 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. איני רואה את צעדי מכיוון שאת העקבות רואים אלה שבאים אחרי. 2. עניין הנשים והגברים קשור לאהבה הגדולה שגם היא היתה. וגם עכשיו יש נשים וגברים, ולכן השאלה בנוגע לאהבה היא: האם אני אמצא אותה. 3. את האנחות והפרחים משאירים אלה שבאים לאחר מכן, למתים. אבל הילדים שהמתים הולידו, נותרים כאחים וחברים לדור הבא. 4. את הבית האחרון אני באמת לא כל כך מצליח להבין. 5. הפזמון קשור לחברות שהוא משאיר אחריו. אם כאידיאל ואם כזכרון או כשביל בו ילכו אלה שבאים אחריו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז הוא הולך למות ושואל אם ימצא אהבה גדולה? Wtf? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו הולכים למות. אנחנו רוצים להנות בדרך, להרגיש טוב עם המסע ולמות מתוך סיפוק שהותרנו משהו אחרנו, כדי שיזכרו אותנו בחיוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל חסר רלבנטיות לשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 677688. מה דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט ניתוח אפשרי. לדעתי השיר מתאים לא פחות לאדם שהתדרדר לדכאון, איבד את דרכו ופניו לאשפוז במוסדות המתאימים. ובפזמון הוא קורא לעזרה. לא ברור לי, כמו לירדן, על מה ולמה סופח שיר זה לאתוס השכול הישראלי. הסיבה שאני מציע היא שהלחן והביצווע מתאימים לסוגה הזאת, גם אם המילים לא ממש בכיוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלחן והביצוע? אני חושב שהקשר של מוזיקה לשכול הוא חלש מאוד. אני בספק אם יש אפילו שיר יום-הזיכרון אחד שלא היית יכול להחליף בו את המילים לנושא אחר לחלוטין, ולהישאר עם יצירה תקפה אמנותית באותה מידה. אני מנחש ש"היה לי חבר" לא סופח בדיעבד, אלא הוצג מלכתחילה כקשור לנושא. לא אתפלא אם באופן מוצהר על-ידי טהרלב. התהייה שלי היא רק אם באמת המילים מספקות את הסחורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אביר ואריק, אני חייב לכם עדיין עיון סבלני יותר בפרשנויות שלכם.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות של אריק נראית יותר ברורה משלי. בעיקר כשהפרשנות שלי היא רק ההתרשמות האישית שלי מן השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לו היית מכניס את הלחן של שירי יום הזכרון לתוכנת לימוד מכונה, היא מהר מאד היתה מוצאת מאפיינים די ברורים על טווח מאד צר של הפרמטרים הרלוונטיים. קצב איטי למדי, אקורדים מסוימים, אופי שירה, עיבוד. אינקובטור של הקליק או כל הילדים קופצים של שוטי הנבואה לא יסכנו כשירי אבל ולא משנה איזה טקסט תלביש עליהם. העיבוד של ''היה לי חבר'' מוצא את מקומו בקלות בין ''אחי הצעיר יהודה'' לבין ''אנחנו שנינו מאותו הכפר''. ספציפית יש בינינו הסכמה באשר למילים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שפרמטרי המוזיקה של שירי יום הזיכרון מתפלגים כמו כלל המוזיקה העברית; ברור שלא ימצאו בהם שירים עולצים או כסאח. אבל הם לא מספיק ספציפיים. המאפיינים שהתוכנה שלך תוציא יתפסו הרבה יותר שירים שאינם שירי יום הזיכרון. האמת, לדעתי שירי יום הזיכרון שהם זמר עברי מתפלגים מוזיקלית כמו כלל שירי הזמר העברי שאינם שמחים. "אחי הצעיר" אכן דומה בהרמוניות ל"אנחנו שנינו". העיבוד של גייסות השריון לראשון אכן לא רחוק מדי מזה של פיקוד מרכז לשני. אבל את "אחי הצעיר" ביצעו גם הגבעטרון, והנה זה נשמע שיר זמר עברי נוגה כראוי אך חגיגי וטקסי, בעוד ש"אנחנו שנינו" קליל ומתנגן. הוא היה יכול להיות אפילו שיר אהבה לא מחייב. הגבעטרון יכלו גם לשיר אותו, ואז הוא היה נשמע אחרת לגמרי, ולא פחות יום הזיכרון. "היה לי חבר" רחוק שנות אור. הגבעטרון לא יכלו לשיר אותו. הוא כבר חורג לחלוטין מז'אנר הזמר העברי. השירה של נתנאלה היא כמעט רוק, כולל זעקות. כל העיבוד רצוף הברקות שאם הן שואבות ממשהו אז זה מפופ ורוק אנגלוסקסיים של תחילת הסנבטיז, אבל אלו לא ציטוטים סצפיפיים (של משהו שאני מכיר) אלא הברקות מקוריות של רוזנבלום. שבירת המקצב לפני "איני רואה את צעדי", שילוב טייקים שונים של הקלטת הקול כך שתהיה קצת חפיפה במעבר בין משפטי שירה (וגם אתה וגם אתה!), ההמהום בן שלושת התווים ברקע רגע לפני הכניסה לפזמון. וכן, גם שטיח ההמונד(?) ברקע. זה לא דומה לשום דבר שהיה לפניו במוזיקה הישראלית, כראוי למילים שמייצגות (כך הבנתי מהדיון כאן) דור צעיר שמחפש את דרכו ויודע שהוא לא כמו אלו שהיו לפניו. השיר גם לא דומה לשום דבר שהיה אחר כך, חוץ מיצירת מופת אחרת של רוזנבלום, הבית של שירים הם חברים, קורע לב ובכלל לא יום הזיכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לשמוע את ''הפרברים'' שרים את ''אנחנו שנינו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קצר פה כל כך האביב" של גרוסמן-פוליקר הוא שיר שחורג מהתבנית, גם מבחינת הלחן, וגם מבחינת המלים, שכביכול מדברות על משהו אחר לגמרי- האביב הקצר, אבל בעצם מדברות על מות הבן בגיל צעיר. ראיתי אפילו טוקבקים על השיר של כאלה שנדהמו לגמרי לגלות שהנושא הוא מות הבן. שזה כבר מוגזם כי לקראת סוף השיר זה נאמר בפירוש ואת ואני היודעים ונורא הדבר שרק הוא לא - עד כמה קצרים החיים, החיים הקצרים שניתנו לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברית דמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רלוונטי כשהמשורר זוכר את האהבה הגדולה שהייתה לאותם גברים ונשים, ותוהה האם גם הוא ישאיר אחריו זכרון של אהבה גדולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא תוהה אם ימצא אותה, בזמן עתיד, זה לא אותו דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השיר הוא תהיה על העתיד שלו. על המקום שאליו הוא הולך ו...''ומה אני אשאיר אחרי''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |