בתשובה לנמר רפלקסטיבי, 21/02/16 13:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> הצורך המסחרי באופן טבעי עומד בבסיס הקשר שבין האומן לציבור. ?? אתה מתכוון לזה שיוצר אמנות? אני חושב שזה הפוך. לדחף היצירה של האמן אין שום שאיפות מסחריות, ומי שבבסיס הקשר שלו עם הציבור עומד מסחר אינו יכול להקרא אמן. שאל את ון גוך. היה כאן פתיל פעם שהזכיר את האמנים שהחזיקו במשרה רגילה על מנת לא לערבב את האמנות שלהם עם כסף. אני זוכר משם את סשה ארגוב [ויקיפדיה] שעבד כקופאי בבנק ואמר:"המוזיקה היא הקצפת, משהו טהור שלא למען כסף" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לאומנים שמתפרנסים מהציבור ולא לאומן האידיאלי. הלוואי וכל האומנים (ולומדי התורה) היו נאמנים לאומנותם\תורתם באדיקות ומתפרנסים למחייתם מבלי לחייב את הציבור הרחב בעל כורחו. שיעסקו באומנות \לימוד בשעות הפנאי, אפשרי בהחלט. מכיר מקרוב מספר אמנים מעוטרי פרסים ותארים שעובדים בתחומים אחרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |