בתשובה לאביר הקרנפים, 03/07/16 19:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו אשתו הראשונה. אחר כך הוא הולך לזונה עזתית, ואחר כך מתאהב בדלילה מנחל שורק, כנראה גם היא פלשתית. אבל אני לא בטוח שז'בוטינסקי התעמק ברש''י כמוך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להתעמק ברש''י. כמו שאמר טוביה החולב - זה מקרא מפורש. על פי המקרא שמשון התעסק עם פלישתיות רק כדי לפתח קאזוס בלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם פשט אז פשט- הראשונה היתה עילה, אחר כך התרגל. השניה היתה זונה ולכן לא עילה בשום מקרה, ובדלילה כתוב במפורש שהתאהב. זה מעניין אבל לא העיקר - העיקר הוא אילו תכונות ראה ז'בוטינסקי בשמשון הגיבור שהן ראויות לחיקוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. בסוף הוא התרגל, ושילם מחיר יקר על זה. אבל לא ראיתי בכתבי ז'בוטינסקי שמצא דווקא בזאת תכונה ראויה לחיקוי, כי אם בגבורתו ובלחימה שלו מול הפלישתים. דווקא ז'בוטינסקי הפך לעסקן ציוני לאחר שהבין כי ההתבוללות בגויים בארצות הגלות לא תביא ליהודים את הישועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. רציתי להראות שעמדתו של ז'בוטינסקי היתה חילונית במופגן ואף יוצאת דופן בין הציונים בחוסר הייחוד של ירושלים אצלו. לא דוד המלך הוא הגיבור שלו אלא שמשון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |