 |
גדלתי באופן שונה לחלוטין, כמעט שום דבר מאיך שגדלתי אינו ראוי לחיקוי ואני מתנגד עד כדי בוז לשמרנות הקיצונית ההיא. גילוי נאות, גדלתי כחרדי, משפחה מרובת ילדים, אווירה חינוכית פסולה ופוגענית מאוד, עזבתי את המגזר ומגדל את ילדיי באווירה דתית פתוחה וליברלית (אך לא מופקרת אלא גבולות הגיוניות ומוסברות).
אני דוגל בגישה קפיטליסטית במישור הלאומי ציבורי וסוציאליסטית במישור האישי פרטי, כך גם מגדל את ילדיי. רגישות חברתית למצוקות הזולת, חמלה והומניזם, ערכי צדקה וחסד, אבל אך ורק כציפייה ערכית אינדיבידואלית מוסרית (כולל כמצוות מהתורה, אך מן הסתם ניתן להאמין בערכים הללו גם ללא הדת והתורה) מבחירה בלבד ולא כהנחייה וכפייה משום סוג.
ברור שביחסים המשפחתיים זה שונה מיחסים בחברה החיצונית. המבנה המשפחתי מאלץ אותנו לחיות באופן המציב אתגרים שרלוונטיים רק בתוכו, זה מובהר בכל שיחה ודיון בבית, הן לגבי תפקידים (זה לא בית-מלון ולא פטריארכיה. ההורים אינם עבד ושפחה - אבל שמחים לעשות ככל שיכולים במסירות למען הילדים ומשתדלים כמה שיותר, וגם הילדים אינם עבדים ושפחות - אבל חייבים לנקות אחרי עצמם ולסדר את חלקם, להתרגל לחיים תקינים בסביבה נקייה ונעימה.) והן לגבי ערכים (צדקה וחסד עושים טוב גם לנותן ומומלץ מאוד - אבל רק במידה וזה עוזר באמת למקבל ורק במידה והוא לא מנצל אותם באופן מבזה וסחטני עד כדי פגיעה בך, חובת הדאגה לעצמי וכל-שכן לילדיי קודמת לזכות והחובה לגמול לזולתנו, ועוד כהנה).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש