בתשובה לאביר הקרנפים, 14/04/16 8:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעניין דבריו של ז'בוטינסקי: כאן הוא דווקא המשיך את הקו של הרצל. הרצל טען שצריכים ראשית כל להשיג הכרה מאומות העולם ("צ'רטר") ורק לאחר מכן להתיישב. עמדתו של ז'בוטינסקי בעניין תל חי היא שקיבלנו כבר הכרה מהבריטים על שטח ארץ ישראל, ואנחנו לא צריכים לנסות להרחיב את השטח בכוח על חשבון השטחים הצרפתיים (כפר גלעדי ותל־חי היו אז חלק מהשטח המנדט הצרפתי). כלומר הגבולות החשובים הם הגבולות שקיבלו הכרה מהבריטים. ואם אליהו עזר לאלמנה אלמנה בצרפת? לא נורא. זה בשטח צרפת ולא בשטח המדינה היהודית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר וטוען שזו היתה גישה מעשית גרידא. אם תראה, אני מחלק בין התביעה לבין המימוש שלה. וכדי להביא את התביעה לידי מימוש היה צורך לנקוט באסטרטגיה מסוימת. הציונים ניסו לעבור ממצב שבו עם שלם משנן לעצמו למעלה משלוש פעמים ביום כי ארץ ישראל שלו - ואף אחד לא סופר אותם, למצב שבו אחרים מסכימים איתם, ואז בפועל אותם אנשים נמצאים ומחזיקים בארץ ישראל. ההכרה לא היתה רק מהבריטים. הבריטים היו אלה שקיבלו את המנדט להכין את העם ואת השטח למדינה שתקום. המנדט ניתן לבריטים על ידי חבר הלאומים שבו היתה חברה גם צרפת. אבל בכל זה אנחנו סוטים מהנושא. הנושא הוא שהיתה כאן תביעה. תביעה לבעלות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |