 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שעלינו להפנים את המצב שנוצר עם יציאתנו מעזה ולהתבונן בו בעניים פקוחות. להלן כמה נקודות: 1. כל עוד אנו שוללים כניסה מחודשת לשם לצמיתות (שבנתונים של היום הוא גם מעשה לא פשוט מהרבה בחינות), אנו חיים עם מחלה כרונית שאין לה מרפא מוחלט אלא רק תרופות להחלשת עצמתה כדי שאפשר יהיה איך שהוא לחיות עמה, כשם שבבעיית תאונות הדרכים והמחלות אנו מתמודדים כל הזמן ללא איזה דרך לחסל את הבעיה חיסול מוחלט. 2. כל המבצעים שהיו לאחר ההתנתקות בעזה החל מ"עופרת יצוקה" ועד "צוק איתן" היו מענה לירי מעזה לעברנו כדי להשיג הפסקת אש. בסופו של דבר הושגה בכל אחת מהמבצעים האלה הפסקת אש זמנית, כשהגורם העיקרי להשגתה היה הפגיעה העקיפה בנפש ובתשתיות האזרחיות בעזה, כי קשה לפגוע מרחוק מבלי להיכנס ממש למקום, בגורמים החמושים ובמיוחד באלה שמנהלים אותם שנמצאים מוגנים מתחת לאדמה. זה מעין מנגנון של "יריחו תחילה" מבלי להודות שבכך מדובר, בגלל שאין כל דרך אחרת. 3. "מיגור החמס" הוא עניין חסר טעם כל עוד אין הכוונה לכיבוש ושליטה בעזה לצמיתות. אם רק נכנס נכה ונצא, במוקדם או במאוחר נגיע לאותה נקודה, וזה לא כל כך משנה אם לגורם שישתלט על עזה יקראו חמס סלפים או רשות. "רשות" זה טוב רק אם יש "תאום בטחוני" ולצה"ל מותר להיכנס לכל מקום כשצריך ולבצע מעצרים. לשם כך צריך למצוא מישהו שחי על הכידונים שלנו, ושאין לו אפשרות קיום ללא אלה, כמו אבו מאזן ביו"ש. 4. לעניין המנהרות. בגלל כל הנ"ל חשבתי בעבר שכדאי לבצע פעולות להשגת הפסקת אש רק באמצעות חייל אוויר, כי פעילות קרקעית כרוכה באבדות רבות בנפש, ואם אין כוונה להישאר ולשלוט במקום לתמיד המחיר יקר מדי. אבל מה שקרה ב"צוק איתן" שהיה אמור בתחילה להיות פעולה אווירית בלבד כמו "עמוד ענן" היה שהחמס החל להפעיל את המנהרות, והדבר עורר פחד, אולי מוגזם. באותה נקודת זמן חשבתי שמחוסר ברירה צריך להיכנס קרקעית ולטפל בבעיה הזאת כפי שאכן נעשה. אבל היום בחשיבה לאחור איני בטוח שהייתה הצדקה לכך. כי טפלנו במנהרות והנה הן שוב קיימות. לשם כך לא היה מוצדק לאבד עשרות חיילים. את ההרס בעזה היה מבצע חיל האוויר עד שהם לא היו יכולים לסבול יותר, ומסכימים להפסקת אש כפי שקרה לבסוף. את הדברים האלה אני לא אומר מתוך ביקורת, אלא כנקודה למחשבה כי מדובר בבעיה לא פשוטה, והמנהרות אכן מפחידות1. 5. אשר ל"חלופה מדינית", בעצם דיברתי על כך בתגובתי הקודמת כשהשתמשתי לעניין הזה בכינוי המקובל בחלק ממקומותינו "חזון". אם מדובר על איזה הסכם עם החמס, אין לכך שום היתכנות. החמס שמטרותיו כפי שמצוין באמנה שלו הן חיסול היהודים במקום עד האחרון שבהם, אינו יכול להגיע להסכם שלום עמנו, כי בכך הוא סותר את עצם מהותו. 1 אם כי, כפי שהסביר איזי מבלי שקיבל איזה שהוא מענה ענייני לטענותיו מרון שכינה אותן בכל זאת "איום אסטרטגי", אין הן איום אסטרטגי על מדינת ישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1 הגדרת המנהרות "איום אסטרטגי" איננו שלי, אלא של הצבא והדרג הפוליטי. אני דורש מהם להתייחס ברצינות להגדרות שהם עורכים. כפי שכתבתי, מנהיגי המדינה והצבא אינם עוסקים בלימוד אקדמי של סיווג תופעות לצורך הרחבת הידע. הגדרות מצבים שהם עורכים נועדו לשמש בכסיס לקבלת החלטות וליישום מדיניות. אם הם רק מגדירים משהו כאיום אסטרטגי ולא פועלים לפי זה, לאורך למעלה מ-10 שנים (ע"י אותם אנשים באותם מוקדי החלטה ושלטון) הרי שהם מועלים בתפקידם והופכים את עצם פעולת השלטון והפיקוד לקרדום רטורי שבעזרתו הם יוצרים אשליה של מעשים ומציאות של התדבקות בכסא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכל להביא מקור שבו גורם רשמי בצבא קורא למנהרות "איום אסטרטגי", רצוי כולל הסבר להגדרתו זו? איך, לדעתך, צריך לפעול כנגד המנהרות אחרת מאיך שפועלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברנו על זה במעלה הפתיל או המאמר הזה (אאז"נ). אתה יכול להתחיל בדו"ח מבקר המדינה מ-2005/6 שהוכן עפ"י הערכות הצבא בתקופה שיעלון עוד היה רמטכ"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים את האצבע על הנקודה. לא אתחיל עכשיו לקרוא דוחות ארוכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעצל לחפש כדרך להיתחמק וחושב שאני אהיה נער השליחויות? שם גם הגבת בעצמך כך שיהיה לך קל לחפש. חוצמזה, האם אתה חושב שאני ממציא את הדו"ח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. מצאתי בעצמי. בדוחות המבקר מסופר שדרגים מדיניים וצבאיים כינו את איום המנהרות ''אסטרטגי''. אני מניח שכוונתם ליכולת חטיפת חיילים ולמיקוח עליהם. אבל נניח שאפילו ניסחט ונשחרר את כל המחבלים שבידינו. עדיין הדבר בוואדי לא יכריע את מדינת ישראל כך שהמילה ''אסטרטגי'' דורשת עוד הבהרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מדברים על שני דברים שונים. אם הדרגים הבכירים מגדירים איום מסוים כאסטרטגי (וזה לא היה ארוע חד פעמי או הערה אגבית) הרי שמי שהגדיר זאת כך מחויב לפעול בהתאם. זאת הנקודה היחידה והעיקרית עליה אנחנו צריכים לעמוד ולבקר את אותם דרגים. מרגע שמי שמוסמך ואחראי קבע משהו הרי הוא חייב לפעול בהתאם. לא עשה זאת, הרי יש פה אשמה כפולה - לא היתה שום פעילות שנובעת מההגדרה, ויתכן שההגדרה באה ממניעים שלא קשורים לבטחון המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשארה בכל זאת השאלה ששאלתי קודם: איך? הרי כל הזמן פועלים נגד המנהרות בצורה כזאת או אחרת, ומבחינת מבחן התוצאה לא נגרם מהן עד כה נזק רב למעט מקרה החטיפה של שליט. האירוניה היא שדווקא כשייצאנו לפעול נגדן נגרם הנזק הכי רב, ואולי דווקא הפעולה נגדן היא גורמת הנזק. אולי צריך לחשוב על דרך שמקרה כמו חטיפת שליט לא יחזור לא בדרך של פגיעה ישירה במנהרות אלא אחרת. על פניו זה לא נראה כמין בעיה בלתי פתירה. לגלות ולפגוע במנהרות זה קשה. אולי צריך לצאת מהקיבעון ולחשוב על משהו אחר שימנע נזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה מסיט למקומות של נוחות. הרי לפי מה שהתפרסם בדו"ח האחרון, אפילו לא היה "איך". הכוחות בשטח נאלצו ללמוד תוך קרב איך להיתמודד עם המנהרות. עכשיו אפשר לדבר על איומים אסטרטגיים. האיום האסטרטגי (קרי, בהכללה, קיומי) האחרון שהיה ממשי שממש היה מיידי היה ממצרים ב-1967. הצבא התכונן לזה במשך שנים וגם המערכת המדינית/דיפלומטית טוותה קשרים במשך שנים עם העולם. זה בא לידי ביטוי, תוך סיכונים כמובן, בסוף מאי תחילת יוני עם ההסכמה בשתיקה של ארה"ב ובשלוש שעות ביוני עם המבצע המפואר של חיה"א. יש לזה הקבלה במצב עם המנהרות בעזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מייחס חשיבות מוגזמת לדברי אותו מג"ד גם אם הם נכונים. תמיד לומדים דברים חדשים תוך כדי קרב. אולי את מה שהמג"ד הזה למד אפשר היה ללמוד רק תוך כדי קרב? האם כל מה שנעשה בצוק איתן נגד המנהרות היה רק מה שהגדוד שלו למד תוך כדי קרב? האם לא היה מודיעין שהצביע על מקומן של המנהרות? אשר לאיום האסטרטגי המצרי כאן היה מדובר באמת באיום קיומי, והיה צורך להשקיע יותר, כפי שהיום צריך להשקיע יותר על האיום מאיראן מאשר על איום המנהרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי (ז"א כן ברור לי) למה אתה מבטל בהינף יד את מה שמג"ד גדוד צבר של גבעתי אמר (שכחתי בתגובה ההיא לציין את שמו, לירן חג'בי). וזה לא רק מה שהוא אמר. גם הרמטכ"ל דאז בני גנץ אמר שהאסימון נפל להם (בקשר למנהרות) 10 ימים לאחר תחילת הלחימה, והאוגדונר אמר שלא היה ידע, תוכנית או אמצעים ואנשי הסיירות חפרו את המנהרות בידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבטל את דבריו בהינף יד אלא טוען שמה שלמדו תוך כדי קרב היה רק חלק ממה שידעו, וגם שיש דברים שאפשר ללמוד רק תוך כדי קרב. בזמנו טרחו והשקיעו רבות כדי להביא מיג 21 כדי ללמוד את תכונותיו. ומה אם לא הייתה נוצרת הזדמנות כזאת? היה צריך ללמוד את תכונותיו תוך כדי קרב, ואי אפשר היה לומר שפישלנו רק בגלל שלא הצלחנו לשים את ידנו על המטוס הזה. מאז האויב רכש מטוסים מטוסים חדישים יותר, ושום פרט מהם לא הגיע לידינו. אז זה מחדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר למיג? אין קשר. אני חוזר פעם נוספת: (1) המנהרות הוגדרו כאיום אסטרטגי מאז 2005-6. (2) כשהצבא נכנס לעזה ביולי 2014 האוגדונר העיד שלא היו לו שום תוכניות, אמצעים וידע לטפל במנהרות והרמטכ"ל אמר שהם הפנימו את חומרת המנהרות כעשרה ימים אחרי שהלחימה החלה. לאיום אסטרטגי חייבים להתכונן. לא מספיק לדעת שהוא קיים. לא מספיק לדעת להגדיר אותו כך. למלחמת ששת הימים התכוננו פחות שנים משהיה זמן להתכונן לצוק איתן. אם מצרים היתה איום אסטרטגי, ואירן היתה (כבר לא, עכש"מ) איום אסטרטגי, והמנהרות הן איום אסטרטגי. למה לא הקדישו להתכונן להן מאית, פרומיל מההוצאה על אירן ("על פי מקורות זרים"), ללמוד ולתרגל איזה "איך" כלשהו? הנה, רוה"מ מתמחה בהפרחת סיסמאות. רק היום אמר נתניהו ש-"80 אחוז מבעיות הביטחון של ישראל מקורן באיראן". מה פרוש הדבר? ש-80% מתקציבי הבטחון (והחוץ שלא קיים) צריך להיות מופנה לאירן? ש-80% מהבטחון השוטף מקורו באירן? שאירן אחראית ל-80% מתפיסת העולם של המאיימים על ישראל? מה המשמעות של דבריו, וחשוב מכך, מה הוא עומד לעשות בנידון? אני אומר שנתניהו הוא פארטו בהיפוך. מקדיש 80% מזמנו ל-100% התנצחויות בפייסבוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר למיג הוא קשר ל''לימוד תוך כדי קרב'' שאתה מכחיש מפאת חוסר תשובה. ''הפנימו את חומרת המנהרות'' הן מלים שאולי גם אותן צריך להפנים. לפעמים הכל גלוי וידוע, אבל רק כשזה פועל מתחילים להבין את חומרת הבעיה, וזה כפי הנראה מה שקרה. זכור שלפני האירוע הבודד של חטיפת שליט והפעלת המנהרות ב''צוק איתן'' מעולם לא התמודדנו עם דבר כזה. הרבה פעמים מבינים את חומרת הסכנות רק כאשר הן מתרחשות. לדוגמה, גם בעת מלחמת יום הכיפורים הכיר המודיעין את הנשק המתקדם נגד הטנקים, אבל כפי שהעיד הרמטכ''ל בציטטה שהבאת, כך העידו קצינים אז, שרק כשהנשק הזה פעל וגרם לפגיעות בהמון טנקים הופנמה חומרתו. ולפעמים קורים דברים הפוכים. אני לא האמנתי ואיני חושב שמישהו האמין של''כיפת ברזל'' תהיה הצלחה ענקית כזאת בהגנה על יישובים למרות שנערכו ניסויים מוצלחים. רק כשהחלה לפעול באירועים אמיתיים הופנמה יכולתה וכוחה להתמודד עם איום הרקטות על יישובים אזרחיים, וגם, כפי שדווח בתקשורת, בוצעו בה שינויים ושכלולים כתוצאה מלקחים שנבעו מפעילותה המבצעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד שליט נחטף ב-2006. לפניו היה ארוע מנהרה במוצב שנהרס כליל (2004?). מאז, פעם נוספת, האיום הוגדר כאסטרטגי, עברו 8 שנים עד צוק איתן, ואליו נכנסו לא מוכנים תפיסתית ופרקטית להתמודד עם האיום האסטרטגי כנגדו כביכול יצאנו ללחימה (אם כי, זאת מטרה ששונתה פעם אחר פעם במרוצת הלחימה, ואני לא אוסיף יותר על הנושא של חוסר הגדרת יעדים כרונית). האנלוגיות שאתה מביא לא רלוונטיות. טילים נגד טנקים לפני יום כיפור לא הוגדרו כאיום אסטרטגי, ולמעשה לא הוגדרו כאיום כלל. אני מצפה להלימה בין הדך בה הדרך המדיני והצבאי בוחן מצבים ובין האמצעים והשיטות שהוא נוקד כדי להתמודד איתם. אם אני מנהל סיכונים בחברה מסוימת ומגיע למסקנה שמצב מסוים מהווה סכנה חמורה למוצר או לחברה, ברור שהחברה או מנהל המוצר (או מנהל הסיכונים) אמורים לפעול למנוע, למתן, להתארגן לקראת הסיכון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוגדרו לא הוגדרו. הטילים האלה היו איום רב מהמנהרות לאין ערוך. ואפרופו, הטילים נגד המטוסים מאותה עת היו איום רב עוד יותר, ולמרות זה לא היה להם אז מענה טוב, והמענה להם הושג בתקופה מאוחרת יותר ובא לידי ביטוי במלחמת לבנון הראשונה. לוקח זמן עד שמוצאים תשובה טובה לבעיות כאלה ולפי הגמגומים שאני שומע מהצבא כפי הנראה אין למנהרות מענה גם היום למרות שעכשיו ברור שמשקיעים בנושא הזה הרבה וחג'בי אפילו למד תוך כדי לחימה איך לטפל בהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. נראה לי שמבחינתך הכל בסדר, לא היו בעיות כי לא היה כלום. הדרג המדיני והדרג הצבאי הם על הכיף כיפאק. מה שכולם אומרים (מג''ד, אוגדונר, רמטכל''ים, שר בטחון, רומ''מ, מבקר המדינה, לנגוצקי) זה כלאם פאדי. העיקר שנמשיך לשלוט בשטחים, ואסור לזעזע שום דבר במבנה הרעוע הזה של הכיבוש ע''י הטלת ספק, כדי שנוכל להמשיך לתחזק אותו. כן, לדעתי זה מה שעומד בשורש הדיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמן לי שלא תיארתי לעצמי שבדונך במנהרות אתה כל הזמן חושב על כן כיבוש לא כיבוש. אתה התחלת עם המנהרות לפני המון זמן, וחשבתי שהעניין הנקודתי הזה באמת מציק לך. אני כשלעצמי כשהתייחסתי לעניין הזה חשבתי עליו כבעיה צבאית וטכנולוגית, ועד רגע זה איני מבין את הקשר לכיבוש. הערבים עשו מעשים נוראים עוד מימי טבח חברון דרך אירוע מעלה עקרבים הרבה לפני שהיה כיבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הערבים, הגנה על היהודים. הסאב-טקסט שאני קורא בין השורות דומה למה שאריאל שרון רצה לעשות בהתנתקות, לשלם בעזה כדי לשמר את הגדה. כאן נעשה מאמץ שלא לבקר את ההנהגה כדי שלא לערער ח''ח את נחישותה שלא להתקדם לקראת פתרון עם הפלסטינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השורה הראשונה איני מבין. לגבי ההמשך אתה טועה. אין לי עניין להגן בכל מחיר את ההנהגה, וכשיש לי ביקורת, ויש, אני לא מהסס לאומרה. בקשר למנהרות דווקא בנט ראש הבית היהודי הוא במחנה שלך. ואני הצבעתי עבורו ועבור הבית היהודי בכל הפעמים האחרונות בבחירות ומעולם לא הצבעתי ליכוד. האמן לי שלפחות בקטע הזה אתה ממש טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר של בנט לכאן? הוא חדש בפוליטיקה (יחסית למנהרות) ודיבר רק על הצד הטקטי. אני מנסה לברר את הבעיה המיבנית בהנהגה, בתהליך קבלת (אי-קבלת?) ההחלטות שמוכתם מאד מדברים אחרים. אשאל פעם נוספת: איך אתה מסביר שרמטכ"ל-נעשה-שר ביטחון שהצבא בראשותו הגדיר סיטואצית המנהרות כאיום אסטרטגי לא פעל במשך 8 שנים (עד 2014) לעשות משהו בנידון? איך זה שהפתרון שנשלף מהשרוול ברגע האחרי אחרון היה הפצצת ח"א של הכניסות למנהרה (פיתרון שלמעשה, כך שהבנתי, החמיר את הבעיה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגלשת את הוויכוח לסיבות לדעתך שבגללן אני לא כל כך נסער ממחדל המנהרות שלפי דעתך (המוטעית) הוא בגלל נטיותיי הפוליטיות, וכדי לסתור אותך "גייסתי" את בנט. אני חושב שההגדרה "איום אסטרטגי" לבעית המנהרות היא מוגזמת גם אם אמרה רמטכ"ל שהפך אחר כך לשר ביטחון. למה לא פעל? דווקא התפרסם שטרם צוק איתן התגלו והושמדו לפחות שתי מנהרות, כלומר הייתה איזו שהיא פעילות, ומה בדיוק היה אין אנו יודעים ולא צריכים לדעת. למה לא פעל יותר? הצרה היא שנראה כאילו קשה למצוא כוון לפעילות כזאת. הפתרון צריך להיות או טכנולוגי או יציאה לכעין "צוק איתן" לפני המבצע הזה ואולי גם היום. אני מניח שלא היית ממליץ על יציאה ל"צוק איתן" היום וגם לפני חטיפת הנערים רק כדי לטפל במנהרות. אז נשאר הכוון הטכנולוגי. אני מניח שניסו כיוון כזה ללא הצלחה ענקית, והיום כשמצהירים שמשקיעים בכך רבות, גם לא ידוע לנו על איזו פריצת דרך ענקית. איני יודע איך היו מתמודדים עם המצב הזה ממשלה שחבריה היו נבחרים אחד אחד על ידך (נסה לחשוב איך היית פועל לו היית שר בממשלה). לא לכל בעיה יש פתרון מידי, ויש בעיות שאין להן פתרון בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין פעילות חיל האוויר בפתחי המנהרות אולי אתה צודק. איני זוכר באיזה שלב הופצצו הפתחים וייתכן שהדבר נעשה טרם ההחלטה על כניסה קרקעית ובאין כניסה קרקעית גם זה משהו, כי זה מטרפד יכולות שלהם לצאת לפעולה דרך המנהרות ימים ואולי שבועות אחרי ההפצצה. אבל זה גם נכון שיש נטיה שגוייה של ה''כחולים'' אצלנו להעריך שהם יודעים לפתור כל דבר, וממש מייתרים את כוחות הקרקע, וזה התבטא היטב במלחמת לבנון השנייה. ובאמת שמעתי בימים הראשונים של המבצע ראיון עם קצין חיל אוויר שאמר שחיל האוויר יודע לטפל במנהרות. אם נשלח חיל האוויר לפגוע בפתחים כשנפלה כבר החלטה להיכנס לשם עם כוחות קרקע ואולי אפילו כשהיו בדרכם לשם ברור שמדובר בפשלה שנובעת אולי מיהירות ה''כחולים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוכנית רדיו שדנה בדו''ח המבקר נטען בחוזקה שהפצצת המנהרות על ידי חיל האוויר היתה מהלך שגוי, שלא רק שלא הועיל, אלא הזיק בכך שהקשה מאד על השמדה אמיתית של המנהרות לכשהגיעו אליהם הכוחות הקרקעיים, ונתקלו בפתחים הרוסים. יתירה מזאת, נטען שם גם שחוסר היעילות הזה הועלה מראש אצל הדרגים הבכירים, ובכל זאת נלקחה ההחלטה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי קודם, השאלה החשובה היא מתי בוצעו ההפצצות האלה. אם הם בוצעו בטרם הוחלט על כניסה קרקעית הייתה להן הצדקה. אם זה היה אחרי שהייתה כבר החלטה כזאת מדובר בפשלה לא קטנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, המנהרות נמצאות בעזה שבה אין אנו שולטים. ביו''ש אין מנהרות. כששלטנו שם, לו רצינו, לא היו שם אפילו מחילות של עכברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרמטכ"ל הנוכחי לא מגדיר את המנהרות כאיום אסטרטגי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני די משוכנע שאתה מצפה שהוא ינהג בהתאם. ז''א, אם הוא ישקיע משאבים רבים לנושא, יחסית לדברים אחרים, זה יעורר ביקורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לגבי העובדות: א. ב-1989 ערק מיג 23 על טייסו לישראל. מן הסתם הוא שימש ללימוד מעמיק של תכונותיו. ב. ב-שנות התשעים, לאחר התפרקות ברית המועצות "שם חיל האויר את ידיו" על שלושה מטוסי מיג 29 שמהווים את מטוסי הקו הראשון של חיל האוויר הסורי (חיל האוויר המצרי מצויד כבר שנים ארוכות במטוסים מערביים שתכונותיהם מוכרות היטב לחיל האוויר הישראלי) ובחן אותם היטב. הניחוש המושכל שלי הוא שהמידע לגבי מטוסי הקרב של האויב, והמשאבים להשגתו מאז ועד היום, עלה עשרות מונים על המידע שהיה בידי צה"ל לגבי מנהרות החמאס. עם זאת, אני שותף להערכה שהועלתה כאן ש"איום אסטרטגי" הוא מונח קצת מנופח לגבי מנהרות החמאס1. אני לא משוכנע שזה נכון לגבי הגבול הצפוני שלנו. 1 מעבר כמובן לנקודה שהוזכרה לפיה כל חייל חטוף הוא איום אסטרטגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב מן הסתם התכוון לטייס המיג 21 שערק לארץ עם מטוסו ב-1966 (ראה מבצע יהלום [ויקיפדיה]). העריקה היתה מתוכננת היטב מהצד הישראלי, ונשאה פירות בהתמודדות עם חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים. להבדיל, העריקה של המיג 23 ב-1989 הפתיעה לחלוטין את ישראל, ואף נחשבה כפאשלה של מערך היירוט. למיטב ידיעתי, העריקה הזו הועילה לצה"ל פחות מהקודמת כי המיג 23 היה כבר מיושן ב-1989, וכי חיל האוויר כמעט (בכלל?) לא השתתף בקרבות אוויר מאז שנות השמונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שחיל האויר בדיעבד לא השתתף בקרבות אוויר לא מוריד מערכה של המוכנות לקרבות כאלה. הרי ייתכן וגם מול אירן לא תהיה שום מלחמה, ודאי שלא תאמר שזה מייצר את ההכנות והמשאבים האדירים שמופנים לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. ממש חור בהשכלה. לא ידעתי כלל על המיג 23 (אולי ידעתי ומשום מה שכחתי), בעוד שאת סיפור המיג 21 העיראקי שמעתי פעמים רבות שוב ושוב. במנחת מגידו נחתתי פעם אחת בחיי במבחן ניווט לקבלת רישיון טיס. מה שאני זוכר הוא מסלול צר יחסית למסלולים אחרים שהכרתי. לא הייתי מאמין שמטוס קרב יכול לנחות על דבר כזה. מכל מקום לענייננו ממה שקראתי עכשיו גם בויקיפדיה ברור שהמטוס הזה "נפל עלינו" מבלי שעשינו שום מאמץ להשגתו, בניגוד לסיפור הראשון, והעובדה הזאת רלוונטית לחילופי הדברים שלי עם רון. אשר למטוסי המיג 29 זה כבר היה אחרי התפרקות ברית המועצות כשרוסיה הציעה למחירה נשק לכל דורש, דבר שהפך את העניין לפשוט יותר. האם ידוע לך ממי השגנו את המטוסים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא ידוע. ב. מן הסתם לו היה ידוע, לא הייתי יכול ליידע. ג. מאחר ואני לא יודע, אני יכול לנחש - מהרוסים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי: "לא הרוסים", כי אילו אלה היו הם, אני מניח שהמידע הזה היה מגיע אלינו בליווי תופים וחצוצרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד מוכנים לשחרר עשרות מחבלים עבור חטוף אחד1, מצב בו מאות מחבלים חודרים לישראל ומצליחים לחטוף עשרות אנשים, ביניהם נשים וילדים קטנים, זהו מצב בו הלחץ על ממשלת ישראל יהיה בלתי אפשרי, עד כדי איום אסטרטגי. עסקת שליט היתה מחדל איום. ____________ 1 אפילו אם הוא לא ממש חטוף אלא פישר שנרדם בשמירה והלך בסבבה שלו עם המחבלים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |