בתשובה לקול הרעם מקהיר, 11/02/16 18:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וואלה, שכחתי את טאטו! מחבואים היה שיר הנסיעה החביב עלי. לא כזאת מתוקה :) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתרשם שיש בעיה להביא אותה להורים או להציג בפני האורחים החשובים מחו''ל. אין פה את פוזת הרוע השטני הנוצרי של הרעות האמריקאיות ולא את המדוכאות האלימות של גרמניה ונורבגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיר עם מילים לא מתוקות, אבל מוזיקה כן מתוקה (גם הלחן, גם השירה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלחן מתוק, אבל השירה נשמעת לי כועסת כדבעי והמתח ביניהם הוא מנקודות החוזק של השיר בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הצ'לו שברח מהפלהרמונית ויצא לשחק באחו נותן צבע רוקיסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השירה נשמעת כועסת, אבל הקול המתוק של דניאל לדעתי לא מצליח להכניס עוצמה לכעס. אבל כן, יש מתח, והוא נקודת חוזק, ורק עכשיו שמתי לב לסולו הצ'לו שקרמ''ק מזכיר, איך החמצתי אותו עד עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אנחנו בצ'ילבה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |