בתשובה לאריק, 17/08/15 2:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חזרתי לכאן משום שנתקלתי בקטע נאום מוקלט של ז'בוטינסקי בו הוא מדבר על הקשר ההיסטורי של עבר הירדן לרעיון הציוני. הוא אומר שלא רק שקיים קשר כזה אלא שמשם התחיל הקשר, כלומר ההתיישבות הראשונה של העם שיצא ממצריים הייתה שם. כלומר "הלב של הציונות" אינו בהכרח קשר דתי אלא בפרוש גם קשר היסטורי. ציונים חילוניים, כמוני למשל, יכולים לדבר על מקומות בארץ ישראל כ"לב הציונות" למרות שאינם דתיים בגלל הקשר ההיסטורי של המקומות בארץ ישראל להתיישבות היהודית בתקופות הקדומות. ואם מקבלים את הטענה הזאת, אי אפשר להכחיש את האמירה: "יהודה ושומרון היו ויהיו תמיד הלב של הציונות". |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאפשר. אני עדיין עומד מאחורי האתגר שהצבתי. תראה לי מקום שבו ז'בוטינסקי אומר משהו שדומה אפילו קצת ל "יהודה ושומרון היו ויהיו תמיד הלב של הציונות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הקטע שהצגתי אומר זאת במלים אחרות כפי שהסברתי. הדרישה שאתה מציג לא מוכיחה מאום כפי שהראיתי לך בתגובות קודמות מבלי שענית על כך: לא נמצא גם מקום שבו ז'בוטינסקי מזכיר את ירושלים. אז זה אומר שגם את ירושלים הוא לא מחשיב כלב (במובן מקום מרכזי) הציונות ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וכבר עניתי על כך. ז'בוטינסקי, להבדיל מרוב רובם של הציונים, דתיים, מסורתיים וחילונים (אפילו הרצל!), דווקא לא קידש את ירושלים מכל המקומות. הוא רצה גזע גאון ונדיב ואכזר בלי קשקושי בית מקדש. יודפת, מסדה, בית"ר- אלה המקומות שקידש. שמשון הגיבור המתבולל היה הגיבור התנכ"י החביב עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמשון הגיבור המתבולל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אשתו הראשונה. אחר כך הוא הולך לזונה עזתית, ואחר כך מתאהב בדלילה מנחל שורק, כנראה גם היא פלשתית. אבל אני לא בטוח שז'בוטינסקי התעמק ברש''י כמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להתעמק ברש''י. כמו שאמר טוביה החולב - זה מקרא מפורש. על פי המקרא שמשון התעסק עם פלישתיות רק כדי לפתח קאזוס בלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם פשט אז פשט- הראשונה היתה עילה, אחר כך התרגל. השניה היתה זונה ולכן לא עילה בשום מקרה, ובדלילה כתוב במפורש שהתאהב. זה מעניין אבל לא העיקר - העיקר הוא אילו תכונות ראה ז'בוטינסקי בשמשון הגיבור שהן ראויות לחיקוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. בסוף הוא התרגל, ושילם מחיר יקר על זה. אבל לא ראיתי בכתבי ז'בוטינסקי שמצא דווקא בזאת תכונה ראויה לחיקוי, כי אם בגבורתו ובלחימה שלו מול הפלישתים. דווקא ז'בוטינסקי הפך לעסקן ציוני לאחר שהבין כי ההתבוללות בגויים בארצות הגלות לא תביא ליהודים את הישועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. רציתי להראות שעמדתו של ז'בוטינסקי היתה חילונית במופגן ואף יוצאת דופן בין הציונים בחוסר הייחוד של ירושלים אצלו. לא דוד המלך הוא הגיבור שלו אלא שמשון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |