 |
|
 |
||
|
||||
 |
רציתי להצביע בכלל לא, אבל הסיפא לא נתן לי. למה לא? פשוט מאוד, אני מתנגד בחריפות לתרבות הקצבאות וחלוקה חינמית של קצבאות קבועות מופקרות המעודדות פרזיטיות וטפיליות. אני מחנך את ילדיי לחופש וחירות מירבית אך גם מיטבית לדעתי. הצבת גבולות הכרחית לקיום חיים משותפים אך בתנאי שהיא מקובלת ומובנת. אינני מפחד מוויכוחים ו"חפירות", אדרבה אני בעד מלכתחילה, מעודד אותם לבקר ולהעיר באופן חופשי, מצטער אם מסתבר שטעיתי ומפצה כשנראה לי לנכון. את הכסף אני נותן בתמורה בלבד, לא חינם סתם. ישנם כללים לפעולות שעושים כחובה בבית, כנגזרת מהחיים המשותפים, תורנויות סדר וניקיון בבית המשותף, למעט חדרי ההורים שהחובה היא בלעדית של ההורים כמו חדרי הילדים שהם באחריות עצמם כל אחד על חדרו מיטתו ארונו ו"רכושתו". את הכסף מקבלים כבונוס על אקסטרות, כגון אני מבקש לעשות מה שלא מחויבים, אני מציע לעשות חסד, לפעמים עושים חסדים ולפעמים מקבלים תמריץ כספי כאות ופרס על כך ולפעמים מראש מוצע כעיסקה לכל דבר, כך גם ביניהם הילדים. בנוסף, אני משלם את כרטיס הסים החודשי, אבל הם משתתפים ברכישת הסמארטפון ואביזריו, רוצה אוזניות טובות? יופי אני משלם 70 ש"ח ואת/ה 30 וכך הלאה. גם תכשיטים, הילדה רצתה תכשיט, השתתפה בתשלום. אין שום דבר חינם סתם, אלא אם כן מובהר מראש שמדובר בגמילות חסדים ועזרה אלטרואיסטית חברתית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאיזה גיל זה ככה? אם ילד עוזר לאחיו זה גם בתמורה לתשלום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגיל 9+ בין הילדים זה דומה לאיך שעם ההורים, דברים שלא מחויבים אלא מבקשים, אזי לפי העניין - יש הרבה עשייה ועזרה בקטע טוב ונחמד -כלומר חסד ללא תמורה- אבל לפעמים העזרה יותר קשה או לפעמים זה תפקיד שעל המבקש לבצע והוא משלם למי שמסכים לעשות במקומו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי כי בעוד שאני יכול להזדהות עם השאיפה לטיפוח העצמאות, לא ברור לי כיצד מתיישבים "התנהלות השוק החופשי" והיחסים המשפחתיים. כשגידלו אותך פעלו באותה השיטה? אתה פועל באותה שיטה גם מול אחרים : האשה, ההורים שלך, חברים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדלתי באופן שונה לחלוטין, כמעט שום דבר מאיך שגדלתי אינו ראוי לחיקוי ואני מתנגד עד כדי בוז לשמרנות הקיצונית ההיא. גילוי נאות, גדלתי כחרדי, משפחה מרובת ילדים, אווירה חינוכית פסולה ופוגענית מאוד, עזבתי את המגזר ומגדל את ילדיי באווירה דתית פתוחה וליברלית (אך לא מופקרת אלא גבולות הגיוניות ומוסברות). אני דוגל בגישה קפיטליסטית במישור הלאומי ציבורי וסוציאליסטית במישור האישי פרטי, כך גם מגדל את ילדיי. רגישות חברתית למצוקות הזולת, חמלה והומניזם, ערכי צדקה וחסד, אבל אך ורק כציפייה ערכית אינדיבידואלית מוסרית (כולל כמצוות מהתורה, אך מן הסתם ניתן להאמין בערכים הללו גם ללא הדת והתורה) מבחירה בלבד ולא כהנחייה וכפייה משום סוג. ברור שביחסים המשפחתיים זה שונה מיחסים בחברה החיצונית. המבנה המשפחתי מאלץ אותנו לחיות באופן המציב אתגרים שרלוונטיים רק בתוכו, זה מובהר בכל שיחה ודיון בבית, הן לגבי תפקידים (זה לא בית-מלון ולא פטריארכיה. ההורים אינם עבד ושפחה - אבל שמחים לעשות ככל שיכולים במסירות למען הילדים ומשתדלים כמה שיותר, וגם הילדים אינם עבדים ושפחות - אבל חייבים לנקות אחרי עצמם ולסדר את חלקם, להתרגל לחיים תקינים בסביבה נקייה ונעימה.) והן לגבי ערכים (צדקה וחסד עושים טוב גם לנותן ומומלץ מאוד - אבל רק במידה וזה עוזר באמת למקבל ורק במידה והוא לא מנצל אותם באופן מבזה וסחטני עד כדי פגיעה בך, חובת הדאגה לעצמי וכל-שכן לילדיי קודמת לזכות והחובה לגמול לזולתנו, ועוד כהנה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מבין. תודה על ההבהרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |