|
||||
|
||||
"ההורה מחליט שצעצוע יקר מקבלים רק פעם בשלושה חודשים" יפה, אני חושב שדמי כיס פשוט הופכים את זה למובנה וברור יותר לכל הצדדים. "השבוע לא קונים, אנחנו מבטיחים שנקנה מתישהו בקרוב, כשיתאים לנו מבחינת משאבי זמן, התרוצצות ובחירה ואולי אירוע מיוחד" פחות יפה לי. אם הדד ליין לא מוגדר מראש, זה אומר שזה תלוי בך, וכדאי לנדנד. אני מעדיף לתת לילד את השליטה; זה בוודאי עדיף מבחינה חינוכית וערכית, ואני מקווה שזה יועיל קצת גם לדינמיקה היומיומית. "עכשיו סוגרים טלויזיה ונועלים נעליים, עכשיו הולכים לגן ולא נשארים בבית, עכשיו מפסיקים לשחק במחשב ומצחצחים שיניים, עכשיו הולכים לישון וכו' וכו"' - זה לא ממש חינוך לדחיית סיפוקים, כי מידת הוולנטריות של הילדה בדחייה זעומה. בעיקר אתה דוחה לה את הסיפוק. היא לא מרוויחה כלום (עד כמה שהיא יודעת) מזה שהיא ויתרה או נכנעה. בדמי כיס דחיית הסיפוק, אם היא קורית, היא ביוזמתו, ויש לו תמורה אטרקטיבית מאוד עבורה. עד כה הבעת סנטימנט שלילי לדמי כיס, וניסית לשלול נימוקים לטובת המוסד, אבל לא כתבת מה הבעיה שאתה רואה בו. אני סקרן. |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו מאד פיקטיבי. הרי דמי כיס שלא יספיקו לקניית אופניים, כדורסל או פלאפון לא ימנעו ממני בתור הורה לקנות לילד דברים שנראים לי חשובים (ואם ימנעו, זה עוד חסרון שלהם, להגביל את החופש שלי כהורה). אז בעצם זה משחק בכאילו. בתור משחק בכאילו, הבאתי דוגמאות לתחומים אחרים שמשיגים מה שהמשחק הזה משיג, אז הוא מיותר לכל הפחות. חסרון נוסף שאני רואה, זה שמבחינתי ערך הכסף הוא לא גבוה בסולם העדיפויות שאני רוצה להקנות לצאצאי. ודמי כיס שמים דגש על הכסף כבר מגיל צעיר. יהיה להם מספיק זמן להפוך לקפיטליסטים קטנים גם מאוחר יותר בהתפתחות האישית. הערך שילד רואה בצעצוע, משחק, ספר, פעילות משפחתית, ואפילו ההנאה ממאכל או חטיף כזה או אחר ראוי בעיני יותר כבסיס לאישיותו, ערכיו ואושרו, מאשר התרגום הקר והקומונלי (ולכן גם משטח, מרדד ובנאלי) למטבע אחיד וחד ממדי. בסוף כמו כולנו הם יתבגרו למציאות החומרנית שנוטה לעיתים למדוד כל דבר על פי ערכו בדולרים. כדאי שיגיעו לשם עם מערכת חיסון מפותחת, במקום לחשוף אותם לנגיף בשלב כל כך מוקדם של חייהם. איך זה בתור בעיה? |
|
||||
|
||||
לכל פתרון יש בעיה. דמי כיס יכולים ללמד את הילד כיצד לכלכל את צעדיו (לתעדף, לתכנן, לחסוך, לבזבז) ויכולים לשמש את הילד לכל הדברים שמנית- צעצועים, ספר, פעילות משפחתית וחטיפים. הכל תלוי בשאלה מדוע הוא מקבל דמי כיס. מה הסיבה שסופקה לתכשיט ויותר מכך, מהם הערכים שאותם הוא סופג מההורים. וזה העיקר, תמיד. |
|
||||
|
||||
אבל זאת בדיוק הנקודה שלי - שאני לא רוצה להוריד מאחריותי את כל הדברים שמניתי מחד, ולא מעונין שהילד יראה אותם דרך החור של הגרוש מאידך. אני מסכים שדמי כיס הם שיעור בכלכלה. לא פחות, אבל גם לא הרבה יותר. חלק מהבעייה שציינתי זה שהם גם שיעור *על* כלכלה - הם שמים את הכסף בחזית ומדגישים את חשיבותו. נראה לי שיש שיעורים חשובים יותר, מהסיבות שציינתי. |
|
||||
|
||||
אנסה שוב. הילד לאו דווקא יראה את הגרוש למרות שמדובר בחור. לדעתי כבר הבאתי את הדוגמא הנ"ל באייל: בשבטי הנבוואחו היה מנהג להעניק לילדים בגיל צעיר (6-9) מספר עיזים. אם הילד טיפל בהם העדר גדל, אם הזניח מת. באותו אופן אפשר לחנך לאחריות אישית דרך גינת ירק, גידול דגים, ביצוע מטלות אישיות או כל דבר אחר- תלוי בסיבה שנמסרה לילד. כל עוד בתודעתו הילד "משחק" במבחן אחריות הכסף או הכביסה משניים לחלוטין. אם הילד עושה רק כי אמרו לו, בלי לבקש סיבה (לא מכיר כאלה) אולי צריך לשקול אימון אחר. גם אני מתנגד לדמי כיס. |
|
||||
|
||||
אתה מבין, אני מקווה לגדל ילדים שלא חושבים, לא בתודעתם ולא בשום מקום אחר, שההבדל בין איבוד מאה דולר לבין אבדן חייהם של כמה בעלי חיים הוא משני לחלוטין. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאנחנו די קרובים בתפיסה אבל מתעקשים לא להבין אחד את השני. |
|
||||
|
||||
ההבחנה הברורה מבחינתי בין האופניים והכדורסל לבין הדברים שהוא יקנה בדמי כיס היא שאת הראשונים אני רוצה שיהיה לו, ואילו צעצועים רבים אני לא במיוחד רוצה שיהיה לו. הפסקה השנייה שלך מעניינת. אני לא משוכנע בכל מיני הנחות שאתה מניח שם (בפרט, שדמי כיס יגרמו לכך שלא יהיה ערך לשום דבר חוץ מכסף), אבל אני צריך ללעוס את זה קצת. |
|
||||
|
||||
שום (דבר) זה קצת חריף מדי. אולי בהשמטתו הטיעון שלי יהיה יותר קל לעיכול. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |