופין בקיום של דמוקרטיה רדיקלית במסגרת "החברה האזרחית"). הנימוקים של איילת שקד ושל יריב לוין ושל מי שהנחה את יריב לוין, אינם שונים מבחינה מהותית מן הנימוקים של טאיפ ארדואן. האינטרסים של העם במסגרת דמוקרטית אינם מגולמים ב"רצונו", אלא במוסדות המגנים על זכויותיו. חוקי היסוד בישראל אינם מוגנים. עובדתית, קל יותר מבחינה פרלמנטרית לקבל החלטה שמוציאה את בית המשפט העליון מחוץ לחוק, או לעבור לצורת משטר של שלטון יחיד, מאשר להדיח חבר כנסת על פי חוק ההדחה הפופוליסטי שיזם נתניהו. לזה האחרון דרושים 70 קולות, ואילו לשינוי חוקי היסוד דרושים 61 בלבד. האמנם ראוי לתת כל כך הרבה אמון בחברי הכנסת הישראלים? מצב זה מוכרח להשתנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> אין זה שמשטר כזה הפך לחסיד גדול של עיקרון הכרעת הרוב, או שיהיה מוכן למסור כוח רב כל כך בידיו של הציבור הטורקי זה אחרי שהוא ניסה להעביר את זה כמה פעמים בפרלמנט ונכשל. בפרלמנט הוא היה צריך רוב של 2/3 וזה לא היה בידיו. וזה אחרי שהיו בטורקיה שתי מערכות בחירות בשנה האחרונה. הייתה שמועה שאם משאל העם יידחה, ארדואן ילך שוב לבחירות כדי להשיג את הרוב הדרוש בפרלמנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה אפוא "רצון הרוב" כמעקף. זיוף גמור וגלוי של מי שמשנה את כללי המשחק כדי להטות את התוצאה. עובדה זו מחזקת את השאלה מדוע לא יצא הציבור הטורקי להפגין כאשר ברור וגלוי שהשליט שלהם בחר להפר את הזכויות המוגנות שלהם ולשחק משחק מלוכלך? והתשובה לכך היא שהציבור הטורקי כנראה מפחד. הזרוע הביצועית צברה מספיק כוח כדי לזרוע פחד בציבור. מסע הציד שניהל המשטר כנגד אזרחיו ללא מעצורים, מבלי ששום גורם יבלום אותו, עורר באזרחים הטורקים יראה והוביל אותם למסקנה כי מוטב להם לשתוק פן יבולע להם. על כן העדיף הציבור לשחק על פי כללי המשחק שהכתיב להם ארדואן ולתת את קולם במשאל עם, מתוך תקוות שווא כי יהיה זה משאל הוגן. גם בישראל יש מי שרוצה להרחיב את הסמכויות של הרשות המבצעת. בשם "ההתייעלות" בשם "המשילות". משחדים את ה"עם" בנראטיב של מאבק באליטות והשבת השלטון לידיו. מגרים את יצריו ביד אחת, וביד השנייה גוזלים את זכויותיו. השלטון לעולם אינו מצוי ולעולם לא יימצא בידי העם. כל מה שיש לעם הן זכויות, וגם הן תילקחנה ממנו מכיוון שהם מטומטם. העם תמיד מטומטם. מה קורץ יותר לאגו מאשר האפשרות להרגיש את עצמך כמי שנישא ומתנשא מעל לרמטכ"ל, לנשיא בית המשפט העליון ולכל סמכות אחרת שהמארחים הפשיסטים מסמנים עבורו. על כן לא ייפלא אספסוף כהניסטי למינהו אשר קלט את המסר, מעביר כאן ובכל מקום רמיזות מאיימות בשם הסמכות של הרשות המבצעת, הסמכות אשר תבוא. כאילו ניתן להם הכוח, כמו לאחרון החיילים הגרמנים שניתנה לו הרשות להתעלל או לירות למוות בכל יהודון שנקרה בדרכו, לעמוד בראש הפירמידה ולגלם לעצמו את זה שאוחז בשלטון. המחוקק, הפוסק והמבצע. את שקד-לוין יש להעמיד בפני טריבונל בגין קשירת קשר לפגיעה במשטר. ומוטב עכשיו מבעוד עשרים שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתחיל עם איזה היגיון כלשהו ( שאפשר לדון איתו איכשהו) ואז בפנייה חדה מאיץ לגרמניה הנאצית - אחרון החיילים הגרמנים-טריבונל. הסברתי לך כמה פעמים שאין לך חצי מושג על גרמניה הנאצית ומוטב שתחדול להתעסק עם הנושא הנאצי כי זה מסרס את מחשבתך והופך אותך להזוי. תתמקד יותר בהליכים הפוליטים בישראל משנות ה70' ואל תלך לאסוף תובנות משנות ה30' על מנת להצדיק את המחשבות שלך בשנות ה2000 ולרכך את התיסכולים שלך מביבי ומירי רגב שלא באים לך טוב בעין הפוזלת שלך לאירופה הדמיונית שיצרת בראשך. אין שום חוט המקשר את ישראל היום לגרמניה הנאצית. זה אולי בהזייה שלך ושל סגן הרמטכ"ל ועוד כמה שמאלנים קיצוניים שאוהבים לחשוב שעוד מעט ועוקדים אותם על קידוש השם. - אבל לא. אין קשר. בחיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי שארדואן זכה במשאל עם ברוב מצומק 51.5 אחוז. די משונה שרוב מצומק כזה מספיק לשנוי תחוקתי מרחיק לכת. (כתבת שבפרלמט הוא זקוק לרוב 3/2 וזה מעלה יותר את התמיהה על הרוב המצומק). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |